חוק לשון הרע מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני החברה ולהפוך אותו למטרה ללעג, בוז או שנאה; לפגוע במשרתו או משלח ידו; לבזותו בשל התנהגות או מעשים המיוחסים לו ועוד. על מנת להוכיח שהפרסום הינו בגדר לשון הרע, אין חשיבות לשאלה מה הייתה מטרת המפרסם או כיצד הבין הנפגע את הדברים. אלא, המבחן הקובע הוא מה המשמעות שהקורא הסביר ייחס לפרסום. כלומר, מדובר במבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. דוגמא לתביעה בגין עילת לשון הרע ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום לשון הרע
פורום נזיקין


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצוי בגין לשון הרע. התביעה הוגשה על ידי שחקניות כדורסל בקבוצה ברמת השרון, נגד עיתון שפרסם כתבה בעניינן. לטענת התובעות, הדברים שפורסמו בכתבה הוו לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 והם גרמו להשפלתן וביזוין ואף להפסד כספי שבא לביטוי בהימנעות של שחקניות להצטרף לקבוצה. הנתבע חלק על טענה זו והדגיש שהפרסום כלל דברי אמת בלבד, שהחמיאו לתובעות ולא פגעו בהם או גרמו להפסד כספי.


מהות הפרסום


לטענת התובעות, הכתבה כללה כותרת שתיארה מעשי זימה שנעשו בין שחקניות הקבוצה במטרה למשוך קוראים, מבלי שהנשים נשאלו על כך בראיון שנערך עימן ומבלי שהיה לכך עיגון עובדתי. זאת ועוד, העיתון הופץ ללא עלות לקוראים רבים באזור המרכז, לרבות גורמי ספורט בכירים שקראו את האמור. התובעות הדגישו שהכתבה נעשתה לכבוד יום האישה הבינלאומי, אך תוכנה שיקף את חוסר השוויון ופגע עוד יותר בנשים. מצד שני, הנתבע הכיר בכך שהכותרת לא שיקפה דברי אמת, אך בכל זאת לא מנע אותה.


השופטת קבעה שכותרת הכתבה אכן העבירה מסר לפיו בכתבה עצמה יהיה פירוט אודות מעשי זימה בין השחקניות. אולם, בכתבה עצמה לא היה פירוט אודות מעשים אלו אך כותרות המשנה רימזו בכל זאת על מעשים מיניים. כלומר, בכל הכותרות הייתה אמירה אודות מיניות שחקניות הכדורסל בקבוצה, אמירה אותה הקורא הסביר היה יכול להסיק בקלות ולהשליך מכך אודות הנשים. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שהפרסום עלה לכדי לשון הרע כהגדרתו בחוק.


הנזק


בנוסף, התובעות עצמן חשו השפלה וביזוי בעיני הציבור לאחר פרסום הכתבה הן כנשים והן כספורטאיות והדבר חיזק את קביעתה של השופטת באשר לקיומו של לשון הרע. לא זו אף זו, הרי שהכתבה התפרסמה מבלי שהתובעות יעניקו לתוכן אישור, כפי שהוסכם מלכתחילה. על כן, בנוסף ללשון הרע, הנתבע נהג עם התובעות בחוסר תום לב ובניגוד לכללי האתיקה העיתונאית. בנסיבות אלו, נפסק שלנתבע לא קמה אף אחת מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע והאחרון חויב לשלם לכל אחת מהתובעות פיצוי בסך 50 אלף ₪.