לפי סעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב - 1952, ניתן לתבוע מדינה בתביעת נזיקין אזרחית – ככל שניתן לתבוע כל פרט וכל גוף מאוגד. בפרשה הנידונה נתבעה המדינה (משרד הביטחון) לתשלום פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו כתוצאה מהתדרדרות מוקשים במדרון הר לכיוון בית אשר היה מצוי בכפר מג'דל שמס.

 

יש לכם שאלה?

פורום תאונות כלליות

פורום תביעות נזיקין

 

התובעים בפרשה זו היו בעלי מבנה במשותף בכפר מג'דל שמס. כפר זה מצוי למרגלות הר אשר עליו ממוקם מוצב של צה"ל. בתחילת שנת 2000 נוצר סחף אדמה משמעותי שגלש במדרון ההר, כתוצאה מגשמים אשר ירדו בימים הסמוכים למועד הארוע, ובין היתר נסחפו מוקשים אשר הוטמנו בעבר סביב למוצב צה"ל. על פי הנטען בכתב התביעה, כתוצאה מפגיעת המוקשים נגרם למבנה ולשני כלי רכב נזק. יש לציין כי התובעים טענו שבאותה התקופה הנתבעת ערכה חפירות באיזור, דבר אשר ככל הנראה גרם לאדמה במקום להיות לא יציבה. בפרשה זו נתבעה המדינה (משרד הביטחון) לתשלום פיצויים בסך של 1,074,250 שקלים.


ההכרעה


בית המשפט החליט לאמץ את גרסת הנתבעת בדבר עבודות הבניה במעלה ההר, לפיה "במוצב עצמו לא בוצעו עבודות בניה 'מאסיביות' במשך השנים, אלא רק החליפו את האוהלים שהיו במקום במבנים טרומיים". עם זאת, בית המשפט הטיל אחריות על הנתבעת בגין תוצאות התדרדרות המוקשים, וזאת משום ש"הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת, שנציגי צה"ל היו מודעים לפוטנציאל גלישת המדרון ולסכנה הכרוכה בכך". לעניין זה, צוין שעדי משרד הביטחון אף העידו כי הגורמים בצה"ל היו מודעים לסכנה האפשרית ולכן הנתבעת אף הגישה בעבר התנגדויות לתוכניות בניה אשר הוגשו לאישור המנהל באיזור זה. נטען שלפי סעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב - 1952, דין המדינה בנזיקין ככל גוף מאוגד ופרט, ולכן היא הייתה יכולה להיתבע בנזיקין.


הודגש כי "היה על הנתבעת לבצע פעולות אקטיביות על מנת למנוע או לצמצם את הסכנה, ולא להסתפק בהגשת התנגדויות לרשויות התכנון, בתקווה שרשות זו לא תיתן בידי התושבים היתרי בניה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שנציגי הנתבעת בעצמם הסבירו כי חלק (נכבד) של תושבי הכפר בנו את בתיהם וביצעו את עבודות החפירה ללא היתרי בניה".

 

שימוש בסעיף 38 לפקודת הנזיקין


זאת ועוד, צוין כי על חלק מהנזק הנתבע חל סעיף 38 לפקודת הנזיקין. לפיו, כאשר הוגשה תביעה על נזק אשר נגרם על ידי דבר מסוכן, נטל הראיה מתהפך – ועל הנתבע להוכיח כי לא התרשל. בית המשפט ראה במוקשים כ'דבר מסוכן' ולכן הכריע שהיה על המדינה להוכיח כי לא התרשלה – מה שלא עמדה בו בפועל. כמו כן, צויין כי גם ללא השימוש בסעיף זה, התובעים הצליחו להוכיח את התרשלותה של המדינה.


לעניין הנזקים, בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי. לגבי הנזקים לכלי הרכב, בית המשפט קבע כי הנזק לא הוכח ואף לא הוכח כי הרכבים היו תחת בעלותם של התובעים. לבסוף, בית המשפט חייב את הנתבעת בתשלום 67,240 שקלים – כאשר חלק מן התשלום היה בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובעים וחלק עבור הנזקים למבנה עצמו.