חברות רבות מסכמות עם עובדיהן על הסכמי פרישה. לעתים, החברות עלולות לסכם על הסכמי פרישה מרחיקים לכת ולהתחרט על כך בעת שהעובד פרש. כפי שמתברר מהפרשה הנידונה, ישנה חשיבות למהות החברה המהווה צד להסכם הפרישה - אם החברה הינה גוף פרטי, גוף ציבורי או גוף דו-מהותי.


יש לך שאלות?
פורום זכויות וחובות מעסיקים
פורום חוזה עבודה
פורום בית דין לעבודה


הנתבע בפרשה זו עבד אצל התובעת, חברת העובדים, מספר שנים. לקראת סיום עבודתו, נמסרו לנתבע שני מכתבי הסכם פרישה. במועד הגשת התביעה סכום הפרישה החודשי שאותו התובעת הייתה צריכה לשלם לנתבע היה 23,959 שקלים. התובעת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה לביטול הסכם הפרישה שנערך עם הנתבע, בטענה כי נחתם שלא בסמכות וכי הוא סותר את תקנת הציבור.

 

עד כמה יתערב בית הדין לעבודה בהסכם פרישה אשר מכוחו פרש עובד מעבודתו?

 

בית הדין הגדיר כי על מנת להכריע בפרשה זו יש לבחון מספר סוגיות: ראשית, יש לבחון אם התובעת הינה גוף דו-מהותי או גוף פרטי. שנית, ככל ומדובר בגוף דו-מהותי, יש לבחון האם הסכם הפרישה שנערך עם הנתבע הוא חריג, ובשלב השלישי – לבחון אם ניתן או ראוי בנסיבות המקרה לבטל את ההסכם, וזאת גם אם הוא חורג מהמקובל.


לעניין מהות התובעת, בית הדין קבע כי מדובר בגוף דו-מהותי שעליו יש להחיל את עקרונות המשפט המנהלי. בית הדין ציין כי "הגוף הדו-מהותי הוא יציר הפסיקה. על התנהלותו העסקית-כלכלית חלים כללי המשפט הפרטי. אולם, מחמת היותו בעל מאפיינים מובהקים של גוף ציבורי חלות עליו ועל פעולתו גם נורמות מן המשפט הציבורי". בעניין התובעת, בית הדין ציין ש"הובהר מחומר הראיות כי חברת העובדים שימשה "זרוע כלכלית" של הסתדרות העובדים הכללית. כך, העמידה חברת העובדים לרשות ההסתדרות את הנכסים הכלכליים שבבעלותה, לצורך מימוש תכנית ההבראה של ההסתדרות ושל קופת חולים הכללית". כן צוין כי "חברת העובדים נמנית על המוסדות הנתונות לביקורת מבקר המדינה וככזו חל עליה פיקוח ציבורי". התובעת נועדה, בין היתר, לפעול לרווחת העובדים בישראל ולעידוד מעמדם". בית הדין קבע כי היחס בין חברת העובדים לבין ההסתדרות הכללית הוא דומה ליחס שבין רשות מקומית לבין חברה המוקמת על ידה – כאשר על החברה המוקמת חלים כללי המשפט הציבורי.


לעניין הסכם הפרישה אשר נחתם עם הנתבע, בית הדין ציין כי על מנת לבחון את סבירות תנאי הפרישה יש לבחון שלושה פרמטרים. ראשית, "מה הייתה, אם בכלל, הנורמה המקובלת בחברת העובדים באשר לפרישת בכירים בארגון". שנית, "מה הייתה הנורמה המקובלת בהסתדרות הכללית באותה עת". שלישית, "האם הסכם הפרישה של רבינוביץ חורג מהסכמים שהיו נהוגים באותה עת במשק בכללותו". בית הדין עיין בתנאי הפרישה שסוכמו עם הנתבע וקבע כי הם "חרגו באופן מובהק מהתנאים שהיו מקובלים באותן שנים בהסתדרות הכללית ובחברת העובדים", וכי "בודאי שעמדו הם בחריגה מובהקת לתנאים אשר ההסתדרות הכללית ביקשה להחיל על בכירים פורשים בחברת העובדים".


בסופו של דבר, בית הדין קבע כי הסכם הפרישה נחתם בשנת 1986, כאשר התביעה הוגשה רק בשנת 2005. על פי הדין הישראלי בטווח זמן זה כבר תמה תקופת ההתיישנות, ולכן בית המשפט קבע כי "על אף קביעתנו בדבר חריגותו של ההסכם, לא נוכל להתערב בתוכנו, מפאת ההתיישנות". בית המשפט פסק לטובת הנתבע 30,000 שקלים בגין הוצאותיו המשפטיות.