עו"ד, ככל בעל מקצוע, חב חובת זהירות ללקוחותיו. משמעות הדבר היא שבמידה ועו"ד התרשל בתפקידו, ועקב כך נגרם ללקוחו נזק, יכול האחרון לתבוע את פרקליטו באמצעות עוולת הרשלנות הנזיקית. מרבית עוה"ד מבטחים עצמם בביטוח כנגד רשלנות מקצועית, אך הדבר אינו מונע מן הנפגע להיפרע מחברת הביטוח בגין רשלנותו של עוה"ד ככל שכזו התקיימה. ככל עוולה רשלנית, גם הרשלנות המקצועית תתיישן בחלוף 7 שנים –תקופת ההתיישנות הכללית הנהוגה בדין האזרחי בישראל.

 

יש לך שאלה?

פורום נזיקין

פורום תביעה אזרחית


להלן תביעה אשר הוגשה כנגד עו"ד בגין טענות לרשלנות מקצועית. הפרשה החלה כאשר התובעים ביקשו לרכוש קרקע בעיר ירושלים, ולצורך כך הסמיכו את הנתבע (עוה"ד) לטפל בעסקה. בחלוף זמן מה, התברר כי הקרקע שכביכול נרכשה על ידי התובעים, מושכנה לטובת צד ג'. לבסוף, נודע לתובעים כי הקרקע המדוברת כלל לא התקיימה בפועל. עקב עובדות אלו הגישו הנתבעים את התביעה דנן כנגד עורך דינם, אשר לטענתם התרשל בעבודתו.


טענות הצדדים


הנתבע, עוה"ד, העלה בהזדמנות הראשונה טענת התיישנות מהותית. לטענתו, עילת התביעה התיישנה עוד בשנת 2003 (שבע שנים לאחר חתימת הסכם הרכישה). בנוסף, נטען כי גם בהנחה שהנזק נודע לתובעים רק בשנת 1999, עת הגישו תביעה כנגד המוכר ושלחו לנתבע בהליך הנוכחי מכתב התראה בגין רשלנות מקצועית לכאורה, אזי העילה גם כן התיישנה. זאת משום שהתביעה דנן הוגשה בשנת 2008 ולכן תמה תקופת ההתיישנות.


מנגד, התובעים טענו כי הנזק המגלם את עילת התביעה התגלה להם במועד מאוחר יותר אשר איין את טענת ההתיישנות. האסמכתא החוקית לטענה זו הייתה סעיף 8 לחוק ההתיישנות הקובע כי מניין תקופת ההתיישנות יחל בו ברגע שנודעה לתובע עילת התביעה ובלבד שבדק באופן סביר האם עילה כזו אכן התקיימה. בהקשר זה, התובעים טענו כי לא הייתה להם סיבה הגיונית לחשוד שהקרקע שרכשו לא התקיימה וממילא סמכו על עורך דינם שיבצע את כל הבדיקות המתאימות.


דחיית התביעה על הסף


השופט האזין לטענות הצדדים, בחן את הדין הנוהג ומסר את פסיקתו. השופט הקדים את המאוחר וציין כי נוכח העובדה שנשלח מכתב התראה בגין רשלנות מקצועית כבר בשנת 1999, הרי שהתביעה התיישנה ודינה היה להידחות על הסף.


נוסף על הדרוש, השופט הדגיש שהמבקש להיעזר בסעיף 8 לחוק ההתיישנות צריך להוכיח שעילת התביעה לא הייתה ידועה לו ובנוסף, גם שהעובדות נעלמו ממנו "מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלה".  צוין כי במידה והנזק התגלה לאחר התרחשותו, תחל תקופת ההתיישנות מרגע גילוי הנזק, ובלבד שלא יחלפו למעלה מ-10 מיום היווצרות הנזק. לפיכך, נקבע שבמקרה דנן, אמנם הנזק נודע בוודאות כבר בשנת 1999, אך גם בהנחה שנודע מאוחר יותר, הרי שמרגע גרימת הנזק (כריתת החוזה), חלפו למעלה מ-10 שנים ולכן התביעה התיישנה. לאור כל זאת, התביעה נדחתה.