דחיית ערר על מעצר עד תום ההליכים בתיק תעבורה

כאשר רשויות התביעה מגישות כתב אישום בעניין פלוני, הן יכולות לבקש מבית המשפט להורות על מעצרו של החשוד על לסיום ההליכים בעניינו. במקרים אלו, בית המשפט נדרש לבחון אם קיימת מסוכנות מצידו של החשוד, אשר תמנע את שיחררו מהמעצר, או אם קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט לו החשוד לא ישאר במעצר. חוק סדר הדין הפלילי מורה לבית המשפט לבחון חלופות למעצר, כגון מעצר בית, ובפרשה הנידונה בית המשפט נדרש לקבוע האם היה ניתן היה לאיין את מסוכנותו של הנאשם בחלופת מעצר, בדמות של מעצר בית מלא.

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום

פורום מעצר

פורום פלילי

פורום תעבורה

לבית משפט השלום בחדרה הוגש כתב אישום כנגד המערער, בו נטען כי נהג בכלי רכב למרות שרישיונו נפסל. עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה לבית המשפט, לפיה התבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המערער עד לתום ההליכים בעניינו. בבית משפט השלום בחדרה לא הייתה מחלוקת לגבי כך שהיו קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המערער. בית משפט זה לקח בחשבון את העובדה כי למערער 52 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, כאשר ביניהן היו מצויות עבירות חמורות ביותר, כגון נהיגה בזמן פסילה. לפיכך, ועקב המסוכנות שנשקפה מהמערער, כפי שהוכרע, בית המשפט בחדרה הורה על מעצרו של המערער עד לתום ההליכים בעניינו. יש לציין כי המערער ביקש לשחררו לחלופת מעצר בדמות של מעצר בית מלא, בפיקוחה ההדוק של אשתו, וכי בית המשפט לא התייחס לכך באופן מפורש בהחלטתו.

טענות הערעור

העצור הגיש ערעור על החלטה זו, ובית המשפט התכנס בהליך זה על מנת להכריע בנושא. בערעור נטען כי בית משפט קמא לא לקח בחשבון את אפשרות חלופת המעצר, וכי לו היה בוחן את החלופה בפועל – היה מוצא לנכון לשחרר את המערער לחלופה שהוצעה. לכל הפחות היה על בית משפט קמא, כפי שנטען בערעור, לבקש תסקיר מעצר בעניינו של המערער ולבחון את החלופה המוצעת לאורו.

ההכרעה

בית המשפט קבע כי "הגם שביהמ"ש קמא לא התייחס לחלופה בהחלטתו, הרי ברור מההחלטה שביהמ"ש מצא כי מסוכנותו של העורר אינה מצדיקה שחרורו לחלופת מעצר".

בית המשפט פסק כי למרות שרישיונו של המערער נפסל, הוא "המשיך בנוהגו משכבר הימים, להתעלם מחוקי התעבורה, ולהתעלם מהפסילה שהוטלה עליו. במעשיו ובגליון ההרשעות הקודמות שלו הוכיח העורר את מסוכנותו, הן לעצמו והן לציבור המשתמשים בכביש, והשמיט בכך כל מידה של אמון שניתן היה להניח לזכותו כי יקיים את תנאי שחרורו, אם היה משוחרר לחלופת מעצר". בית המשפט קבע כי גם הוא "סבור כי בנסיבות העניין לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר אשר תבטיח את מטרות המעצר", ולכן דחה את הערעור.