על פי סעיף 7א(ב) לחוק מגן דוד אדום, התש"י - 1950, אגרות, ריביות, הפרשי הצמדה וקנסות ייגבו על פי פקודת המיסים, כאילו היה מס כמשמעותו בפקודת המיסים, ולא באמצעות הגשת תביעות אזרחיות לבתי המשפט. בפרשה זו דן בית המשפט בזכותה של מגן דוד אדום להגיש תביעה אזרחית בבית המשפט לאור הסעיף האמור.
יש לכם שאלה?
חברת מגן דוד אדום, תאגיד הפועל ללא כוונות רווח, הגישה תביעה זו כנגד עזבון המנוח וכנגד יורשו, בגין חוב על סך 416 שקלים אותו היה חב המנוח לתובעת. כפי שנטען בכתב התביעה, "על אף התראות חוזרות ונשנות, טרם סילקו הנתבעים את חובם כלפי התובעת", ולכן לא נותר לתובעת אלא להגיש תביעה משפטית זו.
מנגד, הנתבע טען כי התובעת לא פנתה אליו או אל אביו המנוח כלל, למעט מכתב התראה אחד בו דרשה התובעת "לא פחות מ-1,087 שקלים" מבלי שצירפה אסמכתא כלשהי לתביעתה. בעקבות מכתב ההתראה הנתבע פנה אל התובעת וביקש מידע נוסף ופירוט אודות החוב הנטען. בפועל, הנתבע טען כי מכתב הפירוט נמסר לו רק לאחר שהוגשה תביעה זו על ידי התובעת. כמו כן, הנתבע טען כי אביו נפטר מספר ימים לאחר שהובא אל בית החולים על ידי התובעת, וכי על פי הנהלים המוכרים – על קופת החולים המבטחת לשאת בעלות השירות במקרים אלו. לכן, הנתבע טען כי הוא ואביו המנוח לא חבו דבר לתובעת. בנוסף, הנתבע טען שעל פי חוק מגן דוד אדום, אשר נכנס לתוקף בשנת 2003, על התובעת לגבות את התשלומים המגיעים לה באמצעות פקודת המיסים (גבייה) ולא דרך תביעות אזרחיות.
ההכרעה
בית המשפט קבע כי תקנות מגן דוד אדום (אגרות הסעת חירום באמבולנס), התשס"ו - 2006, מתייחסות לעניין אגרות, קנסות, הצמדה וריביות אשר חלות על מי שהזדקק לשירותי התובעת. לפיכך, לתובעת נפתחה הדרך לגבות את חובותיה שלא על דרך הגשת תביעה לבית המשפט – כמתבקש בחוק מגן דוד אדום האמור. כלומר, בית המשפט קיבל טענתו של הנתבע וקבע כי התובעת לא הייתה יכולה לגבות את החובות שחבו לה באמצעות הגשת תביעה משפטית, וכי היה עליה לעשות שימוש בתקנות שהותקנו לשם כך - ולגבות על פי פקודת המיסים.
לפיכך, בית המשפט דחה את התביעה וביקש מהתובעת לרכז את כל התביעות האזרחיות שאותן הגישה עד להליך זה ולהגיש בקשות למחיקתן. כמו כן, בית המשפט הציע לצדדים בתיק הנוכחי להתפשר, כך שהנתבע ישלם לתובעת 500 שקלים בלבד.
