מערכת היחסים שבין לקוח לבין בנק מוכרת כמערכת יחסים מיוחדת, כאשר הייחוד נובע בעיקר מהאמון הרב שרוכש הציבור הרחב כלפי הבנק. מעבר להיותו של הבנק מוסד כספי רב מקורות, יש לו כישורים ואמצעים טכניים שאין לכל פרט. לפיכך, הבנק נתפס ככזה אשר יכול למנוע גרימת נזק ללקוחותיו יותר מהאופן בו הלקוחות יכולים למנוע את גרימת הנזק. כתוצאה מכך, על הבנק מוטלות חובות מיוחדות אשר אינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל. חלק מחובות אלו הן חובת הנאמנות וחובת הגילוי, כאשר בפרשה הנידונה נטען כי הבנק הפר חובות אלו עקב אי מסירת כלל הפרטים לתובעת.
יש לך שאלה?
במקרה זה, התובעת ובעלה המנוח לקחו מן הבנק הנתבע הלוואות בסכום כולל של 150,000 שקלים לצורך שיפוץ דירתם. כחלק ממתן ההלוואה, הבנק דרש מכלל האנשים אשר לקחו אצלו הלוואות לבטח את עצמם בביטוח חיים אצל חברה מבטחת. עם זאת, דרישה זו של כיסוי ביטוחי חלה כל עוד גיל הלווים היה צעיר מ-55. בעלה של התובעת היה מעל לגיל 55 בעת לקיחת ההלוואה ולכן הבנק לא חייב אותו בביטוח החיים. כחודש וחצי לאחר לקיחת ההלוואה על ידי בני הזוג, בעלה של התובעת נפטר באסון וורסאי. היות והוא לא היה מבוטח בביטוח חיים – התובעת הייתה צריכה להמשיך ולשאת בעול התשלומים לבדה.
רקע
כפי שהתברר לתובעת בדיעבד, בעלה יכול היה לבטח את עצמו בביטוח חיים ללא קשר לבנק. לו הוא היה עושה כן, היא לא הייתה נדרשת בתשלום סכום ההלוואה שנותר. עם זאת, וכפי שנטען בכתב התביעה, הבנק לא ציין עובדה זאת בפני בני הזוג, אלא כל שצוין היה שהמנוח אינו חייב בביטוח חיים במסגרת ההלוואה. התובעת טענה ש"היה על הבנק להסביר להם כי הם היו יכולים לרכוש ביטוח חיים למנוח בחברת ביטוח חיצונית, למרות גילו". לטענתה, אם הבנק היה מסביר להם זאת, הם היו רוכשים ביטוח חיים. עוד נטען כי משלא עשה כן, הפר הבנק את חובותיו כלפיה וכלפי המנוח, לרבות "חובת הנאמנות, חובת הגילוי, חובת תום הלב והחובה לנקוט באמצעים סבירים למניעת נזק".
בהליך זה התובעת ביקשה מבית המשפט שיפסוק לה פיצוי בסך 5,000 שקלים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, ויורה על השבת כלל הכספים ששילמה לבנק מעת שבעלה נפטר. מנגד, הבנק טען כי התובעת לא הצביעה על חובה שהופרה ולא הצביעה על כל פגם בפעולת הנתבע. כמו כן, הבנק טען כי בני הזוג היו מודעים לעובדה שהבעל היה יכול לרכוש ביטוח חיים בחברת ביטוח חיצונית. זאת משום שמספר חודשים בודדים טרם נטילת ההלוואה המנוח רכש ביטוח חיים בחברת ביטוח, ובסכום שעלה על סכום ההלוואה שניטלה מהבנק.
ההכרעה
השופט ציין שבעדותה של התובעת אכן התגלו סתירות ואי דיוקים. למשל, כאשר היא העידה שהיא חתמה בפני פקיד, בעוד שמהמסמכים עלה כי חתמה בפני פקידה. גם בתה של התובעת לא דייקה כאשר העידה כי האחרונה חתמה על ההלוואה במועד בו חתם עליה המנוח. עם זאת, השופט ציין כי "מדובר בפרטים שוליים, אשר ספק אם ניתן לזכור במדויק, ואין בהם כדי לערער את מהימנות התובעת ובתה". נקבע כי העובדה שעובדי הבנק העידו כי בדרך כלל הם נוהגים להסביר ללקוחותיהם על כך שניתן לרכוש ביטוח חיים גם אצל חברת ביטוח חיצונית, אין בה כדי להוכיח כי במקרה זה פעלו כך.
למרות כל האמור, בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה לא הייתה מוטלת על הבנק החובה ליידע את הלווים על אפשרות כיסוי ביטוח החיים בחברה מבטחת חיצונית גם עבור הבעל. צוין כי בע"א 8905/96, 9358/96 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נגד רוזנברג, נקבע בבית המשפט העליון שבמסגרת חובת הגילוי, הבנק לא מחויב להודיע ללקוחותיו כ"פרט מהותי" על כך שזכותם של האחרונים היא לערוך ביטוח חיים במקרה פטירה. בית המשפט סקר גם פסיקה מאוחרת לפרשת רוזנברג הנידונה, וגם את הוראות המפקח על הבנקים, וקבע כי "הטלת חובה על הבנק ליידע את הלווים על האפשרות לערוך ביטוח חיים חורגת מחובות הנאמנות וחובות הגילוי שהוטלו על הבנקים עד כה. משנקבע בעניין רוזנברג כי האפשרות לערוך ביטוח חיים איננו פרט מהותי, אין מקום להטיל חובה כזו על הבנק מכוח עקרון תום הלב או חובת הנאמנות".לפיכך, בית המשפט דחה את התביעה ולא חייב את אחד מן הצדדים בהוצאות.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
