כתב אישום- בגין בניה בלתי חוקית ושימוש חורג בקרקע חקלאית ביחס לשבעה עשר מבנים

בעניין: מדינת ישראל – הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה
ע"י ב"כ עו"ד רן גל המאשימה
- נ ג ד -
1. דניאל
2. חקלאי בת שלמה כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמית רוזינס הנאשמים

הכרעת דין

1. הנני מזכה את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם.

הצדדים והאישומים

1. המאשימה, מדינת ישראל - הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז חיפה (להלן- הועדה המחוזית), הגישה כתב אישום נגד דניאל גרינברג (להלן – גרינברג או הנאשם) וחקלאי בת שלמה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ בגין בניה בלתי חוקית ושימוש חורג בקרקע חקלאית ביחס לשבעה עשר מבנים.

2. על פי עובדות כתב האישום התגלו במקרקעין הידועים כגוש 20023 חלקה 10 בבת שלמה מבנים כדלקמן: (1) מבנה בשטח של כ- 94 מ"ר המשמש למגורי עובדים; (2) מבנה בשטח של כ- 120 מ"ר המשמש כמשרדים; (3) סככה הבנויה גג איסכורית על קונסטרוקציות ברזל בשטח של כ- 156 מ"ר המשמשת כדיר; (4) גדר היקפית בנויה ברזל סביב הסככה בגודל כ- 35 מ"ר אורך; (5) סככה הבנויה גג איסכורית על קונסטרוקציית ברזל בשטח של כ- 900 מ"ר המשמשת כדיר; (6) סככה בנויה גג פח על קונסטרוקציית ברזל בשטח של כ- 90 מ"ר המשמשת כדיר; (7) גדר ברזל המקיפה את הסככה באורך של כ- 150 מ"ר; (8) מבנה בטון בשטח של כ- 86 מ"ר המשמש כחדר הפרדה; (9) סככה בנויה גג איסכורית על קונסטרוקציית ברזל בשטח של כ- 280 מ"ר המשמשת כסככת הפרדה גדר ברזל המקיפה את המבנים הנ"ל באורך של כ- 85 מ"ר; (10) מבנה פח בשטח של כ-16 מ"ר המשמש כמסתור לגנרטור; (11) מבנה בנוי גג פח על קונסטרוקציית ברזל בשטח של כ- 200 מ"ר המשמש כמתבן; (12) סככה בנויה גג איסכורית על קונסטרוקציית ברזל בשטח של כ- 370 מ"ר המשמשת כדיר עיזים; (13) גדר בנויה ברזל סביב המבנה המתואר לעיל באורך של כ- 51 מ"ר; (14) מבנה בנוי בטון ועץ מגג איסכורית בשטח של כ- 260 מ"ר המשמש כאורווה; (15) גדר עץ סביב המבנה שלעיל באורך 65 מ'; (16) מכולה בשטח של כ- 30 מ"ר המשמשת כמשרד; (17) מבנה עץ בשטח של כ- 2 מ"ר המשמש לשירותים.

3. על המקרקעין חלה תכנית ג/400 המייעדת אותם לחקלאות והם הוכרזו כקרקע חקלאית בדבר אכרזה משנת 1987 (ילקוט הפרסומים 3504 עמ' 364).

4. נטען כי ביצוע העבודות והשימוש במבנים מהווים עבירות לפי סעיפים 145, 204(א), 205, 206, 208(א), 218, 219 ו- 221 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק התכנון והבניה) והוראות תקנות חוק התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967 ושימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר ובסטיה מתכנית בניגוד להוראות התוספת הראשונה של חוק התכנון והבניה וסעיפים 156, 204(א), 204(ג), 205, 206, 208(א), 218 ו- 221 לחוק.

5. גרינברג מחזיק ומשתמש במקרקעין כאשר זכויות החכירה רשומות על שמה של נאשמת 2. המבנים האמורים נמצאים בתוך שטח גדול המשמש כחווה לגידול בקר, צאן וסוסים.

ראיות הצדדים ושינויים באישומים

6. מפקח הבניה שהעיד לטובת המאשימה לא ידע באיזה מועד הוקמו המבנים נשוא כתב האישום (עמ' 10 לפרוטוקול). לדבריו, קיומם התגלה חודש לפני שנערך ביקור בשטח על ידו ומפקח נוסף. פעולות המאשימה החלו בסוף שנת 2003 עם פניות מצד הממונה על הפיקוח בועדה המחוזית לועדה המקומית חוף כרמל לבירור אודות קיום היתרים למבנים הנמצאים במקום (נ/4 ו-נ/5).

בחקירתו הוצגו למפקח היתר בניה משנת 1983 הכולל חלק מהמבנים הקיימים ובקשה נוספת להיתר משנת 1985. המפקח אישר שהבקשה להיתר כוללת את כל המבנים שראה בשטח (עמ' 11 לפרוטוקול). בנוסף, הוגש תצלום נ/8, תצלום אויר מיום 4.11.95 בו נראים המבנים הקיימים כיום.

7. המפקחים שערכו את הסיור בחווה מטעם המאשימה העידו כי לא נכנסו לתוך המבנים כדי לבדוק את השימושים הנעשים בהם בפועל (עמ' 7- 8). צולמו תמונות מ/4 עד מ/15 המתעדות את המבנים השונים בחווה.

גירסת הנאשם

8. לגירסת הנאשם, משפחתו קיבלה את המקרקעין נשוא האישומים מחקלאי בת שלמה כחלקה ב' של נחלה מספר 16 וכאמצעי ייצור של הנחלה בשנת 1982. לדבריו, הם קיבלו את כל האישורים ממשרד החקלאות לגדל עדרי בקר לבשר. בשנת 1982 הוגשו בקשות לאישורים לרשויות המתאימות להיתרי בניה ובשנת 1983 התקבל היתר לשלב א' של העבודות. אז, כמו היום, גידלו במקום בעלי חיים: בקר, צאן וסוסים. בשנת 1985 הוגשה בקשה נוספת להגדלת המיתחם לצורך גידול וטיפוח בעלי חיים. באותה תקופה עסק הנאשם בטיפוח וייצור עוברים מוקפאים לבקר (להלן- הפקת עוברים). פעילות זו הצריכה נוכחות שוטפת, 24 שעות ביממה, אם לשמירה ואם לטיפול הורמונלי של הבקר. בשנת 1985 הורחבה הפעילות כיוון שהחווה היתה זקוקה לעוד חצרות, סככות ומבנים על פי דרישות משרד החקלאות כי היה צורך לאכלס את העוברים המוקפאים במיכלי חנקן. לצורך זה נדרשו מבנים סגורים כגון מעבדה והנאשם חוייב במתן דיווח למשרד החקלאות שהחווה מקיימת את התנאים שנדרשו על ידי המשרד שכללו את המבנים האמורים. אשתו של הנאשם ניהלה את המעבדה באופן שוטף וארבעה וטרינרים עבדו במקום. בין היתר, נדרש גם מבנה לשומרים. לטענת הנאשם, כל המבנים שימשו לשם ייצור חקלאי. בשנים 1987 ו- 1988 נעשה, בין היתר, יצוא מהחווה לוונצואלה ולתאילנד של העוברים המוקפאים.

9. לטענת הנאשם הבניה של כל המבנים הסתיימה בשנת 1988 או 1989 ועד היום לא חל שינוי בשטח (עמ' 16 לפרוטוקול).

10. ביחס למבנה (1)- המבנה של 94 מ"ר למגורי עובדים – הסביר הנאשם ביחס לשימוש בו כי: "הפעילות היא 24 שעות סביב השעון, אנו זכינו גם במכרז של משרד החקלאות לתחנת הסגר... וחלק מתנאי המכרז הפומבי שהיו, שאנו צריכים פעילות 24 שעות ביממה, כי גם מגיעות משאיות עם עגלים באחת, שתיים, שלוש לפנות בוקר משדה התעופה. אנחנו צריכים חדרים ללינה לעובד של משרד החקלאות וכן לעובדים המטפלים בייצור החקלאי וכן לשמירה" (עמ' 17 לפרוטוקול).

11. מבנה (2)- בגודל 120 מ"ר משמש כמשרדים עבור הוטרינר. שימוש זה היווה חלק מתנאי ההסגר בהתאם למכרז בו זכה הנאשם. מבנה (17)- המכולה בגודל 30 מ"ר, משמש כמקום להחזקת ציוד לוטרינר (עמ' 17 לפרוטוקול). הנאשם הבהיר כי מדובר בשתי יחידות עסקיות נפרדות, אחת לשימוש הבקר באופן שוטף והשניה להסגר לעגלים המיובאים מאירופה. מבנה (10) הינו מבנה פח המשמש כמסתור לגנרטור המהווה אמצעי לאספקת חשמל חירום כיוון שהפעילות במקום מחייבת אספקת חשמל ללא תקלות. מבנה (17)- השירותים, משמש את הבאים והולכים למקום. לטענת הנאשם, הבקשה להיתר משנת 1985, מכסה את כל המבנים שנבנו כולל אלה על פי ההיתר משנת 1983 (עמ' 18 לפרוטוקול). הנאשם העיד כי בשנת 2002 הוא התחיל להפעיל את תחנת ההסגר לאחר שזכה במכרז של משרד החקלאות ושהעבודה עם עוברים מוקפאים החלה עוד בשנת 1985. לדבריו, כיום שלושה עובדים ישראליים קבועים עובדים במקום (עמ' 19 לפרוטוקול).

12. עדות נוספת מטעם ההגנה נמסרה על ידי ד"ר גיורא הוידה, מנהל הלשכה הוטרינרית המחוזית בחדרה של משרד החקלאות. לדבריו, הוא מכיר את משק משפחת גרינברג מתחילת עבודתו במשרד החקלאות בשנת 1978, אז הם גידלו בעלי חיים ובתחילת שנות ה- 80 הקימו מחוץ למושבה את החווה בה גידלו תמיד בקר וצאן. בשנות ה- 80 נכנסה החווה לפעילות של הפקת עוברים של בקר, אז עבד במקום צוות שלם, שני רופאים וטרינריים ועובדי מעבדה. הופקו עוברים להשתלה בארץ ובחו"ל. לדברי העד העבודות נעשו בהתאם ועל פי הנחיות השירותים הוטרינריים. בתחילת שנות ה- 2000 הוקמה במקום תחנת הסגר לבעלי חיים שקיבלה הכרה ככזו לאחר שקיימה את דרישות השירותים הוטרינריים. העד הסביר את מהות תחנת ההסגר:
"תחנת הסגר היא מקום שבו מחזיקים בעלי חיים למעקב רצוף לראות האם אתם בעלי חיים מפתחים מחלות מגפתיות או מחלות זואונותיות – מחלות המועברות מבעלי חיים אחרים, מדובר כאן בבעלי חיים מיובאים או בבעלי חיים שבארץ מסיבות כל שהן מועברים למעקב לתחנת ההסגר. המעקב כולל פיקוח רצוף בתקופת ההסגר, הן על ידי רופאים וטרינריים או מטפלים שצריכים להתריע על כל אירוע חריג." (עמ' 24 – 25 לפרוטוקול)

13. עמדת הוטרינר המחוזי היתה כי תחנת הסגר מהווה שימוש חקלאי בקרקע: "החזקת בעלי חיים היא בוודאי שימוש חקלאי." לגישתו, החזקת בעלי חיים בהסגר היא בהחלט חלק אינטגראלי מגידול בעלי חיים, "אם אנו מדברים על יבוא בעלי חיים מארצות שונות לארץ, בעיקר בקר אבל גם בעלי חיים אחרים, לא ניתן להכניס בעלי חיים לארץ אלא אם הם נמצאים בתחנת הסגר למעקב לאבחון או למניעת והפצת מחלות." לדבריו, כל תחנות ההסגר בארץ נמצאות מחוץ לאיזורים העירוניים. הוא ציין כי הפיקוח חייב להיות רצוף משך 24 שעות ביממה (עמ' 25 לפרוטוקול).

14. הוטרינר המחוזי תיאר גם את תהליך הפקת העוברים:
"פרות מהן רוצים להפיק עוברים על ידי ביוץ מכוון על ידי הזרקת חומר הנקרא PSD גורם לביוץ של הפרות, אז על ידי שטיפה של הרחם מפיקים את הביציות המופרות על ידי זירמה והביצית המופרית מוקפאת. כל התהליך הזה, ההזרקה של החומרים והשטיפה והמוצר שנשטף מטופל אחר כך באותה מעבדה. מדובר במשהו שאפשר לראותו רק תחת מיקרוסקופ וזה התהליך של הפקת העוברים והכל נעשה באותה מעבדה." (עמ' 26 לפרוטוקול)

הפעולה מבוצעת בפרות כאשר הן נמצאות במתקן המכונה "סקוויז" (squeeze), שנועד להגביל את תנועותיהן בעת ביצועה. העד ציין שבדרך כלל כל התהליך מבוצע במקום אחד בגלל הסכנה של העברת מחלות ואז יחידה כוללת גם את המקום ששוטפים את הרחם וגם את המקום שבו מקפיאים את העוברים ומאחסנים תחת בקרה את העוברים המוקפאים: "יש חשיבות גדולה למוצר מכיוון שאתה רוצה לדעת בדיוק איזה עובר אתה קונה והאם בסביבה שבו יוצר היה יכול להזדהם." לדבריו, השירות הוטרינרי אף דורש שהמעבדה תהיה בסמוך לאותו מקום בו נעשית השטיפה.

15. כאשר הוטרינר המחוזי נשאל בחקירתו הנגדית אם אין יתרון בכך שהמעבדה תהיה מרוחקת מאיזור חקלאי, למשל באיזור תעשיה, שאז יהיה לכאורה סיכוי מופחת להידבק במחלות מאותם בעלי חיים, הוא השיב כי "פרק הזמן העובר שזה דבר מאוד רגיש, כל השהיה והעברה למקום אחר יכולה רק לפגוע באיכותו וגם הוא יכול להזדהם". לדברי העד, השירות הוטרינרי עובד לפי פרוטוקולים הנהוגים במדינות מתקדמות אחרות דוגמת השוק האירופאי המשותף וה- FDA (הרשות האמריקאית לפיקוח על מזון ותרופות).

16. באמצעות הנאשם הוגשו עוד מספר מסמכים: מכתב מיום 5.4.87 ממשרד החקלאות-השירותים הוטרינריים מאת מנהל המעבדה לרבייה, פרופ' נ. אילון לשירותי המכס והבלו המאשר כי עוברים מקופאים מהווים מוצר חקלאי (נ/17); אישור מיום 10.11.88 ממשרד החקלאות- תא הנדסה ושימור קרקע במשרד החקלאות למינהל מקרקעי ישראל בו נכתב, "הרינו מאשרים בזה על פי בדיקה שערכנו בשטח כי כל המבנים המופיעים בתשריט המצ"ב אכן משמשים ישירות לייצור חקלאי. התמחותו של מר גרינברג היא גידול בקר לטיפול (בשר לטיפוח – רובו לייצוא)". על המכתב חתום מנהל המחוז של משרד החקלאות (נ/9). הוגש גם מסמך המפרט את התנאים שקיומם נדרש על ידי משרד החקלאות על מנת לאשר את תחנת ההסגר. אלו כוללים הכשרת "... חדרים לבעלי תפקידים השונים כגון: רופא וטרינר, שומר המטפלים בבקר ומחסן חומרים" (נ/12).

ממצאים ודיון

17. במהלך ניהול המשפט ויתרה המאשימה על האישומים שהתייחסו לעבירות הבניה היות והיה ברור כי המבנים נמצאים במקום מזה שנים רבות, חלקם בהיתר. מכאן חלה התיישנות ביחס לעבירות הבניה הנטענות. נותר האישום בגין שימוש חורג במבנים ובקרקע. ביחס לשימושים ביקשה המאשימה הפעלת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, [נ"ח], התשמ"ב-1982 (להלן- חסד"פ) כיוון שהשימושים הספציפיים המתקיימים בפועל התבררו רק במהלך המשפט. הסניגור הלין על התנהלות המאשימה וטען שהיה בה כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הנאשם.

18. לטעמי, העובדות לאשורן לא נבדקו באופן מספק על ידי המאשימה טרם קבלת החלטה על פתיחת ההליכים; זאת, בהתחשב בכך שהמקרה מעלה סוגייה מורכבת ביחס להגדרת שימוש מותר בקרקע חקלאית. מעורבים מספר משרדי ממשלה בנדון, משרד החקלאות ומשרד הפנים, והיה מקום להגיע לעמדה אחידה (י' זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב' (נבו, תשנ"ד-1996) 635; בג"צ 879/79 אפא"י אגודה שיתופית לפירות א"י בע"מ נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות, פ"ד לד(2)449).

19. בהיבט הצר לא נפגעו זכויות הנאשם כיוון שהוא הצליח להציב הגנה יעילה והביא עדויות אשר הצביעו על כך כי המשרד הממשלתי השני העוסק בנושא, משרד החקלאות, תומך בעמדתו. המאשימה לא ביקשה להביא ראיות נוספות בעניין זה. על כן, יש להעדיף את סיום הדיון על פני תוצאה אחרת שהיתה משאירה את הנאשם במצב של אי-ודאות.

20. הנאשם עושה שלושה סוגים של שימושי קרקע בחווה: ראשון- גידול בקר, צאן וסוסים; שני- ניהול תחנת הסגר לחיות משק, בעיקר בקר וצאן; ושלישי- ניהול פעילות, לרבות מעבדה, להפקת עוברי בקר. לגבי השימוש הראשון, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס להיותו שימוש חקלאי מותר. הפרטים הטכניים הקשורים לשני השימושים האחרים תוארו על ידי הנאשם ועדיו באופן מהימן ומפורט אשר סיפקו תשתית עובדתית ברורה ומספקת לצורך ההכרעה בהליך.

שימוש חקלאי בקרקע חקלאית

21. טענתה המרכזית של המאשימה הינה כי פעילותו של הנאשם, קרי ניהול תחנת הסגר ופעילות של הפקת עוברים, חורגת מהמותר בקרקע חקלאית.

הסוגייה של הגדרת פעילות חקלאית נדונה פעמים רבות בשנים האחרונות בפסיקה, כאשר ברקע תמורות חברתיות, כלכליות וטכנולוגיות מרחיקות לכת העוברות על פני המדינה, קרקעותיה והמגזר החקלאי.

22. קיימים שני עקרונות יסוד בבסיס המדיניות הלאומית של שמירה על הקרקע החקלאית: המטרה הראשית בסיווג קרקע כקרקע חקלאית הינה שמירה על משאב הקרקע כגורם החיוני לייצור גידולי שדה וטיפוח חיות משק (השוו עם: ג' ויתקון, הזכויות בקרקע חקלאית, חושן למשפט, תשנ"ו-1996, 170). מטרה נוספת הינה שמירת צביון הנוף הפתוח של קרקעות אלו. שתי המטרות עולות מנוסח סעיף 11 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 הקובע כי הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים תפעיל את סמכויותיה לשם "... שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית, ניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים" (ראו ויתקון לעיל, בעמ' 166 שם מפורטים דברי חקיקה נוספים עוד טרם תיקון סעיף 11 בשנת תשנ"ה).

23. מטרות אלו מושגות על ידי צמצום הגדרת שימושים חקלאיים לשימושים הדרושים לייצור חקלאי במישרין בלבד: עיבוד חקלאי של האדמה, טיפוח גידולים חקלאיים וגידול חיות משק. סעיף 7(ב) לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 העוסק באפשרות הועדה לשימור קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (הולקחש"פ) להתיר שימושים חורגים בקרקע חלקאית קובע:
"מטרה לא חקלאית", בסעיף זה — בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים."

24. המבחן של הגבלת ההגדרה של שימושים חקלאיים לכאלה הדרושים במישרין לייצור חקלאי יושם באופן עקבי בפסיקה (ראו: ר"ע 30/86 פ.א.ב. שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ', (1) 249; רע"פ 252/04 רון שדות ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לודים, תק-על, 2004 (2), 2148; רע"פ 4594/04 עופר ברא"ז נ' מדינת ישראל, תק-על, 2004 (4) 1190; ע"פ (חי') 2811/02 מדינת ישראל נ' עבד כמאל חטיב , דינים מחוזי, ל"ד, (2), 431; ע"פ (חי') 1305/04 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה –צפון נ' מוחמד חוייסן חאג' מוחמד (נבו)).

שימוש בקרקע למטרה חקלאית אינו כולל שלבים אחרים של הפעילות החקלאית שאינם חיוניים לשלב הייצור, בין אם מדובר בטיפוח גידולי שדה או גידול בעלי חיים (ע"פ (חי') 1305/04 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה –צפון נ' מוחמד חוייסן חאג' מוחמד (נבו)).

25. בתי המשפט נדרשים לבחון אם שימושי קרקע חדשים בקרקע חקלאית עונים להגדרה של שימוש הדרוש במישרין לייצור חקלאי על רקע התמורות שחלו בחברה ובחקלאות. ניתן, לדעתי, לחלק את השימושים החדשים למיניהם לשתי קטגוריות: שימושים חדשים שביסודם נסיבות מסחריות-כלכליות ושימושים חדשים שביסודם שינויים מדעיים-טכנולוגיים.

26. פני החקלאות המודרנית שונים בתכלית השינוי מפני החקלאות הקלאסית טרם המהפכה התעשייתית וההתקדמות שחלה במדעי החיים. החקלאות כיום מתועשת ברובה ופעמים רבות מביאה לשינוי פיזי, לפעמים שינוי מסיבי, בפני הנוף. טיפוח חיות משק וגידולם מסתמכים על יישום שיטות מתקדמות לרבייה והשבחת מינים. תיעוש ויישום שיטות גידול מתקדמות אינם בהכרח סימן שאין מדובר בייצור חקלאי במישרין.

27. העדויות שנשמעו מובילות למסקנה כי הפעילות המתקיימת בחוותו של הנאשם הינה פעילות חקלאית גרידא, והיא מייצגת היטב יישום שיטות חקלאיות מודרניות. נכון הוא כי שימוש בקרקע לצורך קיום תחנת הסגר לחיות משק וביצוע תהליך של הפקת עוברים מהווים שימושים חדשים יחסית או יוצאי דופן במגזר החקלאי, אולם אין בעובדה זו בלבד כדי להפכם לשימוש שלא למטרה חקלאית.

28. המסחר והגידול של חיות משק עברו תהליכי גלובילזציה וכיום אין זה נדיר ששלבי הגידול מתבצעים במספר מדינות בתקופות שונות של מחזור חייהם של בעלי החיים. קיום הסגר הכרחי לקיום תהליך ייצור תקין על מנת למנוע הפצת מחלות. כך גם לגבי חיות משק בתוך המדינה, כאשר מתעורר חשד שהם נושאים מחלה. קיימת חובה להחזיקם בתנאים נאותים, דהיינו בתנאי חווה, בעודם נמצאים בנוסף בתנאי הסגר (ראו: בג"ץ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נז(6), 212). הסגר של חיות משק אינו יכול להתקיים אלא באיזור חקלאי, בין היתר כיוון שלא ניתן להחזיק חיות משק, למעט בשלבי העברתם, שלא בהתאם לתנאים הנקבעים על ידי משרדי החקלאות והגנת הסביבה. הפעלת תחנת הסגר אמנם מחייבת הקמת מתקנים נוספים על אלה הדרושים לגידול בעל חיים בחווה ברגיל, אולם אין מנוס מהצמדת המתקנים לתחנה לאור אופי הפעילות (השוו עם ר"ע 30/86 המאוזכר לעיל).

29. אותו כלל חל לגבי ביצוע תהליך של הפקת עוברים לבקר. תהליך זה מהווה פעולה חיונית במסגרת השיטות המודרניות של גידול עדרי בקר, בישראל ובמדינות אחרות. מעבר לכך, על פי העדויות שנשמעו ובייחוד עדותו של הוטרינר המחוזי, לא ניתן, הלכה למעשה, לבצע את התהליך של הפקת עוברים אלא בתנאים של חווה חקלאית. זאת, הן כתוצאה מהיבטים פרקטיים הכרוכים בפעילות, כגון ביצוע התהליך בקירבת מקום החזקתם של בעלי החיים והן כנובע מהכללים הבין-לאומיים הנהוגים בענף הבקר שנועדו להפחית באפשרויות של הפצת מחלות. הדברים פורטו היטב בעדותו של הוטרינר המחוזי לעיל.

30. בנוסף, במקרה דנן השימושים הנוספים אינם מביאים לשינוי מהותי בפני השטח והנוף במקום בו מתקיים שימוש מותר של חווה חקלאית לגידול בעלי חיים. כתוצאה, אין צורך לעסוק בסוגייה שתעלה כתוצאה מסתירה בין שני עקרונות היסוד לשימור קרקע חלקאית (ראו: (עת"מ (ת"א) 1146/01 - החברה להגנת הטבע נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, תק-מח 2001(3), 1641 ,עמ' 1648; ע"א 8116/99 אדם טבע ודין אגודה נ' הועדה המקומית, פ"ד נה(5), 196 ,עמ' 213-214) .

האם שימוש ללא היתר מהווה עבירה בנסיבות המקרה?

31. המאשימה טענה בנוסף, כי עצם השימוש במבנים שנבנו ללא היתר כדין מהווה שימוש חורג אסור (ע"פ (י-ם) 41/91 מדינת ישראל נ' אמויאלס דוד (לא פורסם); ע"פ(י-ם) 216/77 (לא פורסם) המאוזכר שם). הסניגור איזכר פסיקה אחרת בעניין זה (ע"פ (ת"א) 70716/03 מ"י נ' תעשיות אבן וסיד בע"מ, דינים מחוזי, לה(1)509).

32. הקמת מבנה והשימוש בו מחייבים היתר גם כאשר השימוש מתאים לייעוד על פי תכנית. כל תוצאה אחרת אינה מתיישבת עם תכלית חוק התכנון והבניה. שימוש ללא היתר מהווה מן ההכרח שימוש חורג (ע"פ (חי') 1223/06 מוראני זיאד נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה 'מעלה נפתלי'(נבו)). יחד עם זאת, במקרה דנן אין הצדקה, או תשתית, להרשיע את הנאשם בגין עבירה של שימוש ללא היתר. ראשית, התברר כי לחלק ניכר מהמבנים קיים היתר כדין וחלק אחר נמצאים בבקשה שהוגשה להיתר עוד בשנת 1985 אשר זכתה לאישור מינהל מקרקעי ישראל ולא ברור מדוע לא הושלם התהליך. ייתכן והעדר האישור נבע מספקות שהתעוררו אצל הגורמים המטפלים באשר להתאמת השימוש לקרקע חקלאית אשר יצר מעגל שוטים. שנית, סוגייה זו היוותה מחלוקת משנית והשאלות באשר לשימושים וקיום ההיתרים ומצבם לא התבררו במידה המספקת להרשעה בפלילים בהליך הנוכחי. מכיוון שאין התיישנות בעבירת השימוש, אין מניעה שהמאשימה תפתח בהליך נוסף בעתיד במידה ותהיה הצדקה לכך.

סיכום

33. כתוצאה מכל האמור לעיל, הנני קובע כי פעילותם של הנאשמים, הפעלת תחנת הסגר וביצוע תהליך של הפקת עוברים הינה פעילות חקלאית גרידא. אשר על כן, הנני מזכה את הנאשמים מהעבירות על חוק התכנון והבניה שיוחסו להם בכתב האישום ובהליך.

ניתנה היום כ"ו בשבט, תשס"ז (14 בפברואר 2007) במעמד הצדדים

זכות ערעור תוך 45 יום.
דניאל פיש, שופט