מכון התקנים הישראלי הוא תאגיד ישראלי, אשר תפקידו הוא הגדרת תקנים לשירותים ומוצרים הניתנים בארץ. כמו כן, המכון אחראי על מתן תו תקן, לפיו נבדק מוצר ונקבעת איכותו. תו תקן זה למעשה מהווה אישור מכון התקנים על התאמת המוצר לתקנים הקבועים בישראל. חוק התקנים, התשי"ג - 1953, הוא זה אשר הסמיך את מכון התקנים לבצע את האמור. בסעיף 12(א) לחוק זה, נקבע כי מלבד מכון התקנים, גם מעבדה אשר אושרה על ידי הממונה רשאית לבדוק את מידת התאמתו של מצרך כלשהו לתקן הישראלי ולתת תעודת בדיקה על כך. בפרשה הנידונה בית המשפט נדרש לקבוע מהו מעמדה הראייתי של תעודת בדיקה מעין זו, אשר ניתנה על ידי מעבדה המאושרת לפי חוק התקנים.

 

רקע


במסגרת הצגת ראיותיה, הנתבעת ביקשה להגיש תעודת בדיקה למעקה המתכת המצוי ליד המדרגות שבמבנה שלה, תעודה אשר נערכה על ידי חברת 'איזוטופ', מעבדה מאושרת על ידי הממונה לבצע הבדיקה האמורה. הנתבעת טענה כי תעודה זו שקולה לתעודת מכון התקנים, ולכן התעודות שהיא הנפיקה היו שוות ערך לתעודות ציבוריות על פי סעיף 29 לפקודת הראיות, התשל"א - 1971. הנפקות של הבקשה נגעה לחזקות החלות על תעודות ציבוריות לפי פקודת הראיות, לפיהן, בין היתר, לא נדרש לחקור את מנפיק התעודה במהלך ההליך המשפטי.


מנגד, התובע טען כי המעבדה הפרטית (ואף מכון התקנים הישראלי) לא היו מצוים תחת הגופים המנויים בסעיף 29 לפקודת הראיות, ולכן לא היה מקום לקבל את התעודה כראיה בהליך העיקרי.


ההכרעה


בית המשפט קבע כי אין חולק על כך שמדובר במעבדה פרטית לה אושר כדין לבצע את הבדיקה הנדונה. עם זאת, צוין כי לא נמצא אישור לכך, בחקיקה או בפסיקה, שהתעודות המוצאות על ידי מכון התקנים הן תעודות ציבוריות במובן לו כיוונה פקודת הראיות. במהלך הדיון, בית המשפט הזכיר את פרשת "נגב", בה הועלתה 'הנחה' שתעודה המוצאת על ידי מת"י היא תעודה ציבורית ותו לאו.


לפיכך, בית המשפט קבע ש"הדעת נותנת, כי מעמדה של תעודה שנערכה על ידי עובד של מעבדה המאושרת (וגם מת"י) לא יהיה חזק ממעמדה של תעודת עובד ציבור (סעיף 23 לפקודת הראיות), וכפי שניתן לדרוש את חקירתו של עובד הציבור (סעיף 26 לפקודת הראיות), כך ניתן יהא לדרוש את חקירתו של מי שערך את תעודת הבדיקה בהתאם לחוק התקנים". לכן, בית המשפט קיבל את תעודת הבדיקה של המעבדה הפרטית, אך אפשר לתובע לחקור את עורכי התעודה, כמו גם להגיש חוות דעת נגדית.