על מנת לתבוע נתבע זר בבית המשפט בישראל, יש לקבל היתר המצאה. קרי, אישור מבית המשפט שמאפשר לתובע להגיש לנתבע את כתב התביעה, למרות שהוא לא נמצא בתחום השיפוט הישראלי. דוגמא לדיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום תביעות ביטוח

פורום עיזבון

פורום ירושות וצוואות


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. על פי העובדות, המשיבה לבקשה הייתה בתו והיורשת החוקית של המנוח אשר חי ונפטרבבולגריה בשנת 1947. כשנה לאחר מות המנוח, המשיבה עלתה לישראל. המבקשת הייתה חברת ביטוח אשר ביטחה את המנוח בפוליסת ביטוח חיים ומקום מושבה היה באיטליה. הפוליסה הוצאה טרם מלחמת העולם השנייה. אולם, לאחר מות המנוח, חברת הביטוח לא שילמה למשיבה תגמולים. זאת מאחר והמשיבה כלל לא הייתה מודעת לקיומה של הפוליסה.

 

רק כעבור שנים רבות נודע לה על האפשרות לתבוע מהמבקשת תשלומי פיצויים בגין הפוליסה, בהתאם להסכם שנחתם בין חברות הביטוח האירופאיות לממשלת ישראל למען פיצוי קורבנות השואה ויורשיהם. לפיכך, המשיבה פעלה לאיתור הפוליסה. במהלך שנת 2005, המבקשת הודיעה לה שהפוליסה לא אותרה, אך הוצע למשיבה פיצוי בסך 6,000 דולר, לפנים משורת הדין.

 

המשיבה סירבה לפיצוי זה וסברה שסכום הביטוח עלה על 1.6 מיליון דולר. אי לכך, היא הגישה תביעה נגד המבקשת לתשלום תגמולי ביטוח החיים של המנוח. לחלופין, התביעה הייתה לתשלום פיצויים בגין רשלנות המבקשת, בעקבותיה נאבדו פרטי הפוליסה ונגרם למשיבה נזק ראייתי. לשיטת המשיבה, התנהגותה של המבקשת הייתה בחוסר תום לב ועלתה לכדי עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף לפנייתה, המשיבה הגישה בקשה להתיר לה להמציא את כתב התביעה לכתובת המבקשת באיטליה. בית המשפט נעתר לכך ולכן הוגשה הבקשה דנן, לביטול היתר ההמצאה.


טיעוני הצדדים


לטענת המבקשת, פוליסת הביטוח של המנוח לא נמצאה בחזקתה בעקבות ניתוק הקשר עם הגוף שהנפיק את החוזה לאחר שהולאם על ידי הממשל הקומוניסטי. לשיטתה, למשיבה כלל לא הייתה עילת תביעה טובה מאחר שבהיעדר פרטים על פוליסת הביטוח, האחרונה הייתה זכאית לפיצוי בסך 6,000 דולר ותו לא. זאת מכוח ההסכם שנחתם עם חברות הביטוח האירופאיות וממשלת ישראל. המבקשת הדגישה שישראל הייתה שותפה להסכם זה, במטרה למנוע הגשת תביעות בארץ נגד חברות ביטוח אירופאיות.

 

אולם, כאמור, המשיבה סירבה לקבל את הפיצוי שהוצע לה ולכן לא היה ראוי להתיר את ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט. כמו כן, נטען כי על מנת לקבל היתר מחוץ לתחום השיפוט, היה על המשיבה להוכיח את קיומה של אחת מהחלופות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. אולם, לטענת המבקשת, אף אחת מחלופות אלו לא התקיימה. לבסוף, המבקשת טענה שבית המשפט הישראלי לא היה הפורום הנאות לדיון בתביעה. שכן, מירב הזיקות הפנו לפורום הזר: מקום אובדן הפוליסה ואי תשלום התגמולים היה בבולגריה, המבקשת ישבה באיטליה וכך גם העדים השונים.


מנגד, המשיבה דחתה את טענות המבקשת והדגישה כי בנסיבות העניין קמה לה עילת תביעה טובה. בנוסף, נטען שהייתה תחולה לתקנה 500(5) לפיה החוזה בבסיס התובענה הופר בישראל. זאת מאחר והייתה הפרת חוזה באי תשלום התגמולים, ועל המבקשת היה לשלם כספים אלו למשיבה בישראל. לחלופין, גם לתקנה 500(7) הייתה תחולה במקרה זה, מאחר ולמשיבה נגרם נזק כספי בישראל.

 

לבסוף, המשיבה הוסיפה שהמבקשת הייתה חברת ביטוח גדולה בעלת אופי מסחרי בינלאומי ולכן לטענת "פורום לא נאות" לא היה מקום בנסיבות העניין. כלומר, למבקשת הייתה אפשרות להשקיע משאבים בהתדיינות בישראל, בעוד שלמשיבה, אישה מבוגרת ובעלת אמצעים כלכלים מוגבלים, לא הייתה אפשרות לנהל תביעתה בחו"ל.


דיון והכרעה


על מנת להתיר המצאת כתבי בי דין מחוץ לתחום השיפוט, שומה על בית משפט לבחון קיומם של מספר תנאים מצטברים. ראשית, עילת תביעה טובה כהגדרתה בתקנה 501 לתקנות סדר הדין האזרחי. לצורך קיום תנאי זה, די בכך שהתובע יוכיח בסיס לתביעתו. קרי, שאלה הראויה לבירור משפטי. במקרה זה, נקבע שפוליסת הביטוח של אבי המשיבה, תנאיה, הפרתה ונסיבות אובדנה, לרבות הנזק שנגרם בשל כך לאחרונה היו בגדר שאלות ראויות לבירור בבית המשפט. אי לכך, נפסק שהמשיבה קיימה את התנאי הראשון של הוכחת עילת תביעה.


באשר לתנאי השני, בית המשפט נדרש לבחון קיומה של אחת מהעילות המנויות בתקנה 500. במקרה זה, השופטת קיבלה את טענותיה של המשיבה וקבעה שלתקנה 500(5) ולתקנה 500(7) הייתה תחולה לאור נסיבות העניין.


לבסוף, יש לבחון מהו הפורום הנאות לדיון בתביעה. פורום זה נקבע כמקום לו מירב הזיקות הרלוונטיות לצדדים ועל פי נסיבות המקרה. במקרה דנן, נקבע שלשיקולי הנוחות של המבקשת היה משקל פחות לאור מצבה הכלכלי וגילה של המשיבה, אשר הייתה עתידה להתקשות בניהול תביעה מחוץ לגבולות הארץ. בנוסף, גם אם המדינה הצטרפה להסדר למניעת הגשת תביעות תגמולים בישראל נגד חברות ביטוח אירופאיות, הרי שהמשיבה לא הייתה צד להסכם זה. לפיכך, השופטת קבעה שלא היה זה ראוי למנוע מהמשיבה את בירור הסכסוך בישראל ולו לאור חשיבות הנושא עבור רבים מתושבי הארץ. כלומר, המשיבה עמדה בתנאים המצטברים למתן היתר ההמצאה. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה והיתר ההמצאה נותר על כנו.