על פי פקודת התעבורה, לשוטר יש סמכות להורות על איסור שימוש ברכב, מקום בו הנהג ביצע עבירה של נהיגה בשכרות. איסור שימוש זה נכנס לתוקף עוד קודם להכרעה משפטית בעניינו של הנהג. לפיכך, איסור השימוש מהווה סנקציה משמעתית. עם זאת, פעמים רבות איסור השימוש עולה לכדי פגיעה בבעל הרכב, שאינו בהכרח מי שנהג בו שיכור. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, בית המשפט דן בבקשת קיבוץ יפתח לבטל את הודעת איסור השימוש ברכב הקיבוץ למשך שלושים ימים. הודעה זו ניתנה עקב נהיגה בשכרות ברכב על ידי אחת מחברות הקיבוץ.
בפתח הדיון, השופט קבע שפלט תוצאות מכשיר הינשוף, בדיקת המאפיינים שבוצעה לנהגת, החומר הראייתי ודוחות השוטרים הצביעו על כך שחברת הקיבוץ אכן נהגה ברכב בשכרות. לפיכך, היה טעם במתן הודעת איסור השימוש ברכב. השופט הדגיש שבעובדה שהקיבוץ החזיק במספר רב של כלי רכב לא היה בכדי לאיין את אחריותם ביחס לעבירות תעבורה שבוצעו על ידי החברים.
להפך, מאחר ובמקרה זה היה מדובר בגוף אחד מרכזי שהחזיק בכלי רכב רבים, הרי שהיה עליו לנקוט משנה זהירות על מנת להבטיח נהיגה בטוחה בכפוף לחוק. כלומר, השופט קבע שהיה על הקיבוץ לנקוט בשורה של צעדים על מנת לוודא שעבירת הנהיגה בשכרות לא תתבצע על ידי החברים המורשים לנהוג ברכבים. בנוסף, נקבע שהיה ראוי להבהיר בבירור שמי שעשה שימוש ברכב, היה עליו לעשות זאת תוך ציות לחוק ולתקנות התעבורה והבטחת שלומם של יתר משתמשי הכביש. קרי, היה מקום להדגיש את האיסור בדבר נהיגה בשכרות, בפרט מאחר שמדובר בעבירה חמורה, המבוצעת ביודעין. לא זו אף זו, עבירה זו העמידה בסכנה את הנהגת עצמה בנוסף ליתר משתמשי הכביש.
אי לכך, נקבע שהודעת איסור השימוש ברכב נועדה להילחם בתופעה של נהיגה בשכרות, שהפכה למכת מדינה. בשל היקפה של תופעה זו והשלכותיה חמורות האסון, היה מקום להקפיד קלה כחומרה על השבתת רכבים. השופט פסק שהיה ראוי להביא להשבתת רכב גם במקרה בו בעליו לא היה הנהג שהפר את החוק. זאת מאחר וההצדקה להשבתה הייתה נעוצה במסוכנות מעצם השליטה על הרכב או מתן ההיתר לנהוג בו. קרי, גם אם הרכב לא היה בבעלות הנהג השיכור, לא הייתה זו סיבה מספקת לביטול איסור השימוש בו. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחתה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
