העיקרון לפיו כל נאשם במשפט פלילי זכאי להליך הוגן וייצוג תקין הינו אחד מעקרונות היסוד בדמוקרטיה ובמערכת המשפט הישראלית. לפיכך, כאשר עולה חשש סביר לפגיעה בזכות להליך הוגן, בית המשפט מורה על קיום משפט חוזר ובחינה מחודשת של העובדות. עם זאת, לא כל פגם שנפל בעת ניהול ההליך המשפטי עולה לכדי פגיעה בתקינותו ומצדיק את ביטולו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגש ערעור על פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה, במסגרתו המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות. במסגרת הכרעת הדין, בית המשפט גזר על המערער 4 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון למשך 18 חודשים ותשלום קנס בסך 1,500 ₪.
טיעוני הצדדים
לטענת המערער, בהליך שהתנהל בערכאה הדיונית נפלו פגמים בייצוגו ולפיכך, הוא ביקש לחזור בו מהודאתו. זאת מאחר ולעורך הדין שייצג אותו מטעם הסנגוריה הציבורית כלל לא היה ייפוי כוח מטעם הנאשם או הסנגוריה. אי לכך, הוא פעל בניגוד לסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב – 1982. כתוצאה מכך, הרי שהודאת הנאשם שנמסרה לבית המשפט על ידי עורך הדין לא הייתה קבילה ולכן נטען שהיה על השופט להורות על ביטולה.
המערער הדגיש שלו בית המשפט היה יודע שעורך הדין פעל ללא ייפוי כוח מטעם הסנגוריה הציבורית, הוא לא היה מקבל את הודעת הנאשם מלכתחילה. המערער הדגיש שפעולות הסנגור עלו לכדי הפרת חובת הנאמנות שבין עורך דין ללקוח. לחלופין, המערער שהעונש שהושת עליו היה חמור ביחס למקרים דומים אחרים. זאת מאחר ובגזר הדין לא הובאו בחשבון הנזקים הכלכלים הכבדים שהיו עלולים להיגרם למערער לאור פסילת רישיונו למשך תקופה ממושכת. לשיטתו, היה על בית המשפט לסייג את פסילתו ולאפשר לו לנהוג במסגרת עבודתו.
מנגד, המשיבה טענה שההליך שהתנהל בערכאה הראשונה היה הוגן ותקין והמערער היה מודע לזהותו של עורך הדין שייצג אותו, לרבות זהות שולחו. קרי, העובדה שהוא פעל מטעם הסנגוריה הציבורית. המשיבה הדגישה שדרישת החוק בעניין חובת הייצוג קוימה במקרה זה והעובדה שהנאשם הודה במעשיו על פי המלצת הסנגור לא עלתה לכדי פגם שהצדיק את ביטול ההודיה. לבסוף, נטען שהעונש שהושת על המערער היה סביר לאור נסיבות העניין.
ייצוג נאשם על ידי סנגור ציבורי ללא ייפוי כוח רשמי לא מהווה פגיעה בזכות להליך הוגן
במקרה זה, השופט נדרש לבחון האם נפל פגם בייצוג המערער בבית המשפט והאם נסיבות המקרה הצדיקו את בקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו. באשר לשאלה הראשונה, השופט קבע שלא נפל פגם בייצוג שהוענק למערער בבית המשפט. נפסק שגם אם עורך הדין שייצג את המערער לא הוסמך להופיע בשלב ניהול ההוכחות או הטיעונים לעונש, לא היה בכך בכדי לפגוע בייצוג האחרון. בנוסף, הודגש שייצוג המערער היה יכול להתבצע גם ללא ייפוי כוח רשמי מטעמו, על פי ההלכה המשפטית שנקבעה בבית המשפט העליון.
לא זו אף זו, השופט ציין שעורך הדין הוסמך לתפקידו בהתאם לחוק והסנגוריה הציבורית אישרה את העסקתו על ידה. זאת ועוד, עורך הדין ניהל קשר טלפוני עם משרדו במהלך הייצוג וההחלטות התקבלו בשיתוף סנגור בכיר. לבסוף, נקבע שהמערער היה מודע לעובדה שמי שייצג אותו לא היה הסנגור שיועד לו מראש, אלא אדם אחר ממשרדו, אך לא הביע כל התנגדות לכך. לאור האמור לעיל, השופט קבע שגם אם הסנגור שייצג את המערער לא היה מוסמך להופיע בכל הדיונים, הרי שהיה מדובר בפגם מנהלי פנימי שלא גרם עיוות דין לאחרון. זאת מאחר והמערער יוצג בכל הדיונים בצורה מהימנה ולבסוף, אף לא הושת עליו עונש מאסר בפועל, למרות דרישת התביעה לכך.
לאור קביעה זו, השופט נדרש לבחון את השאלה השנייה. קרי, האם הייצוג שניתן למערער בפועל הצדיק את קבלת בקשתו לחזרה מההודאה. על פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, לנאשם מותר לחזור בו מהודאתו במקרים חריגים ובכפוף לאישור בית המשפט. לטענת המערער, מקרה זה היה אחד מאותם מקרים חריגים שהצדיקו חזרה מהודיה. זאת לאור הפגמים בייצוג שעלו לכדי הפרת חובת הנאמנות של עורך הדין שייצג אותו ועקב רשלנות האחרון.
כאמור, נקבע שבייצוגו של המערער לא נפלו פגמים מהותיים שגרמו לעיוות דין או להפרה של חובת הנאמנות. בנוסף, השופט פסק שדרך ייצוגו של הסנגור לא הייתה רשלנית וגם אם לדעת המערער היה ראוי לנקוט בשיטה שונה, הרי שפעולות עורך הדין היו במתחם הסבירות. לפיכך, נקבע שנסיבות המקרה לא הצדיקו את חזרת המערער מהודאתו. זאת בפרט לאור העובדה שההודאה בביצוע העבירות נבעה מרצונו החופשי של המערער ולא הושפעה מגורם חיצוני. בנוסף, בקשת החזרה הוגשה בשלב מאוחר, לאחר מתן גזר הדין.
בסופו של יום, הערעור על הכרעת הדין נדחה וכך גם הערעור על חומרת העונש. השופט ציין שהעונש נגזר לאחר בחינת מכלול השיקולים לחומרא ולקולא. לאור שיקולים אלו, נקבע שהעונש היה במתחם הסבירות, כך שלא היה מקום להתערבות מצד ערכאת הערעור.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
