על פי ההלכה המשפטית, ביקורת ערכאת הערעור על בית המשפט קמא הינה מצומצמת, בפרט כאשר מדובר בביקורת על ממצאים עובדתיים. זאת מאחר והערכאה הדיונית קובעת ממצאים אלו על סמך התרשמות ישירה מהעדים והראיות. לעומת זאת, ערכאת הערעור מתרשמת מהעדים באופן בלתי ישיר, ולכן אין באפשרותה לקבוע מסמרות בנושאים עובדתיים. רק במקרים חריגים, בהם מוכח שבהחלטת בית משפט קמא בעניין הממצאים העובדתיים נפלה טעות בולטת ומהותית, ערכאת הערעור תתערב. דוגמא לדיון בנושא זה ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על פסק דין של בית משפט השלום במסגרתו חויבו המשיבים לשלם למערער פיצוי כספי. על פי הנטען בכתב התביעה, המערער ביקש מהמשיבים לנהל בשמו משא ומתן לרכישת אולם במרכז מסחרי באחת מערי הארץ, מול בעליו הקודמים. בזמן ניהול המשא ומתן, המערער גילה באקראי שאנשים אחרים רכשו את הנכס ונרשמה לזכותם הערת אזהרה אצל רשם המקרקעין. לאחר שהמערער שילם להם סכום של 75 אלף דולר, הנכס המסחרי הועבר לחזקתו ונרשם בבעלותו. אז, המערער הגיש לבית המשפט תביעה כספית לחיוב המשיבים בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת חובת הנאמנות כלפיו. מצד שני, המשיבים הגישו תביעה שכנגד וטענו לחיוב המערער בגין הוצאות שהיו להם במהלך המשא ומתן.
בית המשפט קמא קיבל את תביעת המערער וחייב את המשיבים בתשלום פיצוי בסך 116 אלף ₪ בגין נזקיו כתוצאה מהפרת חובת הנאמנות, לרבות עוגמת נפש. במקביל, בית המשפט דחה את התביעה שכנגד. לפיכך, הוגש הערעור דנן בו המערער טען שהיה על בית משפט קמא לפסוק לזכותו סכומים נוספים. לדידו, חלק מהסכומים שנפסקו לטובתו, נפסקו בחסר.
החלטת ערכאת הערעור
הרכב השופטים שדן בערעור החליט לדחותו. זאת מאחר והלכה למעשה, עיקר טענותיו של המערער הופנו כלפי הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא. אולם, טענות אלו נטענו באופן כללי. זאת משום שהמערער נמנע מלפרט בפני בית המשפט מה היו הקביעות השגויות של הערכאה הדיונית, ומה היה ההיקף הכספי של הטעויות. לא זו אף זו, גם כאשר המערער פירט מה היו טעויות הערכאה הדיונית, הוא לא הצליח להוכיח טענותיו בפני בית המשפט. אי לכך, נקבע שלא היה מקום להתערבות בפסק הדין והערעור נדחה.