פעמים רבות, בנקים דורשים בטוחות בתמורה למתן אשראי או הלוואות. לדוגמה, משכון בית מגורים בתמורה למתן אשראי לרכישתו. לחלופין, שיעבוד מיטלטלין בתמורה למתן אשראי לחברה עסקית. אבל מה הדין כאשר השעבוד נעשה על מיטלטלין שלא שייכים לחברה? שאלה זו נדונה בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום גביית חובות
פורום פשיטת רגל
פורום הוצאה לפועל
פורום הקמת חברה
פורום יזמות עסקית
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה למתן סעד הצהרתי שיצהיר כי כל המיטלטלין בנכס בעיר פתח תקווה היו שייכים למבקש ולא למשיבה השנייה. בנוסף, בית המשפט התבקש להצהיר ששעבוד המיטלטלין שהוטל על חלק מהרכוש בנכס, במטרה להבטיח את חובה של המשיבה השנייה לבנק המשיב, בוטל.
טענות הצדדים
לטענת המבקש, הוא רכש את המיטלטלין בשנת 1964 והם מעולם לא מושכנו לטובת המשיב הראשון. כמו כן, המבקש טען שלא היה לו כל קשר לחברה, המשיבה השנייה, ולאחרונה לא היו זכויות ברכוש. הלכה למעשה, מדבריו של המבקש עלה שבנו הוא שמשכן את הרכוש להבטחת חובה של המשיבה השנייה למשיב הראשון, ללא רשותו או ידיעתו. יש לציין שבנו של המבקש, בעל החברה המשיבה השנייה, כלל לא השיב לבקשה וכך גם החברה שבבעלותו.
מנגד, הבנק כן השיב לבקשה. נטען שהחברה ניהלה בבנק חשבון ועל מנת לקבל אשראי, היא משכנה את הרכוש שהיה בנכס בעיר לטובת המשיב. הסכם המשכון נחתם במאי 2002, ובאותו מועד נחתמה גם אגרת חוב במסגרתה החברה שיעבדה את המיטלטלין, ללא הגבלה בסכום. המשיב טען שהשעבוד נרשם כדין אצל רשם החברות.
לאחר זמן מה, החברה לא עמדה בחובותיה לבנק ולפיכך, האחרון הגיש לבית המשפט תביעה נגדה ונגד הערבים. בית המשפט פסק לטובת הבנק, שפנה להוצאה לפועל במטרה לבצע את פסק הדין ולממש את השעבוד על המיטלטלין. רק במועד זה המבקש העלה את טענתו, לפיה המיטלטלין היו בבעלותו. זאת למרות שטרם הענקת האשראי על ידי הבנק, הגיעה נציגה מטעמו לנכס בעיר פתח תקווה, במטרה לבחון את הרכוש, כאשר המבקש נכח במקום.
השימוש במיטלטלין
לאחר שמיעת גרסאות בעלי הדין, השופט החליט לדחות את התביעה. מעדותו של המבקש עלה שהחברה המשיבה פעלה בנכס בעיר ועשתה שימוש במיטלטלין ללא תמורה. לאחר שהמשיבה השנייה פשטה את הרגל, החלה לפעול במקום חברה אחרת, שהייתה שייכת לנכדו של המבקש. חברה זו עסקה באותו תחום של המשיבה השנייה ועשתה שימוש אף היא במיטלטלין ללא כל תמורה. זאת ועוד, השופט ציין שהמבקש אישר שהוא שיעבד את הנכס עצמו לשם הבטחת חוב של בן נוסף שעבד בחברה. כאשר המבקש נשאל האם הוא היה מוכן לשעבד את המיטלטלין לטובת חוב של בנו, שהיה הבעלים של המשיבה השנייה, הוא השיב בצורה מתחמקת. מעדות זו השופט הסיק שבנכס הופעל עסק ששינה את כסותו המשפטית כל עת שנקלע למצוקה כספית, כאשר כל פעם עמד בחזית בן משפחה אחר.
בפועל, כאשר הנציגה מטעם הבנק הגיע על מנת לבדוק את המיטלטלין שהוצעו כבטוחה, היא נכנסה לעסק וראתה שהחברה עשתה שימוש בציוד אשר היה בחזקתה אותה עת. לא זו אף זו, המבקש נכח במקום כאשר הנציגה הגיעה, והיה עד לשיחתה עם בנו במסגרתה נאמר שהמיטלטלין נדרשים לצורך שיעבוד לבנק. חרף זאת, המבקש לא התנגד ולא התערב בשיחה ואף לא ציין שהרכוש היה שייך לו. מכך השופט הסיק שהוא ידע על בקשת האשראי של בנו מן הבנק ועל השיעבוד.
סעיף 5 לחוק המשכון
בסופו של דבר, השופט קבע שהשעבוד היה תקף מכוח סעיף 5 לחוק המשכון. על פי סעיף זה, כוחו של משכון או שעבוד שנרשם או הופקד כדין יהיה יפה גם אם הממשכן לא היה בעל הנכס ולא היה זכאי למשכנם. זאת כל עוד הנכסים באו לידי הממשכן באישור בעליהם והנושה פעל בתום לב. במקרה זה, הרי שהמיטלטלין הגיעו לידי בנו של המבקש באישורו של האחרון ובנוכחותו. בנוסף, לא הוכח שהבנק פעל בחוסר תום לב או שהוא ידע על חוסר הסכמת המבקש לשעבוד הרכוש. כלומר, התנאים בסעיף 5 לחוק התקיימו ולכן הבקשה נדחתה.
.JPG)
.jpg)
