תביעה לסעד להצהיר, כי צד שזכה בפסק דין מנוע מלממש את זכייתו בהתאם להסכמתו הקודמת

דיני חוזים – בקשה למתן צו לאי-קיום פסק דין בשל הסכמה קודמת של הצדדים שלא לקיימו
חופש החוזים בדין הישראלי טומן בחובו את אפשרותם של צדדים להסכים ביניהם כי תשלום סכום כסף מסוים יבוא במקום דמי הפיצויים שאולי יתקבלו לאחר הגשת תביעה לבית המשפט. במידה והסכם כאמור אכן נחתם בין הצדדים והינו חוזה תקין ומחייב, הרי שחסומה בפני הנפגע האפשרות להגיש תביעת פיצויים.
תיאור המקרה
לפנינו סוגיה מעניינת ובלתי שגרתית. מהו דינה של הסכמת הצדדים שלא לבצע את הוראותיו של פסק דין? וזאת בשונה מחסימת האפשרות לתבוע. השתלשלות העניינים החלה עת רכשו בני זוג דירת מגורים ומסרו ערבות בנקאית. מסיבות שאינן ידועות, הפסיקה החברה הקבלנית את הבנייה ובי הזוג הגישו תביעת פיצויים בעבור הנזקים שנגרמו להם לטענתם. בטרם הדיון נפגשו הצדדים מחוץ לבית המשפט וסיכמו ביניהם כי הערבויות הבנקאיות יוחזרו לבני הזוג ובנוסף ישולם להם סכום כסף נוסף (25,000 ₪) בתוך "יום או יומיים". לאחר ההסכמה לעיל, נכנסו הצדים לבית המשפט, לא סיפרו לשופט על ההסכמה וקיבלו פסק דין אשר במסגרתו נצטוותה החברה הקבלנית להשיב את הערבויות הבנקאיות ובנוסף לשלם סכום של כ-350,000 ₪.
לאחר כשנה וחצי דרשו בני הזוג את מימוש פסק הדין ואילו החברה הקבלנית פנתה לבית המשפט בבקשה שלא לאכוף את פסק הדין, וזאת בהסתמך על ההסכם שגובש עם בני הזוג ביום במשפט.
טענות הצדדים
טענתם המרכזית של בני הזוג הייתה כי ההסכם בינם לבין המבקשים הופר, וזאת בשל האיחור בתשלום 25,000 השקלים שנמסרו לאחר מספר חודשים ולא לאחר יום או יומיים כפי שהוסכם. לאור זאת,טענו המשיבים כי ההסכם בטל ולכן היה בכוחם לדרוש את אכיפת פסק הדין.
מנגד, המבקשים טענו כי האיחור היווה לא יותר מהפרה בלתי יסודית שכן הסכום זניח ובטל בשישים אל מול הערבות הבנקאית (מליון שקלים), אשר שולמה בזמן. לאור זאת, נטען כי לא עמדה למשיבים זכות הביטול.
דיון והכרעה – הבקשה התקבלה
בית המשפט בחן את טענות הצדדים, האזין לעדויותיהם ולבסוף נתן את החלטתו. נקבע כי אכן האיחור בתשלום של 25,000 השקלים היווה הפרה בלתי יסודית של החוזה. צוין כי הפרה כזו אינה מקנה זכות ביטול אוטומטית, כי אם חייבה מת ארכה לתיקון ההפרה. נפסק כי בין אם ניתנה ארכה בין אם לאו, הרי שההפרה תוקנה והכסף שולם. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי גם בהנחה שהיה מדובר בהפרה יסודית, הרי שהיה על המשיבים להודיע על כוונתם לביטול החוזה, ולהשיב את שקיבלו במסגרתו (25,000 ₪), משלו עשו כן, הרי שלא היה להם להלין אלא על עצמם.
לא זו אף זו, הודגש כי ביטול חוזה, בין אם מוצדק או לאו, צריך להתבצע בתום לב ובדרך מקובלת. בית המשפט קבע כי טענתם של המשיבים לביטול החוזה לאחר שנה וחצי מכריתתו וללא השבת התקבולים שנמסרו להם, בעילה של איחור בתשלום מינורי, הייתה נגועה בחוסר תום לב. לאור העולה מן המקובץ, בית המשפט קיבל את הבקשה וקבע כי פסק הדין לא בית המשפט המקנה למשיבים פיצויים, לא היה בר ביצוע.