בנייה ללא היתר היא עבירה פלילית, ולפי סעיפים 205 ו-206 לחוק התכנון והבניה לבית המשפט יש את הסמכות לצוות על הריסת המבנה או חלקו לאחר שהבונה הורשע בעבירה. עם זאת, לפי סעיף 207 לחוק, גם לאחר שבית המשפט הורה על הריסת המבנה, לבעל המבנה ישנה האפשרות לבקש את עיכוב ההריסה. בקשה זו מתבקשת, בדרך כלל, במקרים בהם בעל המבנה כבר החל בתהליך קבלת אישורי הבניה בדיעבד. בקשה מעין זו עמדה בבסיס הפרשה הנדונה.

 

יש לכם שאלה?

פורום מקרקעין

פורום פלילי

 

במקרה זה, המערערים הגישו בקשה לעיכוב הליכי ביצוע של שבעה צווי הריסה, מכוח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, אשר נגעו לבניה לא חוקית של שבעה בתים. בקשה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט השלום. לפיכך, המערערים החליטו להגיש ערעור זה לבית המשפט המחוזי.
 

המסגרת הנורמטיבית


השופט ציין כי "בחוק התכנון והבניה עצמו מצוי איזון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הפרטי. כך קובע סעיף 207 לחוק כי גם במקרה שבו נותן בית המשפט צו הריסה, רשאי הוא 'לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן'. משמע, שבית המשפט רשאי לעשות 'איזון לשעה', בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט".

 

מן הכלל אל הפרט

 

כפי שצוין, הכלל הפסיקתי בנושא, המוכר בשם "הלכת סבן", הוא כי בעת שבית המשפט מקבל בקשה לפי סעיף 207 האמור, יהיה עליו לשקול את הסיכוי שיתקבל היתר בניה בעתיד הקרוב ואת האינטרס הציבורי באכיפת צווי ההריסה אל מול האינטרס הפרטי של בעל המבנה. במקרה זה, השופט ציין כי היה נראה שבעתיד הקרוב לא יושג היתר הבניה. זאת עקב התנגדות בעלי המקרקעין, רשות הפיתוח. למעשה, השופט ציין כי המערערים פלשו לשטח וכי התנאי הראשוני לקבלת היתר הבניה ("בעלות במקרקעין או רשות הבעלים") לא התקיים עקב כך.


כמו כן, השופט קבע כי "האינטרס הציבורי נותן שיש לבצע את צווי ההריסה לאלתר וללא דיחוי נוסף". הסיבה לכך הייתה נעוצה בעובדה שהבניה הבלתי חוקית לא אפשרה את הקמת מרכז התחבורה, וכתוצאה מכך תלמידי בית הספר שהוקם ליד המקרקעין המדוברים נאלצו ללכת בדרכים לא בטוחות. לכך השופט הוסיף את הנימוק "שיש לציבור באכיפת צווי בית משפט" ו"מיגור עבירות של בנייה בלתי חוקית". השופט הדגיש שבניגוד לאינטרס הציבור, אינטרס המערערים בבניה לא נבע ממצוקת דיור, אלא מתוך רצונם לבנות בתים מפוארים. לפיכך, נקבע שהאינטרס הציבורי גבר על אינטרס הפרטי במקרה זה.


לאור האמור, בית המשפט קבע כי "אין מקום לעכב עוד את ביצוע צווי ההריסה, ולכן רשאית המשיבה לבצע את הצווים במשך 30 יום החל מהיום ה 30 לאחר מתן פסק דין זה".