בהרצליה  בית משפט השלו
ת"ט 2177-05-07 מולגה נ' יפרח אלמלח
1 מתוך 6
לפני כב' השופט שאול אבינור
המבקשת
סגול יפרח אלמלח
נגד
המשיב אברהם מולגה
ע"י ב"כ עו"ד עירית מלקוביץ-נירקו
פסק - דין
1
1. התנגדות לביצוע שטר חוב על סך נקוב של 693 ₪, שמועד פירעונו ביום 28.6.1993 , ואשר 2
ניתן, על פי מה שנכתב על גבי השטר, בעבור שני שעונים (להלן – השטר). השטר הוגש 3
לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בשנת 1995 ולאחר שבוצעו, ככל הנראה, שני 4
ניסיונות להמציא את האזהרה, הועבר התיק לגניזה ושהה בגניזה במשך שנים ארוכות (בין 5
שנת 1997 לשנת 2005 ). פעילות הביצוע הבאה נעשתה רק בחודש מאי 2007 , אזי הומצאה 6
למבקשת האזהרה – ואין מחלוקת כי היתה זו הפעם הראשונה שנודע למבקשת על כך 7
שהשטר הוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל. 8
2. לנוכח חלוף הזמן הרב בין מועד פירעונו של השטר לבין המצאת האזהרה למבקשת (בין שנת 9
1993 לבין שנת 2007 – כ 14- שנים), ובין מועד הפעולה האחרונה לביצועו שנכשלה לבין 10
פעולת הביצוע הבאה (בין שנת 1995 לבין שנת 2007 – כ 12- שנים), ואף בין העברתו של תיק 11
12 ההוצאה לפועל לגניזה לבין החזרתו ממנה (בין שנת 1997 לבין שנת 2005 – למעלה מ 7-
שנים), נשאלת כמו מאליה השאלה אם לא מדובר בשטר שהתיישן ושעל כן אין לאוכפו, 13
14 שהרי, כידוע, תקופת התיישנותו של שטר הינה שבע שנים כאמור בהוראות סעיף 96
לפקודת השטרות. 15
3. לטענת ב"כ המשיב אין לקבוע כי השטר התיישן משני טעמים מצטברים: ראשית, כך 16
הטענה, המבקשת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה שהיתה לה, ועל כן 17
אין בית המשפט יכול לעשות זאת במקומה, על אף שהמבקשת איננה מיוצגת, שכן אין 18
להעניק זכות יתר לנתבע בשל כך שלא היה לו ייעוץ משפטי. שנית, אף לגופו של עניין אין 19
20 מקום לקבוע שהשטר התיישן, שכן השטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בשנת 1995
– דהיינו בתוך תקופת ההתיישנות ובטרם הסתיימה תקופה זו – כאשר גניזתו של התיק 21
בהוצאה לפועל היתה הליך מנהלי גרידא. לפיכך, ומכיוון שלפי הוראות סעיף 81 א לחוק 22
בהרצליה  בית משפט השלו
ת"ט 2177-05-07 מולגה נ' יפרח אלמלח
2 מתוך 6
ההוצאה לפועל, תשכ"ז 1967- (להלן – חוק ההוצאה לפועל), אפשר לראות שטר בחזקת פסק 1
דין, עצם הגשתו של השטר לביצוע במועד האמור מונעת כל אפשרות להעלאת טענת 2
התיישנות (ר' בעמ' 2-1 לפרוטוקול). ב"כ המשיב הוסיפה וטענה כי מכיוון שטענת 3
ההתיישנות לא הועלתה על ידי המבקשת היא לא נערכה עם אסמכתאות משפטיות. לכן 4
היא ביקשה דחייה לצורך צירופן, מבוקשה ניתן לה, והיא אמנם צירפה אסמכתאות 5
התומכות, לשיטתה, בטענותיה. 6
4. לעניין עצם העלאת טענת ההתיישנות יש לציין כי המבקשת, שאינה מיוצגת, אמנם לא 7
השתמשה, בתצהיר שצורף לבקשת ההתנגדות לביצוע השטר שהגישה, במונח "התיישנות", 8
אך יחד עם זאת הדגישה שוב ושוב את חלוף הזמן, תוך שהיא מציינת שמדובר באירוע ישן 9
ביותר ושעל כן אינה זוכרת את נסיבותיו. כך ציינה המבקשת בתצהירה, כי התקשרה לעו"ד 10
עופר עילם, שבעת המצאת האזהרה שימש כב"כ של המשיב, והוא אמר לה "כי הוא נתן לי 11
14 שנה זמן לשלם את החוב" והוסיפה כי "כל התביעה הזאת מאד תמוהה בעיני ולא זכורה 12
לי רכישה של שעונים אלו... זו הפעם הראשונה מזה 14 שנים שידעתי על קיומו של חוב 13
זה!!! מעולם לא קבלתי תביעה מעו"ד עילם עופר או בעל החוב ולכן לא יכלתי להתחמק 14
מהחוב – מה גם שתמיד דאגתי לשנות את כתובתי במשרד הפנים לפי מקום מגורי ולכן 15
היה ניתן לאתר אותי בשנים אלו". 16
5. הטענות האמורות, מבחינת מהותן המשפטית, הינן טענות מובהקות של התיישנות, וכידוע 17
מוטלת על בית המשפט חובה מוגברת להסברת מהות ההליכים המשפטיים ואופן 18
התנהלותם כלפי בעל דין שאינו מיוצג. לכן, כאשר בעל דין שאינו מיוצג מעלה טענות, 19
שמהותן המשפטית המובהקת היא התיישנות, הרי שבית המשפט רשאי, ולמעשה אף חייב 20
מתוקף חובתו לעשיית צדק, להתייחס למהותן המשפטית הנכונה של הטענות. 21
6. באשר לסוגיית ההתיישנות לגופה טענה ב"כ המשיב, כאמור, כי שטר הוא בחזקת פסק דין 22
ועל כן הגשתו לביצוע מפסיקה – ולמעשה מבטלת – את מרוץ ההתיישנות. ואולם, טענה זו 23
לא גובתה באסמכתא משפטית מחייבת ואין לקבל אותה מהטעמים שיפורטו להלן. 24
7. כאשר מדובר בפסק דין – להבדיל משטר – נקבע, בהוראות סעיף 21 לחוק ההתיישנות, 25
תשי"ח 1958- (להלן – חוק ההתיישנות), כי "פסק דין בתובענה שעברו עליו עשרים-וחמש 26
שנה בלי שזכאי לפיו עשה פעולה כל שהיא כדי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת 27
התיישנות...". הוראות אלה מעוררות כמובן את השאלה מהי אותה "פעולה כל שהיא כדי 28
לבצעו" המפסיקה את מרוץ ההתיישנות, והשופט ז' יהודאי, בספרו דיני ההתיישנות 29
בישראל (הוצאת תמר, 1991 ), משיב לה בקביעה לפיה "כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות, 30
די בפתיחת תיק בלשכת ההוצאה- לפועל ובמשלוח התראה לחייב" (שם, כרך א', בעמ' 31
32 .(309
8. אלא שבתשובה זו אין די, שכן לא ברור ממנה אם הגשה כאמור מפסיקה לתמיד את מרוץ 33
ההתיישנות או שמא מרוץ זה מתחדש, או מתחיל מחדש, בהעדר פעולות ביצוע נוספות. 34
בהרצליה  בית משפט השלו
ת"ט 2177-05-07 מולגה נ' יפרח אלמלח
3 מתוך 6
598 . באותו מקרה 1 ( סוגיה אחרונה זו נדונה בע"א 288/95 לחאם נ' אל-זארובי, פ"ד נד( 2
דובר בפסק דין משנת 1957 , אשר הוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בשנת 1958 , ואף 2
נעשו פעולות נוספות לביצועו בשנת 1961 (ר' שם, בעמ' 615 ). בית המשפט העליון, בדעת 3
רוב, קבע שלאור תכליתו של חוק ההתיישנות פעולות כאמור לביצוע פסק דין אמנם 4
מפסיקות את מרוץ ההתיישנות, אך לא מבטלות אותו כליל, וכאשר הזוכה על פי פסק הדין 5
לא ביצע פעולות נוספות לאכיפתו מרוץ ההתיישנות מתחיל מחדש (שם, בעמ' 623 ). בית 6
7 ,345 ( המשפט העליון שב ואישר הלכה זו בע"א 8301/98 אנואר נ' ש.א.פ. בע"מ, פ"ד נו( 3
8 .350
9. לא כאן המקום לערוך דיון מקיף בסוגיית ההתיישנות במשפט האזרחי. עם זאת, לא למותר 9
לציין כי במשפט המודרני מקובל לומר שבמסגרת המשפט האזרחי – להבדיל מהמשפט 10
הפלילי – ישנם טעמים משמעותיים לקביעת תקופת התיישנות שאינה ארוכה. ואכן, בניגוד 11
לפסיקה קודמת, שבה נקבע כי יש לפרש בצמצום הוראות הקובעות התיישנות, הרי שכפי 12
שפסק הנשיא א' ברק בענין אנואר הנ"ל את חוק ההתיישנות אין לפרש לא באופן מצמצם 13
ולא באופן מרחיב אלא על פי תכליתו (שם, בעמ' 353 ; בהמשך, הנשיא ברק מבאר כי הגישה 14
הקודמת נסמכה על פסיקה אנגלית ישנה, כאשר בינתיים השתנה הדין אף באנגליה). זאת 15
ועוד, במסגרת ההליכים לחקיקתו של הקודכס האזרחי החדש פורסמה הצעת חוק 16
ההתיישנות, תשס"ד- 2004 (הצעות חוק הממשלה 125 , תשס"ד), שהחידוש הבולט המוצע 17
בה הוא קיצור תקופת ההתיישנות משבע שנים לארבע שנים (ר' בהקשר זה גם מ' דויטש, 18
פרשנות הקודכס האזרחי, כרך א' (הוצאת בורסי, 2005 ), בעמ' 158 ), כאשר כידוע אף חוק 19
ההתיישנות עצמו קיצר את תקופת ההתיישנות שנהגה לפניו – על פי הדין העותומני – 20
מחמש עשרה שנים לשבע שנים (ר' יהודאי, בספרו הנ"ל, בעמ' 86 ). הנה כי כן, המגמה 21
העכשווית בפסיקה – וגם בחקיקה – דוחה את הגישה לפיה יש לפרש הוראות התיישנות 22
בצמצום (ור' גם בדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל, המפרטים את טעמי המדיניות 23
המשפטית התומכים בקיצורה של תקופת ההתיישנות). 24
10 . במקרה דנא, כזכור, לא מדובר בפסק דין שהוגש לביצוע אלא בשטר. לפי הוראות סעיף 81 א 25
לחוק ההוצאה לפועל שטר ניתן לביצוע כפסק דין. בכך יש כדי לדמות שטר ל"פסק-דין על- 26
148 ), אך אין כדי 27 ,145 ( תנאי" (ר' בר"ע 87/72 אלבוים נ' חב' פרץ אפשטיין, פ"ד כו( 2
להשוות את מעמדו של שטר למעמדו של פסק דין. ברי, כי מעמדו של פסק דין איתן 28
ממעמדו של שטר, שהרי כאשר מדובר בשטר די בהתנגדות החייב על מנת להפסיק את 29
ביצועו ולהעביר את העניין לבית המשפט. בנוסף, מעמדו של שטר פחות מזה של פסק דין 30
בהיבטים נוספים, שאחד מהם, הרלוואנטי לענייננו, הוא כמובן משך תקופת ההתיישנות. 31
11 . לפיכך, אף שמהוראות סעיף 81 א הנ"ל יש להסיק שהגשת שטר לביצוע בהוצאה לפועל, 32
בדומה להגשת פסק דין לביצוע בהוצאה לפועל, מפסיקה את מרוץ ההתיישנות, ברור לגמרי 33
שאין לתת לשטר מעמד שהינו עדיף על המעמד שניתן לפסק דין. לכן, אין לתת לזוכה לפי 34
שטר מעמד עדיף על זה של זוכה לפי פסק דין, ולקבוע שאף אם זוכה לפי שטר לא עשה שום 35
בהרצליה  בית משפט השלו
ת"ט 2177-05-07 מולגה נ' יפרח אלמלח
4 מתוך 6
פעולה נוספת לביצועו של שטר לאחר הגשתו לביצוע בהוצאה לפועל בכל זאת מרוץ 1
ההתיישנות מפסיק, כביכול, לתמיד – למרות שכאמור מרוץ ההתיישנות ביחס לפסק דין 2
מתחדש – והזוכה לפי השטר יהא רשאי לבצעו בכל מועד בעתיד, גם לאחר שלא נקט 3
בהליכי ביצוע במשך שנים ארוכות ואף במשך תקופה שכשלעצמה ארוכה מתקופת 4
ההתיישנות שבדין. 5
12 . במסגרת האסמכתאות המשפטיות שצרפה, הביאה ב"כ המשיב מספר ציטוטים מתוך פסק 6
דינו של כב' הרשם ע' רוזין בבש"א (שלום באר-שבע) 2673/02 תורג'מן נ' קופת-חולים של 7
ההסתדרות הכללית, שמהם ניתן ללמוד קו טיעון שונה במקצת מזה שעלה בטיעונה בעל 8
פה. ייאמר מיד, ועוד בטרם התייחסות לקו טיעון זה, כי הנסיבות נשוא פסק הדין הנ"ל היו 9
שונות לחלוטין מבענייננו, שכן שם דובר במקרה שבו לא זו בלבד שהשטר הוגש לביצוע 10
בהוצאה לפועל בתוך תקופת ההתיישנות אלא שבין פעולות הביצוע שנעשו במסגרת 11
ההוצאה לפועל חלפה תקופה הקצרה בהרבה מתקופת ההתיישנות, ועל כן על פני הדברים 12
דובר שם בשטר שלא התיישן. מכל מקום, על פי קו הטיעון האמור, על אף שבסעיף 1 לחוק 13
ההתיישנות מוגדרת "תובענה" כ"הליך אזרחי לפני בית משפט", בכל זאת יש לראות הגשת 14
שטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל כ"תובענה" ועל כן הגשה כאמור מפסיקה לתמיד את 15
מרוץ ההתיישנות, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק ההתיישנות הקובעות את "התקופה 16
שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה" (ההדגשה הוספה – ש.א.). הגדרת הגשת 17
שטר לביצוע בהוצאה לפועל כ"תובענה" מתחייבת, לפי קו הטיעון האמור, לאור העובדה 18
שסעיף 81 ב לחוק ההוצאה לפועל השאיר על כנה את האפשרות, שהיתה קיימת עובר 19
לחקיקתו של סעיף 81 א, להגיש לבית המשפט תובענה בגין השטר חלף הגשת בקשת ביצוע 20
בהוצאה לפועל. לפיכך, כך ממשיך קו הטיעון, אין זה הגיוני לקבוע דין התיישנות שונה 21
לאותו השטר בהתאם להליכים שננקטו למימושו. 22
13 . אין לקבל קו טיעון זה משני טעמים מצטברים. 23
ראשית, עצם העובדה שניתן להגיש תובענה לבית המשפט בגין שטר אין בה כדי להפוך את 24
הגשת השטר לביצוע בהוצאה לפועל לתובענה בפני בית משפט. למעשה, כל מטרתו של סעיף 25
81 א היא בדיוק הפוכה: לדלג – כאשר עסקינן בשטר – על השלב של הליך אזרחי בפני בית 26
המשפט ולאפשר הגשת השטר לביצוע ישירות בלשכת ההוצאה לפועל, כמו היה פסק דין. 27
בקשת ביצוע של שטר בהוצאה לפועל אינה, איפוא, בגדר תובענה בפני בית משפט, ואף אינה 28
מהווה כתב תביעה, שהרי רק משהוגשה התנגדות, שהועברה לבית המשפט, יהא דינה של 29
בקשת הביצוע ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר; והכל כאמור בתקנה 108 (ב) לתקנות 30
ההוצאה לפועל, תש"ם 1979- . יתר על כן, באופן מעשי אין בעצם הגשת תובענה לבית משפט 31
כדי להפסיק- לתמיד את מרוץ ההתיישנות משום שבתי המשפט נוהגים למחוק תובענות 32
התלויות ועומדות בפניהם בחוסר מעש מכוח סמכותם לפי תקנה 156 לתקנות סדר הדין 33
האזרחי, תשמ"ד 1984- , וממילא מתחדש לגביהן מרוץ ההתיישנות. 34
בהרצליה  בית משפט השלו
ת"ט 2177-05-07 מולגה נ' יפרח אלמלח
5 מתוך 6
שנית, וזהו הטעם העיקרי, בקו טיעון זה, בדיוק כמו בקו הטיעון הקודם, יש משום היפוך 1
יוצרות ומתן מעמד עדיף לשטר על פני פסק דין. במה דברים אמורים. כפי שכבר ראינו, על 2
פי הדין והפסיקה אין בעצם הגשתו של פסק דין לביצוע בהוצאה לפועל כדי להפסיק-לתמיד 3
את מרוץ ההתיישנות, ומרוץ זה מתחדש ככל שהזוכה על פי הפסק לא נוקט בפעולות 4
נוספות לביצועו. שורת הדין וההיגיון מחייבת, איפוא, לקבוע, שאין בעצם הגשתו של שטר 5
לביצוע בהוצאה לפועל כדי להפסיק-לתמיד את מרוץ ההתיישנות, שהרי אין מקום ליתן 6
לשטר – שאינו יותר מפסק דין על תנאי – מעמד עדיף על זה של פסק דין. 7
14 . סיכומם של דברים הוא, אם כן, שבהגשתו של שטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל יש כדי 8
להפסיק את מרוץ ההתיישנות, אך מרוץ זה מתחדש אם וכאשר הזוכה על פי השטר מפסיק 9
לנקוט בפעולות לביצועו ולא נוקט בפעולות נוספות כאלה. 10
15 . בענייננו נעשו, כאמור, פעולות מסוימות לביצועו של השטר בלשכת ההוצאה לפועל בשנת 11
1995 , אלא שמאז ועד לשנת 2007 לא נעשתה כל פעולת ביצוע, ותיק ההוצאה לפועל אף היה 12
מצוי בגניזה במשך שנים ארוכות. במצב דברים זה, חרף העובדה שמרוץ ההתיישנות פסק 13
עם הגשתו של השטר לביצוע בשנת 1995 , הוא התחדש עם הפסקת פעולות הביצוע במסגרת 14
תיק ההוצאה לפועל כבר באותה השנה. מכאן ברור, כי עסקינן בשטר שהתיישן, שהרי 15
התקופה שבין שנת 1995 לשנת 2007 הינה תקופה ארוכה בהרבה מהתקופה הקבועה בדין 16
להתיישנותו של שטר. לפיכך יש לדחות את הבקשה לביצוע השטר מחמת התיישנות. 17
16 . לפנים מן הדרוש יש לציין כי התוצאה של דחיית הבקשה לביצוע השטר, בנסיבותיו 18
המיוחדות של המקרה דנא, מתחייבת גם לפי הדוקטרינות של שיהוי ו"נזק ראייתי". כאשר 19
מדובר בזוכה שישן במשך שנים ארוכות על זכויותיו, לא עשה דבר לביצוע השטר וממילא 20
לא עשה פעולות להבאת הדברים לידיעת החייב אף שמדובר בחייב שלא ניסה להתחמק מן 21
החוב, הרי שמדובר בשיהוי בלתי מתקבל על הדעת – בפרט בהתחשב בהצמדה ובריבית 22
המתווספות על חשבון החוב בעטיו של השיהוי, אשר לנוכח חלוף הזמן מהוות את חלק 23
הארי של החוב. כמו כן, במצב דברים כזה קיים נזק ראייתי מובנה, כאשר לנוכח סוג החוב 24
החייב כבר לא יוכל לשחזר כיום, באופן סביר, מה קרה ומה היה במועד עשיית השטר ומהו 25
שיעור חובו האמיתי, אם בכלל. 26
ועובדות המקרה שלפנינו יוכיחו: כפי שהסתבר במהלך חקירתה הנגדית של המבקשת, 27
ודווקא על פי מסמכים שהציגה ב"כ המשיב, לפחות חלק מן החוב נפרע בשנת 1993 וממילא 28
ברור שאין בשטר – שהוגש לביצוע על מלוא הסכום הנקוב בו – ובוודאי שלא בהצמדה 29
ובריבית שהתווספו עליו, כדי לשקף את שיעור החוב האמיתי. יתר על כן, כיום – ממרחק 30
זמן שכבר מתקרב ל 15- שנים – יהיה קשה לבדוק ולקבוע מה נפרע ומה לא נפרע בשנת 31
1993 , בפרט כאשר מדובר בחוב מקורי קטן יחסית שלא נהוג לערוך תיעוד משמעותי של 32
נסיבותיו. בנוסף, לא ניתן יהיה לקבוע, באופן סביר, אם התקיימו באותה העת, וכנגזרת 33
מכך כיום, עילות הגנה שטריות, אם לאו. בהקשר זה ראוי גם להדגיש את טענת המבקשת – 34
בהרצליה  בית משפט השלו
ת"ט 2177-05-07 מולגה נ' יפרח אלמלח
6 מתוך 6
שלא נסתרה – לפיה במשך כל התקופה הרלוואנטית התגוררה בכתובתה הרשומה, ושבה 1
אף אותרה ללא מאמץ מיוחד בשנת 2007 , ועל כן לא ניתן לומר שהשיהוי בפעולות לביצוע 2
השטר נגרם בגין ניסיונות התחמקות מצד המבקשת. 3
17 . התוצאה היא, איפוא, שדין הבקשה לביצוע השטר להידחות מחמת התיישנות. 4
המזכירות תשלח פסק דין הדין לצדדים ותעביר עותק הימנו ללשכת ההוצאה לפועל לתיק 5
6 .2610423068
בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 7
ניתן היום, ז' שבט תשס"ח, 14 ינואר 2008 , בהעדר הצדדים. 8
9
10
11