כאשר אדם או חברה פותחים בהליכי פשיטת רגל, מוצא נגדם צו כינוס נכסים. צו זה מפורסם בפומבי. תכלית הפרסום היא לאפשר למי שלחייב יש חוב כלפיו, להגיש תביעה להשבת סכום הכסף. תביעת החוב מוגשת לנאמן או לכונס הנכסים במהלך ששת החודשים שלאחר הוצאת צו הכינוס. על פי החוק, בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת התביעה, בכפוף לנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. ראשיתם של הדברים בשנת 2003, אז סיפקה המבקשת סחורה למשיבה. בתמורה לכך, המבקשת קיבלה שלוש המחאות בסך 47 אלף ₪. אולם, טרם מועד פירעון ההמחאות, המשיבה עתרה לקבלת צו להקפאת הליכים נגדה. צו זה ניתן על ידי בית המשפט. לפיכך, ההמחאות שניתנו למבקשת חוללו. בנוסף, נושיה של המשיבה נדרשו להגיש תביעות חוב. הסדר הנושים אושר על ידי בית המשפט במהלך אפריל 2004. למרות חילול ההמחאות, המבקשת לא נטלה חלק בהסדר הנושים. מאידך גיסא, היא פתחה שני תיקי הוצאה לפועל נגד המשיבה על מנת לגבות את החוב.
החלטות שיפוטיות קודמות
לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, המשיבה הגישה בקשה לסגירתו בטענה כי נקבע הסדר נושים ממצה. לטענת המשיבה, הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידי המבקשת עמדו בניגוד לצו הקפאת ההליכים והסדר הנושים. כלומר, המשיבה טענה כי למבקשת כלל לא הייתה אפשרות לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. אולם, טענות אלו נדחו על ידי יושב ראש ההוצאה לפועל שקבע כי צו הקפאת ההליכים ניתן בטרם נולדה עילת התיק דנן, בו ביקשה המבקשת לגבות שיק שלא נכלל בהסדר הנושים.
לאחר דחיית הבקשה, המשיבה פנתה לבית המשפט בטענה כי תביעת החוב הוגשה באיחור. זאת מאחר והיה על המבקשת להגישה עד לפברואר 2004 ובפועל, היא הוגשה חודשיים לאחר מכן. לפיכך, המשיבה טענה כי המבקשת הייתה מנוע מלהגיש את תביעת החוב לביצוע בהוצאה לפועל. מנגד, המבקשת טענה שעילות התביעה השטריות קמו לאחר חילול ההמחאות, כל אחת במועד פירעונה. יתרה מזאת, מאחר שלא הומצאה למבקשת בקשה למתן צו להקפאת הליכים והיא לא נכללה בהסדר הנושים, היה באפשרותה לפנות להוצאה לפועל.
בית המשפט קיבל את טענות המבקשת. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון על ידי הנאמן להסדר הנושים. בבית המשפט העליון שונתה החלטת בית המשפט המחוזי. נקבע שהחוב נוצר טרם צו הקפאת ההליכים. כלומר, עילת התביעה של המבקשת נגד המשיבה נוצרה בעת ביצוע עסקת המכירה ולא בעת חילול ההמחאות. אי לכך, המבקשת הוכרה כנושה של המשיבה לצורך צו הקפאת ההליכים והוחלט על סגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידי הראשונה. בעקבות קביעה זו, המבקשת הגישה בקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב, בקשה שעמדה במרכז הדיון דנן.
לטענת המבקשת, לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה היה מקום לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת המועד. מנגד, המשיבה התנגדה להארכת המועד וטענה כי הבקשה הייתה נגועה בחוסר תום לב. זאת מאחר והמבקשת ידעה על הקפאת ההליכים למשיבה במשך שלוש שנים אך נמנעה מהגשת תביעת החוב. לחלופין, המשיבה טענה שגם אם המבקשת גילתה אודות הקפאת ההליכים רק בעת פתיחת תיקי ההוצאה לפועל, היה עליה להגיש במועד זה את בקשת ההארכה.
החלטה - המבקשת התרשלה ואין לה להלין אלא על עצמה
לאחר דין דברים, השופט הורה על דחיית הבקשה. השופט פסק שההחלטות השיפוטיות עליהן המבקשת התבססה בטיעוניה, שהוו לשיטתה בסיס מוצדק לדחיית המועד, ניתנו כשלוש שנים לאחר מועד פירעון ההלוואות. השופט קבע שבמשך אותן שלוש שנים, המבקשת הייתה יכולה לפעול בדרכים שונות לרבות הגשת תביעת חוב. אולם, כאמור, המבקשת לא פעלה כך ולכן נקבע שלא היה לה להלין אלא על עצמה. השופט הדגיש שחוסר המעש של המבקשת עלה לכדי התרשלות.
יתרה מזאת, השופט ציין שמשלא הוגשה תביעת חוב במועד המקורי, הסדר הנושים בוצע תוך התעלמות מחוב המבקשת. לפיכך, במקרה זה, אינטרס ההסתמכות של הנושים הספציפיים גבר על הטעם שבהארכת המועד לבקשה להגשת תביעת חוב. לא זו אף זו, השופט הדגיש שקבלת הבקשה להארכת המועד הייתה עלולה לגרום לחוסר יציבות ולנזק כלכלי ליתר הנושים. בסופו של יום, השופט הורה על דחיית הבקשה להארכת המועד.
