לפי סעיף 19 לפקודת השטרות ניתן להשלים פרט חסר בשטר חליפין (כדוגמאת שיק) וזאת כל עוד התוספת נעשתה מתוך הרשאה אשר ניתנה על ידי האדם אשר משך את השטר. הוספת פרטים ללא ההרשאה המתבקשת עלולה להיחשב לעבירת הזיוף, ועלולה ככל הנראה לגרום לשיק להיות בלתי ניתן לפרעון. בפרשה זו נידונה הסוגיה האמורה.

 

יש לכם שאלה?

פורום התנגדות לביצוע שטר
פורום גביית חובות
פורום הוצאה לפועל

הנתבעת בהליך זה, חברת מגדלי אדלר בניה ופיתוח בע"מ, התקשרה בהסכם עם הנגרייה . לפיו, הנגרייה עתידה הייתה להיות קבלן משנה לביצוע שידרוגים בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת מכרז בו זכתה הנתבעת. בתמורה לביצוע העבודות על ידי הנגרייה, וטרם ביצוע העבודות, מסרה הנתבעת לנגרייה שיק בסך 38,685 שקלים. השיק היה משורטט, באופן זה שנרשם עליו "למוטב בלבד", ועל השיק נרשם במקום שם הנפרע "נגריית טיב".

 

טיעוני הצדדים


לימים גילתה הנתבעת כי בעבודת הנגרייה היו ליקויים רבים ולכן החליטה על ביטול השיק. כאשר השיק הוגש למימוש בידי ההוצאה לפועל, הנתבעת התנגדה וטענה לכשלון התמורה, באופן זה שהשיפוצים לא נעשו כפי שסוכם, ולזיוף השיק. כפי שנטען, במיקום שם הנפרע על גבי השיק הוספו המילים "או קרסנטי", וזאת ללא אישור הנתבעת. רשמת בית המשפט התירה לנתבעת להתגונן בטענת הזיוף בלבד, ומכאן דיון זה.

 

הנתבעת טענה כי החסר על גבי השיק היווה מבחינתה פרט מהותי אותו ניתן היה להשלים על פי סעיף 19 לפקודת השטרות. כן נטען גם כי בעבר הוספה התוספת הנ"ל לשיקים אחרים וכי התובעת לא טענה את שטוענת בהליך זה.


ההכרעה


בראשית דבריו, השופט ציין כי לתובעת לא היה הסבר מדוע הוסף רק שם המשפחה בכלליות ולא צויין גם שמה. בית המשפט קבע כי מתצהיריהם של התובעת ואביה עלה חוסר מהימנות. זאת משום שהללו הציגו מידע שגוי בנוגע לנטען על ידם אודות שיקים קודמים שהם שינו מבלי שהנתבעת הביעה התנגדותה.


השופט הדגיש את העובדה שהשיק נשא תאריך עתידי משום שמושך השיק חשש כי הנגרייה לא תעמוד בהתחייבויותה. כמו כן, בית המשפט האמין לדברי הנתבעת, לפיהם אכן בעבר "נעתר מספר פעמים לבקשתו של דני להוסיף לצד 'נגריית טיב' שם אחר, בין אם שמו של דני עצמו ובין אם שם של אדם או גוף, אשר דני התכוון לשלם לו באמצעות אותו שיק. אולם כל אלה - רק על פי בקשה ספציפית של דני, ותוך בחינת כל מקרה לגופו", וזאת מתוך חשש כי הנתבעת תעביר את השיק לצדדים אחרים. השופט הוסיף כי על פי הנסיבות חשש זה היה מוצדק.

 

תחולת פקודת השטרות על המקרה
 

השופט הזכיר כי על פי סעיף 19(א) לפקודת השטרות ניתן להוסיף פרטים מהותיים על גבי השיק, אך זאת כל עוד השיק הושלם על פי ההרשאה שניתנה. במקרה זה, כאמור, ההרשאה לא ניתנה ולכן התוספת שהוספה על השיק הייתה שלא כדין. השופט בחן אם התובעת עמדה בהגדרה של "אוחז" לפי סעיף 1 לפקודת השטרות, לפיה: "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז". שכן, ללא עמידה בהגדרה התובעת לא תהא זכאית להיפרע מן השיק – וזאת ללא קשר לשאלת הזיוף המהווה עבירה פלילית. בעניין זה, בית המשפט קבע על פי העדויות כי התובעת לא קיבלה את השיק לידה וכי בכך לא קיימה את התנאי הרשום בפקודת השטרות.


השופט קיבל את טענת הנתבעת, לפיה התובעת ציינה בבקשה לביצוע השטר (בקשה המהווה כתב תביעה לכל דבר) כי היא האוחזת בשיק, וזאת למרות שבפועל הדבר לא היה נכון. כפועל יוצא, השופט קבע כי "נפל פגם מהותי בכתב התביעה, באשר למעמדה של התובעת כאוחזת בשיק, ודי בכך כדי לדחות את תביעתה להיפרע על פי השיק". לאור האמור, התביעה נדחתה והתובעת חויבה בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין.