חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, הוא חוק אשר נועד להסדיר את חוזי הביטוח הנערכים בשוק בין הפרטים לבין חברות הביטוח. לפי סעיף 7 ו-8 לחוק זה, אם מבוטח הסתיר מתוך כוונת מירמה עניין מהותי בעת שהתקשר בחוזה הביטוח עם חברת הביטוח, אזי תיפקע חובת המבטחת לפצות את הראשון על פי תנאי הפוליסה. על מנת להוכיח שמבוטח פעל כך, יש להוכיח התקיימות ארבעה יסודות מצטברים: יסוד ההסתרה, יסוד כוונת מירמה, יסוד העניין מהותי ויסוד ידיעת המבוטח שהעניין הוא מהותי. בפרשה הנדונה נידונו סעיפים אלו בהקשר לביטוח כלי רכב.
יש לך שאלה?
למערערת בפרשה זו נגנב רכב מסוג B.M.W ומדגם A.I.L. חברת הביטוח לא הסכימה לשלם למערערת כספים בגין המקרה הביטוחי, ולכן המערערת הגישה את תביעתה בהליך נשוא הערעור. בית משפט קמא דחה את תביעתה של המערערת, בקובעו כי המערערת ידעה שהחברה המבטחת, הנתבעת, אינה מבטחת כלי רכב מסוג זה. בעניין זה, נקבע כי העובדה שהמערערת ביטחה את כלי הרכב בביטוח מלא ולא סיפרה לחברת הביטוח על סוג כלי הרכב, הוותה מעשה מירמה של אי גילוי פרט מהותי. לפיכך, בית משפט קמא פטר את חברת הביטוח מלשלם למערערת את תגמולי הביטוח בגין גניבת הרכב. כמו כן, בית משפט קמא קבע כי המערערת לא סיפרה אודות הנסיבות האמיתיות של מקרה הגניבה, שכן הלה הפקירה את המפתחות בתוך כלי הרכב ובכך איפשרה את גניבתו. על כך הגישה המערערת את ערעורה בהליך זה.
החלטת ערכאת הערעור
השופט ציין כי השאלה המשפטית נגעה לשאלה האם התקיים יסוד העניין המהותי על פי חוק חוזה הביטוח, המהווה אחד מהיסודות שצויינו לעיל. שכן, המימצאים העובדתיים של בית משפט קמא הניחו את התשתית למסקנה שהתמלאו התנאים של הסתרה, כוונת מירמה וידיעת המבוטח. כלומר, המערערת ידעה שהמשיבה אינה מבטחת רכב מדגם A.I.L ובשל כך הציגה מצג שווא. עם זאת, שאלה נפרדת הייתה האם היה מדובר בעניין מהותי.
השופט הדגיש שבפסיקה נקבע שעניין מהותי הוא "כל עניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו". בעניין זה, נקבע כי "חברת ביטוח מסויימת אינה חייבת לבטח כל רכב ללא קשר לסוגו, דגמו, שוויו ושנת ייצורו. בימ"ש קמא אומנם לא קבע מסמרות בדבר סיבת המשיבה שלא לבטח רכב B.M.W מדגם A.I.L. ברם, נכון היה להניח, וההגיון עמו, כי הסירוב נעוץ בשיקולים כלכליים למיניהם". השופט המשיך וקבע כי סוג כלי הרכב המבוטחים בחברת הביטוח הוא עניין מהותי שבהגדרה, וכי אף מבטח סביר לא יחלוק על כך. כמו כן, נפסק שקבלת עמדתה של המערערת, לפיה לא היה מדובר בעניין מהותי, הייתה מובילה לעקיפת עמדת חברת הביטוח ולפגיעה בעקרון חופש החוזים ובעקרון תום הלב.
לסיכום, השופט קבע כי היה מדובר במעשה מרמה לפי חוק חוזה הביטוח, קביעה אשר הובילה לפקיעת חוזה הביטוח שבין המערערת לנתבעת. השופט דחה את הערעור וחייב את המערערת בתשלום הוצאות הנתבעת על סך 15,000 שקלים.
.jpg)
