פס'ד -עניין עובדים פלסטינים זכאים לפיצויי פיטורין בשל הפסקת עבודה בשל ההתנתקות

בעניין: עיצאם מוחמד אשכנתנא ו- 87 אח'
ע"י ב"כ עו"ד: ריאד חלייחל התובעים

נ ג ד

עז-רום מפעלי מתכת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד: יעקב דנאי הנתבעת

פסק דין

1. מהן זכויותיהם של עובדים פלסטינאים, שהפסיקו לעבוד במפעל ישראלי באזור התעשייה "ארז" שברצועת עזה בשל תוכנית ההתנתקות. זוהי בתמצית ההכרעה שבאה לפנינו, אשר בנויה משני נדבכים עיקריים: האחד, מהו הדין החל על העסקת העובדים – המצרי או הישראלי. השני – האם כאשר הפסקת העבודה נכפית על המעסיק מידי הממשלה, זכאים העובדים לפיצויי פיטורים.

2. אזור התעשייה ארז (להלן: "ארז") הינו חלק מרצועת עזה, אשר נתפסה ע"י צבא ההגנה לישראל במלחמת ששת הימים. ההסדר המשפטי הנוהג בחבל ארץ זה הוא של "תפיסה לוחמתית". משמעות תפיסה משפטית זו היא שהמשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל אינם חלים באזור זה. המשטר המשפטי החל באזורים אלה נקבע ע"י כללי המשפט הבינלאומי הפומבי ובמרכזם הכללים העוסקים בתפיסה לוחמתית (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה – כנסת ישראל פ"ד נט (2) 481, 514).

בכך אין כדי למנוע מבית המשפט מלהחיל את הדין הישראלי על אירועים, או סכסוכים שהתרחשו בשטחים אלו בתחום המשפט הפרטי. זהו עניין למשפט הבינלאומי הפרטי, הקובע איזה דין יחול במקרה נתון של סכסוך במשפט הפרטי (ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן פ"ד נט (1) 345, 356 (2004).
3. אזור התעשייה בארז הוקם בתחילת שנות ה-70 במטרה לעודד תעסוקת פלסטינאים באזורי תעשיה בקו התפר. האזור הגיע לשיא פעילותו לאחר יישום הסכמי אוסלו. עד לשנת 2003 פעלו בארז כ- 200 עסקים, מחציתם ישראלים והיתר פלסטינאים. במפעלים הועסקו כ-4500 עובדים פלסטינים לצד 500 עובדים ישראלים. כ-70% מהפועלים הפלסטינים הועסקו ע"י חברות ישראליות בתחום הטקסטיל, הנגרות והמתכת. העסקים הפלסטינים העסיקו עובדים בבתי מלאכה, מסגריות ומוסכים (ראה סעיפים 4-2 למכתבה של היועצת המשפטית בצה"ל, לענייני רצועת עזה, מיום 5.3.06 – נספח ג' לסיכומי הנתבעת).

4. בחודש דצמבר 2003 הכריז ראש הממשלה דאז, אריאל שרון על תוכנית מדינית – ביטחונית – לאומית להתנתקותה של מדינת ישראל מאזורי חבל עזה וצפון השומרון. חוק יישום תוכנית ההתנתקות תשס"ה – 2005 התקבל בכנסת ביום 16.2.05. ארבעה ימים לאחר קבלת החוק ב- 20.2.05 התקינו ראש הממשלה ושר הביטחון שני צווי פינוי ביניהם התייחס אחד למועד הפינוי של כל שטח חבל עזה שהוא 20.7.05. כעבור כשלושה חודשים ב-19.5.05, הותקנו צווים שתיקנו את מועד הפינוי ל- 15.8.05.

5. לאחר ההכרזה על ההתנתקות, ביצעו ארגוני טרור בחודשים הראשונים של שנת 2004, שורה של פיגועים במסוף הכניסה של העובדים הפלשתינאים לאזור התעשייה ארז ובאזור התעשייה עצמו. הפיגועים הובילו למספר סגרים שהוכרזו בזה אחר זה.

6. הנתבעת, העוסקת ביצור חממות ועיקר פעילותה התמקד ביצוא, העסיקה באותה עת 142 פלסטינאים ביניהם התובעים. אלו נעדרו ימים רבים וגרמו לתקלות ופיגור בייצור ובאספקת המוצרים לחו"ל.

7. פיגוע תופת שארע באפריל 2004 במסוף הכניסה לאירוע, הביא להקשחת קריטריון גיל הנכנסים לאזור.
אם באפריל 2004 קריטריון גיל הפועלים עמד על 20 שנים ומעלה ומכוחו נכנסו כל עובדי הנתבעת 1 142 פועלים, בחודש יוני 2004 הועלה גיל הנכנסים ל-30 ומעלה וכן נקבעה מכסה למפעלים שעמדה רק על 20% מהפועלים שנותרו. כך הגיעו למפעל בחודש יוני 2004 20 פועלים בלבד. ב- 9/04 הוגדל מספר הפועלים ל-32 ומחודש ינואר 2005 עד להתנתקות באוגוסט 2005 הצטמצמה המכסה למספר עובדים בודדים.

לכך יש להוסיף, כי בתקופה שמספטמבר 2004 עד דצמבר 2004 הוכרז סגר רצוף.

8. מרבית התובעים בתיק זה, טוענים כי מועד הפסקת עבודתם הוא אפריל 2004, שממנו ואילך החלו סגרים (כך בכל חודש מאי, חלק מחודש יוני), והוקשחו הקריטריונים של הכניסה לארז .

9. בטרם נפנה לקבוע מהן הזכויות המגיעות לתובעים, נכריע תחילה מהו הדין החל על העסקתם. בהתאם להסכמה שמצאה ביטויה בהחלטה מיום 15.3.07 לא היה צורך לקבוע מהו הדין החל, שכן הצדדים לא חלקו שהוא הדין המצרי, וזאת בהתאם לפסק הדין של בית הדין הארצי בעניין המועצה המקומית גבעת זאב. משמעותה של הסכמה זו היא - שתביעותיהם של התובעים לדמי הבראה, דמי חגים, ביגוד ונסיעות לא נלקחו בחשבון.

המחלוקת בשלב זה של הדיון התמצתה בנסיבות סיום עבודתם של התובעים אשר השליכה לזכאותם לפיצויי פיטורים. עשרה מהתובעים הגישו תצהירים, ומרביתם הופיעו לדיון ונחקרו עליהם. מטעם הנתבעת נמסרה תעודת עובד ציבור של מתאם תעסוקה במנהלת התאום וקישור באזור חבל עזה, וכן של מנהל המפעל ומנכ"לו.

לאחר שמיעת הראיות ובטרם הגשת סיכומי הצדדים, ניתן פסק הדין בבג"ץ, אשר שינה את ההלכה של בית הדין הארצי בעניין מועצה מקומית גבעת זאב.
בנסיבות אלו ביקש בית הדין את התייחסות הצדדים לשאלת הדין החל, שכן לכאורה ניטל התוקף המשפטי להסכמתם בעניין הדין החל.

על כן וכאמור, נפתח את הכרעתנו בדין החל, ולאחר מכן נקבע למה זכאים התובעים.

10. הכרעה
הדין החל – האם לפי בג"ץ 5666/03

נביא כעת את עיקרי פסה"ד בבג"ץ לפיו, לכאורה יש להחיל את הדין הישראלי על העסקת התובעים. פסה"ד הביא את העקרונות, בתחילה את היישום לדיני העבודה ולבסוף את המסקנה לגבי המקרה הקונקרטי של הדין החל על העסקת עובדים פלסטינאים אצל מעבידים ישראלים בשטחים המוחזקים.

11. המבחן המקובל לברירת הדין בדיני חוזים הוא מבחן הסכמת הצדדים ובהעדרה, מבחן "מירב הזיקות". כאשר בוחנים זיקה של חוזה לדין מסוים, יש לשים לב למקום כריתת החוזה, מקום עריכת המשא ומתן קודם לכריתת החוזה, מקום ביצוע החוזה, זהות הצדדים, מקום מושבם, אזרחותם, שפת החוזה, מטבע התשלום, מקום תשלום המיסים ולכוונת הצדדים בעניין ברירת הדין. בית המשפט יתחשב בשיקולי מדיניות כללית של השיטה המשפטית ובעקרונות היסוד של התחום החוזי שלגביו מתבקשת ברירת הדין (סעיף 18 לפסה"ד).

12. כאשר עוסקים דנים בברירת הדין החל על יחסי עבודה יש לבחון אותו לפי המסד הכפול של תחום זה – המסד ההסכמי והמסד הקוגנטי, דהיינו, חוקי המגן במשפט העבודה הישראלי. זאת לצד עקרונות היסוד של השיטה המשפטית. הדבר יעשה באופן פנימי ע"י איתור הזיקות הרלבנטיות ומתן משקל לזיקות הנבחנות, ובאופן חיצוני – באמצעות עיקרון תקנת הציבור או בחינה חוקתית של זכאות הצדדים (סעיף 23 לפסק הדין).

13. במקרים שנדונו בעניין גבעת זאב לא הייתה התנייה מפורשת בחוזה הקובעת תחולתו של דין זה או אחר על יחסי העבודה בין הצדדים. לכאורה, בכך היה כדי להביא למסקנה כי הזיקה הטריטוריאלית מחייבת את החלת דין מקום ביצוע העבודה: אולם יש לבחון זיקות שונות בשים לב למיוחד לדיני העבודה תוך התחשבות במצב המשפטי המיוחד
ב"מובלעות הישראליות".
14. השתתת כללי ברירת הדין על רכיב טריטוריאלי מביאה למסקנה כי בטריטוריה נתונה חל דין אחד בלבד. אולם, בשטחים המוחזקים קיים מצב משפטי רבגוני. על התושבים הישראלים המתגוררים בשטחים מוחלים חלקים נרחבים מהמשפט הישראלי ולצד חקיקה מיוחדת מטעם המפקד הצבאי החלה אף היא על התושבים הישראלים. התושבים הפלסטינאים המתגוררים באותם שטחים כפופים לדין הירדני ולחקיקת המושל הצבאי החלה עליהם.

15. בשל אופי הטריטוריה, מתמתן משקל הזיקה הטריטוריאלית ובמסגרת מבחן "מירב הזיקות" יש לתת לזיקות האחרות ולעקרונות השיטה המשפטית משקל משמעותי יותר. כך יש לתת את הדעת לכך שתשלום השכר לעובדים נעשה במטבע ישראלי, מסמכים כמו, מכתבי פיטורים, תלושי שכר ופרטים נוספים – נכתבו בעברית, ימי המנוחה והחג נקבעו כמקובל בישראל ועוד.
לכך יש להוסיף את עקרונות היסוד של דיני העבודה במסגרת בחינת הדין המהותי לפיהם יוחל דין זהה ושווה על כל העובדים שאין ביניהם שונות רלבנטית בהיותם מבצעים עבודה שווה או שוות ערך. החלת שתי מערכות דינים שונות על עובדים העובדים בצוותא כישראלי ופלסטינאי, עבור מעביד זהה, תוביל לאפליה אסורה, שכללי ברירת הדין של משפט העבודה לא נועדו להכשיר. לא ניתן לקבל דפוס העסקה הנסמך על אבחנה על בסיס שיוך לאומי ואתני של עובדים.
מכאן, שהדין שיש להחיל על יחסי העבודה הוא הדין בעל מירב הזיקות לחוזי ההעסקה – הוא הדין הישראלי.

16. הדין החל – האם הדין המצרי

הנתבעת מאבחנת את פסק הדין בבג"ץ לפי שלושה טעמים מרכזיים: ההבדל בין המובלעות הישראליות ביהודה ושומרון לבין ארז, לפי ההסכמות המפורשות או מכללא שהיו בין הצדדים, ומבחן מירב הזיקות.

17. הנתבעת טוענת כי אזור התעשייה ארז לא היה מובלעת ישראלית בתוך שטח פלסטינאי, מאחר ולא חלו עליו הכללים שיושמו ביהודה ושומרון. לא הוקמה שם רשות מוניציפאלית, לא נגבתה ארנונה, לא היה מעבר גבול שהיה צורך לעבור בו. מדובר באזור פלסטיני מוחזק ע"י הצבא מתוך מטרה לתת תעסוקה לתושבי רצועת עזה.

בארז היו מפעלים בבעלות ישראלית לצד מפעלים בבעלות פלסטינית ובכולם הועסקו עובדים פלסטינים ששולם להם שכר על פי החוק המצרי. העובדים הישראלים שעבדו שם לא עבדו באותה עבודה ותנאיהם לא היו שונים על בסיס אתני.
הישראלים עסקו בניהול ובהנדסה ולא בעבודות ייצור. דווקא החלת הדין הישראלי על העובדים הפלסטינאים, העובדים במפעלים ישראלים, תביא לאפליה בינם לעובדים הפלסטינאים במפעלים הפלסטינאים.
בארז לא הוצאו צווים כמו באיו"ש מטעם המפקד הצבאי בדבר שכר מינימום.

18. עוד טוענת הנתבעת כי בין הצדדים הייתה הסכמה מפורשת או מכללא לפיה חלים דיני העבודה המצרים וכך נהגו במשך שנים רבות. הנתבעת לא סברה שתזדקק לחוזי העבודה, כאשר פינתה את המפעל ולכן אין בידיה מסמכים למעט דוגמת חוזה עבודה של חברה שכנה עם עובד, בו נקבע מפורשות כי הדין החל בין הצדדים הוא הדין המצרי.

19. העובדים הפלסטינאים לא עבדו בחגי ישראל, אך גם לא בחגיהם וזאת בשל שיקולי ביטחון מכוחם לא ניתן היה להיכנס לארץ. המטבע בו שולם שכר העובדים היה ישראלי מאחר והוא המטבע הנוהג ברצועת עזה.

20. העלאת טענה, המבקשת להחיל דין ישראלי באופן רטרואקטיבי, נגועה בשיהוי, מניעות וחוסר תום לב בולט, מאחר והיא נוגדת את ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים.

21. הדין המצרי הוא הדין שחל על הצדדים גם כי לא ניתן לומר עליו באופן גורף כי הוא גרוע או טוב פחות מהחוק הישראלי.

22. ישום הפסיקה למקרה שלפנינו

כפי שנפסק בבג"ץ גבעת זאב, הזיקה הטריטוריאלית אינה מביאה למסקנה חד משמעית, כך גם במקרה שבפנינו. יהיו ההגדרות המשפטיות אשר יהיו לשטח הנקרא אזור התעשייה בארז – אין חולק כי מדובר באזור שהוא בשליטה ובניהול ישראלי. פלסטינאים המבקשים להיכנס לארז היו זקוקים להיתרי כניסה מאת רשויות הביטחון הישראליות. על ישראלים שנכנסו לארז המשיכו לחול הדינים הישראלים – כדיני העבודה והביטחון הסוציאלי.

23. יחד עם זאת, ברור לנו כי הנהירה של עסקים לארז, נעשתה מתוך שיקול מרכזי אחד - העלות הנמוכה של העסקת עובדים, והיכולת לייצר סחורה, בתנאים הדומים לאלו שחברות ישראליות מקבלות בארצות שונות מחוץ לישראל.

מאידך, גם אם תבנית העסקה שכזו נמשכה שלושים ושש שנים, אין בה כדי ללמד על הסכמה מדעת שהייתה לעובדים לעבוד תחת החוק המצרי. שכן, ספק אם הייתה לעובדים אלו ברירה. הנחיתות המובנית שיש לעובדים הפלסטינאים אינה יכולה להפוך תחליף להסכמה מכללא.

24. זיקות אחרות הלקוחות מעולם דיני העבודה מלמדות על קשר אמיץ לדין הישראלי מאשר לדין המצרי. המכתבים שהעובדים קיבלו היו בעברית (דוגמאות צורפו לכתבי ההגנה), תלושי שכר בעברית (צורפו לכתבי התביעה), השכר שולם בשקלים, ימי החג והמנוחה היו לפי המקובל בישראל ואצל הפלסטינאים. לא הובאו בפנינו חוזים שנחתמו עם התובעים, ועל כן אין בידינו לקבל חוזה שנחתם בין חברה אחרת שפעלה בארז לבין עובד פלסטינאי.

25. נראה לנו כי יש ללכת בדרך שהתווה בג"ץ לפיה - בהעדר הסכמה ברורה של הצדדים - יש לשאוף לכך שבתחום יחסי העבודה יחול דין זהה על כל העובדים המבצעים עבודה שווה או שוות ערך:
"כשם שעל התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק, מכוח היתרים מתאימים, בשטחה של מדינת ישראל אצל מעביד ישראלי, יחול – בהיעדר הסכמה אחרת או זיקות ממשיות אחרות – הדין הישראלי, כך יחול הדין הישראלי גם על התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק, מכוח היתרים מתאימים, אצל מעסיק ישראלי ב"מובלעת ישראלית". אין להפלות בין השנים, כשם שאין להפלות בינם לבין עובד ישראלי המועסק אצל אותו מעביד ישראלי ב"מובלעות הישראליות" עצמן, ככל שהוא מבצע עבודה שווה או שוות ערך. דפוסי ההתקשרות הם אותם דפוסים. אבחנה מסוג זה הסומכת על אזרחות או לאום היא פסולה. אין היא מגלה שונות רלבנטית ואינה מתחייבת מן הנסיבות. כך לגבי אבחנה בין עובדים פלסטינים לבין עצמם וכך גם לגבי אבחנה בין עובדים פלסטינים לבין עובדים ישראלים. החלתן של שתי מערכות דינים שונות על עובדים העובדים בצוותא, עבור מעביד זהה, תוביל בהכרח לאפליה אסורה."
ראה - עמ' 24 לבג"ץ).

26. הנתבעת טוענת, כי הישראלים שעבדו בארז, ביצעו עבודות שונות מאלו שהפלסטינאים ביצעו. אלא שהראיות שהובאו בתיק זה מלמדות אחרת. הן מנכ"ל הנתבעת מר משה כהן, (סעיף 17 לתצהירו) והן מנהל המפעל מר יצחק וייס (סעיף 6 לתצהירו) הודו, כי בעקבות הסגרים שהיו באזור, נאלצה הנתבעת לגייס כח אדם חלופי של עובדים ישראלים במחיר יקר יותר מעלות העובדים הפלסטינאים. העובדים הישראלים ביצעו את אותן עבודות שהפלסטינאים ביצעו.
כך גם אישרו העובדים בעדויותיהם (עמ' 25, עמ' 31).

מכאן, שלא ניתן לקבל את טענת הנתבעת לפיה, העובדים הישראלים ביצעו עבודה שונה מזו של הפלסטינאים. כאשר הישראלים ביצעו עבודה זהה ובמקום עבודת הפלסטינאים חל עליהם ללא כל עוררין הדין הישראלי.

27. עובדה זו מחזקת את המסקנה כי התגמול של העובדים בארז נעשה אך ורק על בסיס מוצא או השתייכות לאומית.
אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה, הדין המצרי אינו גרוע כל כך. כידוע, המחוקק הישראלי מצא לנכון להגן על העובד בדינים קוגנטיים כמו, חוק הגנת שכר תשי"ח 1958, חוק שכר מינימום, חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א 1951. החלת הדין המצרי פוגעת בזכויות היסוד של העובדים הפלסטינאים בניגוד למשפט העבודה.

לו קבענו כי הדין המצרי חל על הצדדים, היינו מסירים מהעובדים הפלסטינאים את ההגנה הניתנת לעובדים הישראלים באותו מקום עבודה. הסרת הגנה שכזו הינה הפלייה פסולה, שיוצרת אבחנה בלתי מוסרית בין העובדים הפלסטינאים והעובדים הישראלים.

28. הנה כי כן, וכן לפי מבחן מירב הזיקות והן לפי עקרונות היסוד של השיטה המשפטית בכלל ושל דיני העבודה בפרט, מגיעים אנו למסקנה כי על התובעים חל הדין הישראלי, זאת למרות היותו של מקום העבודה, נמצא מחוץ לשטח בו חל המשפט הישראלי.

29. נסיבות סיום עבודתם של התובעים

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש להתעלם מגרסת התובעים, לפיה היתה לה כוונה ברורה לפטרם, משום שהעדיפה עובדים ישראלים על פניהם, וכן לא עשתה די כדי לדאוג לרישיונות כניסה עבורם.
נאמר כעת, כי מוכנים אנו לקבל את גרסת הנתבעת, אך כפי שנראה בהמשך, גרסת התובעים אינה רחוקה כלל מגרסת הנתבעת ובמהותה היא תומכת בטענות הנתבעת.

30. הנתבעת טוענת, כי לא פיטרה את התובעים, מאחר וסיום עבודתם נכפה עליה בשל התערבות גורם שלטוני, חיצוני ליחסי העבודה. מאחר והממשלה החליטה לסגור את אזור התעשייה לקראת פינויו ובשל הפיגועים הרבים באזור, הוגבלה כניסת העובדים לארז, עד אשר נמנעה לחלוטין. הנתבעת הקפידה לנצל באופן מכסימלי את המכסות שהוקצו לה אולם אלו היו מינימליות.

התובעים הציגו בתצהיריהם תמונה ממנה עולה, כי הנתבעת באמצעות אורגניה מסרה להם כי אינה מעוניינת להעסיק ערבים. ברור לנו כי אמירה זו מנוגדת לאינטרס של הנתבעת, אשר העסקת עובדים ישראלים חלף העובדים הפלסטינאים היתה יקרה ולא משתלמת מבחינה כלכלית.

דברי העובדים אינם עולים בקנה אחד עם האמור בתעודת עובד ציבור של נציג מנהלת התיאום והקישור אשר ציין, כי מאז שהוסר הסגר ביוני 2004, עמדה מכסת העובדים שהותרה לנתבעת על 20 פועלים, ב- 9/04 הועלתה ל- 32 אלא שאז הוכרז שוב סגר למשך 4 חודשים, כאשר מחודש ינואר 2005 הופסקה כמעט כליל העסקת עובדים פלסטינאים.

31. בעדויות התובעים מצאנו חיזוק לגרסת הנתבעת:
כך בעדותו של העובד מחמד בדיע אשכנתנה -
"אפשר שהצבא מנע ממני להיכנס" (עמ' 26).
"... ש. אז כמה עובדים מעזה היו כשנתנו לך להיכנס?
ת. 20 עובדים בתקופה האחרונה... ". (עמ' 27).
העובד מוחמד סולטן
... "באפריל 2004 עברנו את מחסום ארז באופן רגיל, נכנסנו כמות גדולה של עובדים... ". (עמ' 33).

העובד סלים אבו סולטן
... "ש. אבל לעזרום נתנו רק 20 עובדים, נכון?
ת. נכון, הביאו 20 עובדים... (עמ' 37).
ש. אתה יודע שמספטמבר עד דצמבר 2004 היה סגר מלא באזור התעשיה.
ת. נכון, אבל למרות הכל הייתי עובד, הייתי ישן בתוך
המפעל. פעם בשבוע הולך הביתה... (עמ' 38).
(יצוין כי עובד זה ציין בתצהירו כי סיים לעבוד ב- 8/04).
העובד זיאד אבו חדרה:
... "כשמנעו ממני להיכנס לישראל ולא רצו להעסיק אותנו יותר, הכניסו אותנו כ- 20 עובדים ואני הייתי אחד האחראים... (עמ' 45).

32. יחד עם זאת, קבלת הגרסה העובדתית של הנתבעת, לפיה מדובר בהחלטת הממשלה והצבא, שלא היו בשליטת הנתבעת, אין בה כדי לשנות מהתוצאה לפיה הפסקת עבודה זו משמעה – פיטורים. לא אחת, מעבידים נאלצים לנקוט בצעד של הפסקת עבודה של עובדים, עקב אילוץ שאינו בשליטתם. במקרה שלפנינו ההחלטה על ההתנתקות משמעותה הייתה אחת והיא סגירת המפעל. מקום העבודה של התובעים אינו קיים עוד, ומבחינה זו מדובר באקט של הפסקת עבודה המזכה את התובעים בפיצויי פיטורים.
ככל שהנתבעת סבורה כי אקט הפיטורים נכפה עליה בשל התנהלות פגומה של המדינה או אורגניה, פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעה נפרדת בבית המשפט המוסמך.

33. על כך נוסיף, כי עבודתם של התובעים הייתה בהתאם להתרים; עבודה בהתאם להתרים גם אם היא נעשית שנים רבות, יש לראות בה הסכם לתקופה קצובה. כלומר, חוזה אשר ברור מראש כי לא יוכל להימשך משך תקופה בלתי מוגבלת, גם אם המועד המדויק בו יסתיים ההסכם אינו ידוע מראש (ע"ע 145/07 גדיק אוגוסטין – אהרן המל פס"ד מיום 9.12.07). נוכח תכלית החקיקה העומדת ביסוד חוק פיצויי פיטורים, נכון וראוי איפוא לפרש את המונח "פוטר" שבסעיף 1 (א) לחוק באופן שיכלול גם את הנסיבות כפי שתוארו.

34. כפי ששנינו קודם לכן גרסת התובעים, לפיה נאמר להם כי הנתבעת אינה מעוניינת להעסיק ערבים, יכולה בהקשר המתאים להתקבל על הדעת, אם נבין כי לנתבעת לא הייתה כל ברירה אלא להפסיק את העסקת התובעים, בהתאם למכסות שנקבעו לה, שהיו מעט שבמעט, בשים לב לכך כי הצדדים ידעו מראש ומסוף 2003 כי המפעל עומד להיסגר.
מכאן, שהאמירה לפיה הנתבעת אינה מעוניינת להעסיק ערבים צריכה להתפרש יותר לכיוון אינה יכולה להעסיק ערבים.

35. אשר על כן, נסיבות סיום עבודתם של התובעים מהוות פיטורים לכל דבר ועניין, המזכים אותם בפיצויי פיטורים.

36. אופן חישוב פיצויי הפיטורים

מאחר וגרסת הנתבעת באשר לנסיבות סיום עבודת התובעים התקבלה על דעתנו הרי יוצא שכל התובעים, שמועד סיום עבודתם הוא מחודש 4/04 זכאים לפיצויי פיטורים. התובעים שסיימו לעבוד לפני כן – אינם זכאים לפיצויי פיטורים, באשר לא הוכחה זכותם לפיצויי פיטורים.
ככלל צוין בכתבי התביעה, כי כל התובעים סיימו לעבוד ב- 4/04 או ב- 8/04. אך ככל שלא הייתה הסכמה לכך, בחנו את תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה, ואם אלו היו של מועדים המוקדמים ל- 4/04, לא התקבלה הטענה.

כך למשל, מוחמד איסמאעיל (עב 1837/07) – תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה היו של 99 ו- 2000, כאשר נטען כי סיים לעבוד ב- 2004, מבלי שהדבר הוכח.

חליל נצר (ע"ב 1826/07) – תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה היו של 3/00 ו- 5/01 ועל כן סיום תקופת העבודה אינו 4/04. כאן טענה הנתבעת, כי שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים בהתאם לנקוב בתלוש מ- 2/02, אשר צורף לכתב ההגנה כנספח ב'.
כאשר נטענה טענה של חוסר רציפות ע"י הנתבעת, בדקנו את תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה. כך בעניינו של ג'ומעה מקדאד (עב 1549/07) החל לעבוד ב- 1.7.91, כשלכתב התביעה צורף תלוש של 6/05 בו נרשם מועד תחילת עבודה שהוא 1.7.91. על כן, תובע זה זכאי לפיצויי פיטורים.

לעומת זאת העובד מחמוד מוחמד זאיד (ד"מ 1696/07) משלושת תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה ניתן לראות שני מועדים לתחילת עבודה 20.4.01 ו- 20.2.04. משלא הובאו תלושים לכל התקופה אין עובד זה זכאי לפיצויי פיטורים.

לגבי העובד דאבוס חאמדי (ד"מ 1694/07), אשר טען כי סיים ב- 2/04 והודה בעדותו ובתצהירים, כי התפטר (עמ' 29) – אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים היה מוסכם ברוב המקרים. כאשר לא הייתה הסכמה נלקח הממוצע של הרכיב הנקרא "משכורת", שעה שלא הוכח ע"י התובעים כי יש לקחת בחשבון רכיבים נוספים, וזאת על סמך תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה.
סכומי הפיצויים הם בהתאם אלו שהופיעו בסיכומי התגובה של התובעים.

37. פדיון חופשה שנתית

במרבית התביעות הסכימו הצדדים על הסכום המגיע ברכיב זה. מאחר ולא הובאה ראיה מטעם הנתבעת בעניין מעקב מסודר אחר ימי החופשה בתלושים, או ניהול פנקס חופשה, הרי שבמקום בו לא הוסכם בין הצדדים על הסכום המגיע, נלקח בחשבון הסכום המופיע בריכוז שערכו התובעים שצורף לסיכומי התשובה מטעמם.

38. דמי הבראה

הסכומים שנלקחו בחשבון היו אלו שהופיעו בסיכומי התשובה של התובעים, אלא אם הסכום שנתבע היה יותר מהמגיע בהתאם לוותק.
הנתבעת בחישוביה קצבה לתובעים סכומים אחידים, שבחלק ניכר מהמקרים היה גבוה מהנתבע, ועל כן פסקנו רק את שהתובעים עתרו לו בסיכומיהם.


39. דמי נסיעות

בתלושי השכר של התובעים אשר צורפו לכתבי התביעה ניתן לראות, כי שולמו נסיעות לתובעים ועל כן תביעה זו נדחית.
40. דמי חגים

בחלק מהתלושים שצורפו לכתבי התביעה מצאנו תשלום דמי חגים. יחד עם זאת נראה לנו כי בהתחשב בהיקפי המשרה המשתנים של התובעים, בהיותם עובדים יומיים, ובהתחשב בסגרים, לא ניתן לקבוע כי עבדו דרך קבע במרבית הימים בכל חודש. מכאן, התובעים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת לפסיקת רכיב זה ועל כן התביעה בראש זה נדחית.

41. ביגוד

התביעה לביגוד היא תביעה נילווית ליחסי העבודה ולא ניתנת לפדיון לאחר סיום היחסים, על כן היא נדחית.

42. חלף הודעה מוקדמת

שני הצדדים עתרו לתשלום הודעה מוקדמת הדדית. אנו סבורים כי במקרים שבהם פוטרו עובדים, לאחר שנודע כי אזור התעשייה בארז עומד להיסגר, ובכלל זה המפעל בו עבדו התובעים, אין מקום לפסוק לתובעים הודעה מוקדמת.

על כך נוסיף, כי במקום בו עובדים על פי התרי עבודה או שהייה, ואלו פוקעים, לא ניתן לחייב מעסיק בתשלום הודעה מוקדמת, כאשר המניעה של כניסת העובדים למפעל, נעשית בשל אילוצים שלא קשורים במעביד.

כמו כן, הודעה מוקדמת לפיטורים או התפטרות, ניתנת בין היתר, כדי לאפשר לצד המקבל למצוא מקום עבודה חדש בטרם יעזוב את מקום עבודתו הנוכחי, או למצוא מחליף לעובד. כאשר הנסיבות הן כמו בענייננו בהן קיימת מניעה של צד שלישי בעניין עבודת העובדים – לא ניתן לקיים את תכליתה של ההודעה המוקדמת.
סיכום

43. הסכומים המגיעים לתובעים רוכזו בטבלה המהווה נספח וחלק בלתי נפרד מפסק הדין.

כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום העבודה של כל עובד עד לתשלום בפועל.

עוד תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד של התובעים בסך 80,000₪, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

44. המזכירות תדאג לסגור את כל התיקים הקשורים לתיק המופיע בכותרת פסק הדין.



ניתן היום ו' באדר א, תשס"ח (12 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

_________________ ____________________ _________________
נ.עובדים – ורד הלל נ. מעבידים – שרגא כץ אילן סופר – שופט

002142/06עב 734 ויקי גוטפלייש ורות רחמים.


מספר תיק שם התובע תחילת עבודה סיום עבודה שכר קובע פיצוי פיטורים - מגיע פיצוי פיטורים - נתבע פדיון חופשה דמי הבראה סה"כ לתשלום לתובע הערות
1 עב 2142/06 עיצאם אשכנתא ספטמבר-98 אפריל-04 1709 9541.91667 12,500 950 2000 12,492
2 עב 2143/06 מוחמד אשכנתא יוני-95 01-אוגוסט 1733 15885.8333 24300 1105 1800 18,791
3 עב 2171/06 פאיז סק 17/01/1995 31/08/2004 1327 12717.0833 15750 1960 2000 16,677
4 עב 2172/06 אשרף עיצאם אשכנתא 25/12/1994 30/04/2004 606 5656 12939 283 1500 7,439
5 עב 2997/06 עבד אלפאתח פיאד 29/08/2001 30/04/2004 894 2384 10788 792 3366 6,542
6 עב 2202/06 עלי אשכנתא 01/09/1998 01/04/2004 756 4221 8567 945 2000 7,166
7 עב 2203/06 מחמוד דאבוס 08/02/1998 01/06/2004 326 2037.5 13275 248 2000 4,286
8 עב 2993/06 איהאב עמר דאבוס 30/04/1999 01/04/2004 443 2178.08333 9785 550 2000 4,728
9 עב 2994/06 אחמד זאיד 26/02/1998 30/04/2004 842 5192.33333 9540 750 2000 7,942
10 עב 2995/06 יאסר כפארנה 16/02/1997 30/04/2004 234 1677 16212 1170 2000 4,847
11 עב 2996/06 מוחמד לאמק נאטור 01/04/1999 01/08/2004 1864 9941.33333 17330 826 3366 14,133
12 עב 2998/06 עוני לאמק נאטור 10/04/2002 30/04/2004 95 190 5130 1350 2000 3,540
13 עב 1404/07 מוחמד עודה סולטאן 26/06/1994 30/09/2004 1984 20336 20336 1665 22,001
14 דמ 1427/07 עטאללה דרויש 13/02/2000 01/04/2004 1179 4814.25 4716 1800 6,516
15 דמ 1428/07 חוסני אלעמרין 16/03/1997 01/04/2004 1815 12705 12705 1400 14,105
16 דמ 1429/07 אחמד אבו גית 10/05/1998 01/04/2004 2051 11964.1667 12306 621 12,585
17 דמ 1430/07 וליד אבו ג'חידב 18/07/1999 01/04/2004 1849 8628.66667 9245 500 9,129
18 דמ 1440/07 מוחמד אבו שגיבה 05/04/2000 01/04/2004 1800 7050 7200 1100 8,150
19 דמ 1441/07 אסמעיל חוסין 26/02/1998 01/04/2004 1230 7482.5 7380 227.5 7,608
20 דמ 1442/07 נאאל חמאד 01/08/2002 01/08/2004 1279 2558 2558 1540 4,098
21 דמ 1443/07 דפאע קאסם 14/04/1996 01/10/1999 792 0 2772 390 390 הפסיק לעבוד ב -1999
22 דמ 1446/07 נמר מדוק 01/01/2001 01/06/2004 1211 4137.58333 4239 1387 5,525
23 דמ 1447/07 אחמד ריפי 10/05/1998 01/08/1999 1800 0 1800 765 765 הפסיק לעבוד ב- 1999
24 דמ 1448/07 מוחמד אבו פול 20/07/1999 01/04/2004 1722 8036 8610 1050 9,086
25 דמ 1449/07 מאחמד מינאוי 25/06/1998 01/04/2004 1401 8055.75 8406 1402 9,458
26 דמ 1450/07 רגב חדאד 03/02/1999 01/04/2004 686 3487.16667 3430 1430 4,860
27 דמ 1452/07 עבד אלכרים ואדיה 25/02/1998 01/06/2004 1427 8918.75 8990 868 9,787
28 דמ 1453/07 עומר שביר 01/05/1999 01/08/2000 1250 0 1562 700 700 הפסיק לעבוד ב- 2000
29 דמ 1454/07 אנואר אבו טביך 01/05/2003 01/04/2004 1460 0 1460 496 496 עבד פחות משנה
30 עב 1463/07 מוחמד מחמוד חסונה 01/06/1991 01/06/2004 2161 28093 28093 2468 30,561
31 עב 1464/07 גסאן מקדאד 01/02/1991 31/08/2004 450 6075 25920 2480 8,555
32 דמ 1478/07 פריד ברקאת 01/10/2000 01/04/2004 1111 3888.5 3889 988 4,877
33 דמ 1479/07 עבד אלכרים אבו גחידב 05/03/1998 01/04/2004 1038 6228 6228 750 6,978
34 דמ 1481/07 בסאם מלך 01/08/1999 01/06/2004 2185 10560.8333 10925 1044 11,605
35 דמ 1486/07 צבאח עיד אלסולטאן 27/05/2003 30/04/2004 924 924 924 480 0 1,404 כמעט השלים שנת עבודה ועל כן זכאי לפ"פ
36 דמ 1484/07 סלאמה גיאד 15/03/1995 01/04/2004 1028 9252 9252 2156 11,408
37 דמ 1426/07 מחמד חאמד 02/02/1999 01/04/2004 2517 12794.75 12585 448 0 13,033
38 עב 1544/07 אוסאמה חמאמי 15/03/1995 01/08/2004 1708 15941.3333 16226 810 16,751
39 עב 1545/07 ריאד חסאן 23/04/1997 01/08/2004 1680 12180 12264 1848 14,028
40 עב 1546/07 עבד אבו הרביד 07/03/1995 01/04/2004 1845 16605 16605 1454 18,059
41 עב 1547/07 צלאח אסלים 07/05/1996 01/06/2004 2387 19096 19096 1890 20,986
42 עב 1548/07 יוסף שבאת 01/07/1992 15/07/2000 0 540 540 התפטר בשנת 2000, וקיבל פ"פ
43 עב 1549/07 גומעה מקדאד 01/07/1991 01/09/2004 1502 19776.3333 19526 3412 22,938 לטענת הנתבעת - חוסר רציפות בעבודה, אולם תלושי השכר מלמדים אחרת
44 עב 1550/07 מוחמד חסונה 26/05/1992 01/08/2004 2730 33215 33443 2678 35,893
45 עב 1556/07 צלאח שבאת 01/11/2003 01/04/2004 1250 0 625 300 300 עבד פחות משנה
46 עב 1558/07 זיאד אבו חדרה 01/07/1998 01/08/2004 2074 12616.8333 12444 1430 13,874
47 עב 1559/07 מחמוד שיחה 28/03/1995 01/06/2004 2413 22119.1667 22320 949 23,068
48 עב 1561/07 חאלד מקדאד 01/01/2001 01/04/2004 2718 8833.5 8834 896 9,730
49 עב 1592/07 סלימאן אסלים 06/04/1994 01/08/2004 2218 22734.5 22840 2015 24,750
50 עב 1596/07 סלאח חג'אג' 11/06/1996 01/04/2004 1312 10168 10496 1088 11,256
51 עב 1597/07 עזיז אשכנתא 07/02/1996 01/04/2004 2415 19521.25 19320 1755 21,075
52 עב 1598/07 סלים אבו סולטאן 05/07/1992 01/08/2004 2691 32292 32292 1012 33,304
53 עב 1599/07 סלימאן אבו גית 31/05/1997 01/08/2004 2971 21292.1667 21540 397 21,689
54 עב 1600/07 נאסר עודה 01/06/1997 01/08/2004 1392 9976 9744 2653 12,397
55 עב 1601/07 אברהים קאסם 06/04/1994 01/04/2004 1234 12237.1667 12340 1560 13,797
56 עב 1602/07 מאמון מקדאד 06/04/1994 01/04/2004 1449 14369.25 14490 549 14,918
57 עב 1603/07 יוסף אבו גית 31/05/1997 01/04/2004 2750 18791.6667 19250 0 18,792
58 דמ 1674/07 אחמד אבו שגיבה 14/02/2000 01/04/2004 1534 6263.83333 6136 1404 7,540
59 דמ 1680/07 עלי אבו גרי 08/02/2000 01/04/2004 1400 5716.66667 9800 200 5,917
60 דמ 1681/07 חאלד אבו פאטמה 26/01/2000 01/06/2002 732 1708 1830 1080 2,788
61 דמ 1682/07 מוחמד דאבוס 03/02/2000 01/12/2002 748 0 2244 682 682 סיים לעבוד ב 2002 וקיבל פ"פ
62 דמ 1683/07 מוסא מנסור 13/01/1999 01/04/2004 1544 7977.33333 8106 475 8,452
63 דמ 1684/07 שאדי יאזיגי 04/01/2001 01/04/2004 1251 3961.5 4128 600 4,562
64 דמ 1685/07 מוחמד טבאטיבי 28/02/2000 01/04/2004 1500 6125 6000 884 6,884
65 דמ 1686/07 סלים זינו 21/03/2000 01/08/2004 955 4138.33333 4298 750 4,888
66 דמ 1687/07 זיאד כג'ק 31/01/1999 01/04/2004 1535 7930.83333 8059 825 8,756
67 דמ 1688/07 צקר עודה 21/07/1999 01/04/2004 1500 7000 7500 936 7,936
68 דמ 1689/07 עאטף שבאת 27/11/2001 01/04/2004 1014 2366 2535 50 2,416
69 דמ 1690/07 פאיד זוידי 03/02/2000 04/05/2003 920 2990 6000 799 3,789
70 דמ 1691/07 בסאם כפארנה 01/10/2003 01/03/2004 1031 0 0 100 100 עבד פחות משנה
71 דמ 1692/07 מוחמד כפארנה 14/08/2002 01/04/2004 1612 2552.33333 3224 800 3,352
72 דמ 1693/07 היקל כפארנה 11/05/2003 30/04/2004 1987 1987 1987 496 2,483 כמעט השלים שנת עבודה ועל כן זכאי לפ"פ
73 דמ 1694/07 חמדי דאבוס 08/03/1998 01/02/2004 1379 0 8274 100 100 על פי עדותו התפטר ואינו זכאי לפ"פ
74 דמ 1695/07 קאיד סולטאן 05/03/2002 01/04/2004 1460 2920 2920 765 3,685
75 דמ 1696/07 מחמוד זאיד 20/04/2001 01/04/2004 0 150 150 לפי תלושי השכר אין רציפות בתקופת העבודה על כן אינו זכאי לפ"פ
76 דמ 1697/07 טלאל זאיד 27/05/2003 01/09/2004 1413 1766.25 1837 684 2,450
77 דמ 1698/07 שאדי זאיד 21/03/2000 30/04/2004 1135 4634.58333 6748 400 5,035
78 עב 1826/07 ח'ליל נצר 01/06/1998 01/01/2002 2018 0 7063 84 84 פוטר ב-2002 ושולמו פ"פ
79 עב 1829/07 מוחמד תראבין 01/05/1999 01/09/2004 3508 18709.3333 18592 450 19,042
80 עב 1830/07 זיאד אבו גית 03/01/1999 01/04/2004 1399 7228.16667 7415 702 7,930
81 עב 1831/07 גאלב עכילה 01/03/1999 01/08/2004 2468 13368.3333 13574 286 13,654
82 עב 1833/07 אימן כפארנה 02/02/1999 01/04/2004 3096 15738 15480 1624 17,104
83 עב 1834/07 זוהיר מלך 19/07/1999 01/04/2004 2035 9496.66667 10175 375 9,872
84 עב 1835/07 אוסאמה חאמד 19/03/2000 01/04/2004 2338 9352 9352 385 9,737
85 עב 1836/07 מחמוד אחמד אסמעיל 28/03/1994 01/09/2004 1465 15260.4167 15383 2080 17,340
86 עב 1837/07 מוחמד אסמאעיל 01/03/1995 01/04/2001 897 0 5382 399 399 התפטר ב- 2001
87 עב 1838/07 סובחי סעאדה 08/02/2000 01/06/2004 1721 7314.25 7400 1250 8,564
88 עב 1839/07 ג'מאל סולטאן 11/01/1999 01/04/2004 1645 8499.16667 8636 1225 9,724
סך הכל סך הכל 87359 26032 865,820