תביעה נגד חברת התיירות - הדקה ה-90

בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעה שהוגשה נגד סוכנות הנסיעות "הדקה ה – 90". השופטת קיבלה את טענת הנתבעת לפיה האחריות לביצוע העסקה הוטלה על הספק – בית המלון במקרה זה, ולא על הסוכנות. יתרה מזאת, השופטת התרשמה כי הנתבעת עשתה מאמצים רבים בכדי לסייע לתובע ולאפשר את קיום החופשה, אולם האחרון דחה כל הצעה חלופית ובכך לא הקטין את נזקו. לכן, תביעתו נדחתה.

 
מדובר בתביעה אשר הוגשה כנגד חברת התיירות "הדקה ה – 90" לאחר שחופשה בבית מלון בארץ שהוזמנה דרך החברה לא יצאה לפעול בשל מחסור בחדרים בבית המלון בו הוזמן הנופש. התובע הזמין לו ולבת זוגתו חדר זוגי במלון בים המלח במהלך אוקטובר 2005. ההזמנה התבצעה טלפונית באמצעות הנתבעת, סוכנות הנסיעות "הדקה ה – 90".

התובע, נכה בכסא גלגלים, ביקש להתאים את החדר למצבו. סוכנת מטעם הנתבעת שלחה לו בפקס את פרטי ההזמנה ונאמר לתובע כי חתימתו תהווה אישור לביצוע העסקה. בדרכו למלון, קיבל התובע שיחת טלפון ובה נאמר לו כי כל החדרים במלון שהיו מותאמים לכסא גלגלים, תפוסים. סוכנות הנסיעות הציע לו להתארח במלון אחר, שהיה בו חדר מותאם לנכים, בתוספת של 500 ₪. התובע סירב והפסיק את נסיעתו לים המלח.

הוא המתין במשך ארבע שעות במהלכן התקשר טלפונית עם נציגת הנתבעת, עד למציאת פתרון. משלא בא לסיפוקו, שבו התובע ובת זוגתו לביתם שבנהריה. רק בשעות הערב נציג בכיר של הנתבעת יצר קשר עם התובע והציע לו הסדר חדש. התובע סירב להסדר זה. בשל מהלך האירועים, התובע הגיש את התביעה דנן לבית המשפט וביקש פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין אבדן ימי עבודה, שיחות טלפון רבות, ביטול כרטיסים להופעה במהלך השהות ועוגמת נפש.

הנתבעת טענה כי תפקידה כסוכנות נסיעות התמצה בהספקת נתונים עבור הלקוחות והזמנת השירותים השונים עבורם. כלומר, הלקוחות רכשו דרכה שירותי תיירות שסופקו על ידי אחרים. הנתונים לשירותים אלו התקבלו מידי הספקים, כאשר הנתבעת לא הייתה אחראית לארגון וביצוע חבילות הנופש שהוזמנו דרכה. טיב השירותים וכן אופי הביצוע של חבילות הנופש על יד הספק לא היה מצוי בגדר תחומי אחריותה של הנתבעת, אלא בידי הספק. יתרה מזאת, התובע חתם על טופס אישור קבלת פרטי הזמנה שבו פורטו התנאים והגבלת האחריות. טופס זה לא הווה אישור הזמנה או אישור תשלום.

דיון והכרעה - הנוסע דחה כל אפשרות של תיקון ופיצוי

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת דחתה את התביעה. לטענתה, לתובע נשלח בפקס טופס אישור קבלת פרטי הזמנה. התובע, שהיה במועד האירוע סטודנט למשפטים בשנה שלישית ולכן היה בעל הבנה וידע בתחום, חתם על פרטי ההזמנה ובכך קיבל על עצמו את התנאים והגבלת האחריות כפי שנכתבו בטופס. השופטת ציינה כי לו התובע היה קורא ביתר עיון את התנאים וההגבלות, הייתה נחסכת ממנו עוגמת הנפש. הודגש כי הוא יצא לדרך מבלי שקיבל אישור סופי לביצוע ההזמנה מאת הנתבעת בעוד שבטופס נכתב במפורש כי יש לקבל אישור להזמנה, בכפוף לזמינות השירות שהוזמן ולמידע שנמסר מהספק.

זאת ועוד, בטופס נכתב במפורש כי האחריות לביצוע השירותים בפועל הוטלה על הספק בלבד. בקשות מיוחדות לגבי המלון, כמו במקרה דנן, הועברו לספק. ללא אישור סופי, לא הייתה התחייבות להיענות לבקשה. לטענת התובע, נציגה מטעם הנתבעת אישרה לו לצאת לדרך. השופטת ציינה כי טענה זו לא נרשמה בכתב התביעה ולכן נבצר מהנתבעת להגיב לה. דהיינו, עסקינן ב"עדות כבושה".

כך או כך, התובע לא עמד בנטל הוכחת טענתו. בנוסף, נציגה מטעם הנתבעת העידה כי בבוקר שלאחר יום ההזמנה נמסרה לתובע הודעה בה נאמר שאזלו החדרים לנכים בבית המלון שהוזמן. יתרה מזאת, הנתבעת הציעה לתובע חלופה הולמת, אולם הוא סירב להצעה. הנתבעת טענה כי היא עשתה מאמצים רבים כדי לעזור לתובע, אך האחרון לא הסכים לקבל שום הצעה. אף הוצע לו לילה במלון בכל מקום אחר בארץ על פי בחירתו, אך הלה סירב וביטל את ההזמנה.

בתגובה זו נתקל גם הנציג הבכיר שיצר עם התובע קשר בשעות הערב, לאחר שהלה שב לביתו. השופטת הבהירה כי התובע ביצע את ההזמנה בשעות הערב יום קודם למועד החופשה. הוא ידע כי בשעה מאוחרת זו, דלפק ההזמנות לא היה מאויש ולא היה ניתן לבצע הזמנות. כמו כן, היות והיה מדובר בתקופת חג הסוכות, המלונות היו בתפוסה מלאה. לטענת השופטת, על התובע הייתה מוטלת החובה להתקשר לנתבעת לצורך קבלת אישור סופי בדבר ההזמנה טרם יציאתו לדרך. היא התרשמה לטובה ממאמציהם הכנים והרבים של נציגי הנתבעת לנסות לסייע לתובע. אולם, התובע סירב לכל הצעה שהוצעה לו ובכך לא עשה מאומה על מנת למזער את נזקו. לאור זאת, השופטת דחתה את התביעה.