תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי עורך דין שייצג בעל דין שתבע את הנתבעת

בית המשפט פסק פיצויים לטובת עורך דין אשר הגיש תביעת לשון הרע כנגד הנתבעת, לאחר שהאחרונה שלחה מכתב למעסיקו ובו השמיצה אותו כאדם וכאיש מקצוע. נקבע שדברי הנתבעת הובילו להשפלתו הפומבית של התובע עד כדי פגיעה במשלח ידו. הנתבעת טענה כי על דבריה חלו ההגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע. עם זאת, השופטת דחתה טענה זו וקבעה כי הנתבעת לא פעלה בתום לב ובשל עניין ציבורי.

יש לכם שאלה?

פורום לשון הרע

במקרה זה, הוגשה תובענה בגין טענה להפצת לשון הרע כנגד התובע ודרישה לפיצוי בגינה. סכום הפיצוי הועמד על סך של 113,568 ₪. התובע, עורך דין ותיק, ייצג בין לקוחותיו את בנק המזרחי המאוחד בע"מ. הנתבעת ניהלה משרד שידוכים במשך למעלה מעשרים שנה. בשנת 2003, קיבלה הנתבעת לידה שיק לפקודתה מלקוחה. על השיק שורטט "למוטב בלבד" והוא הופקד ביום קבלתו בחשבון הנתבעת בבנק המזרחי.

השיק חולל בטענה של "הוראת ביטול" והוחזר. משכך, הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעת. התובע היה זה אשר ייצג את הבנק במסגרת הליכים אלו. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר וטענה כי הוא לא היה סחיר. טרם נערך דיון, הבנק הודיע שההליך נפתח בטעות וביטלו. אז, פנתה הנתבעת במכתב תלונה למנהל הבנק ושטחה טענותיה בגין האירוע כלפי הבנק ועורך הדין התובע.

לטענת התובע, חלקים מהמכתב היוו "לשון הרע". חלקים אלו פגעו בשמו הטוב כאדם וכעורך דין ואף הזיקו ליחסיו המקצועיים עם הבנק. זאת משום שבעקבות המכתב, צמצם הבנק את עבודתו עם התובע ובשל כך, נפגעה השתכרותו. בגין חיסרון כיס זה הוגשה התביעה.
מנגד, הנתבעת טענה שתוכן המכתב לא עלה לכדי "לשון הרע" שכן הוא חסה בצילן של ההגנות הקיימות בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

דיון והכרעה - האם לשון הרע? האם הגנות מכוח החוק?

השופטת פתחה את הדיון בפירוט תוכנו של המכתב. הוא חולק לשני חלקים, כאשר הראשון פירט את עובדות המקרה על פי גרסת הנתבעת והחלק השני התמקד בסיכום ובתביעה. בסופו של המכתב הציגה הנתבעת דרישת פיצוי בסך של 7,500 ₪ נגד הבנק. אז, הועבר המכתב לידי גורמים נוספים לשם המשך הטיפול בעניינה של הנתבעת. לטענת התובע, המכתב הגיע לידי המנהל הכללי של הבנק ולכלל הצוות המשפטי. משכך, קריאתו על ידי נמנעים אלה הובילה להשפלתו.

השופטת קבעה כי אמירות הנתבעת במכתב היוו לשון הרע כלפי התובע והביאו לביזויו והשפלתו בפני מעסקיו ועמיתיו, בין ברמה האישית ובין ברמה המקצועית. זאת ועוד, השופטת פסקה כי הנתבעת לא הביאה את תלונתה באופן ביקורתי וענייני אלא הפליגה בהתבטאויותיה נגד התובע. נקבע כי היא אף "השתלחה בו במכוון על מנת להשפילו בעיני הבנק ולמנף את תביעתה הכספית". השופטת קבעה כי הנתבעת סברה שבדרך זו תיראה צודקת בטענותיה ותקבל את מבוקשה.

מאידך, הנתבעת טענה כי דבריה חסו תחת ההגנות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע בסעיפים 14 ו – 15 לחוק: "אמת בפרסום" ו"תום לב". בנסיבות העניין, ההליך נגד הנתבעת בוטל ביוני 2004. מכתב התנצלות מטעם הבנק נשלח לנתבעת מספר ימים לאחר ביטול ההליך בצירוף השיק המקורי. עם זאת, הנתבעת שלחה את מכתב התלונה לבנק רק בדצמבר 2004, כלומר, חצי שנה לאחר ביטול ההליך.

לא תום לב ולא אמת בפרסום

השופטת קבעה שלו הנתבעת הייתה סבורה בתם לב כי ההליך גרם לה אובדן זמן, סבל ועוגמת נפש, היא הייתה כותבת אותו סמוך למועד ביטול ההליך ולא כאשר מועד האירוע היה רחוק למדי. משום כך, השופטת פסקה שלא הייתה התאמה בין דבריה הקשים של הנתבעת כלפי התובע אודות "אופיו השלילי, מוסריותו ובריונותו" (לכאורה, כמובן), לבין היקף האירוע ומועדו.

נקבע כי באמצעות הפרסום, הנתבעת התכוונה לפגוע במידה גדולה בתובע וכי הדבר לא נעשה בתום לב. משכך, לא עמדה לטובת הנתבעת ההגנה של סעיף 15 לחוק. כמו כן, נקבע כי לא היה מדובר בפרסום שהיה בו עניין ציבורי. זאת ועוד, נקבע כי גם אם ביקורתה של הנתבעת על המצב המשפטי בסוגיית השטרות הייתה נכונה, לא הייתה זאת חזות הכול. השופטת הדגישה כי גם אם עורך הדין טעה, טעותו תוקנה בזמן ובמועד, במסגרת ההליך המשפטי, ולא נגרם לנתבעת נזק של ממש (כגון הפסד לקוחות או פגיעה במוניטין).

השופטת הבהירה שלא היה ראוי להשתמש בטעות כדי למנף את דרישת הפיצוי של הנתבעת ולהשיג כספים נוספים מהבנק במחיר השמצת התובע. לכן, גם ההגנה שבסעיף 14 לחוק לא חלה בנסיבות העניין. מטעמים אלו, נדחו טענות הנתבעת והתביעה בדבר קיום אחריות להוצאת לשון הרע התקבלה. הנתבעת חויבה בתשלום פיצוי לתובע על פי חוק. השופטת העמידה את סכום הפיצוי על סך של 20 אלף ₪ בגין עוגמת הנפש והצער על הפגיעה בשם התובע כאדם וכעורך דין. כמו כן, היא חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.