בעניין: מדינת ישראל
המאשימה
נ ג ד
אדרי
ע"י ב"כ עו"ד לויתן הנאשם

נוכחים: ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם

גזר דין

1. הנאשם אביב אדרי, יליד 16.3.1987, הורשע לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מ – 5.9.06, בגרם מוות ברשלנות של חברו, המנוח , אהוד , ז"ל, לפציעתו הקשה של חברו בן דוד ולחבלות לעצמו ולחברו רמי , כעבירות על:
(א) סעיף 304 לחוק העונשין, בזיקה לסעיף 40 ו – 64 לפקודת תעבורה
(ב) סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, בזיקה לסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה, בקשר לחבלות של ממש שנגרמו לע.ת.5 ולנאשם עצמו.

2. תמצית העובדות: בתאריך 26.2.05 סמוך לשעה 00:45, הנאשם נהג ברכב פרטי כשלצידו יושב המנוח ובמושב האחורי, מאחורי המנוח – גוטליב ולצידו השמאלי – בכר. הנאשם נהג ברח' משמר הירדן בגבעתיים, ממערב למזרח ובהגיעו לכיכר ווהלין, נכנס לכיכר ויצא ממנה תוך הגברת מהירותו, איבד שליטה על הרכב, סטה שמאלה, עלה על אי תנועה בנוי, המפריד בין שני מסלולי הרחוב ופגע עם דופן ימין של הפרטית בעמוד חשמל על אי התנועה וכתוצאה מכך נחבלו קשות שני הנוסעים במושבים מצד ימין, דהיינו המנוח וגוטליב כאשר החבלות במנוח, גרמו לפטירתו ביום 4.3.05.

3. על פי הכרעת דיני קבעתי כי מדובר בתאונה עצמית בה לא עלה בידי הנאשם להרים הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי התאונה היתה בלתי נמנעת או כי עשה כל שנדרש על ידו כדי למנוע סטיתו הפתאומית ותוצאותיה, אלא תוצאה ישירה מנהיגתו הרשלנית וחסרת המיומנות, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

4. בתאריך 30.11.06 קיבלתי תסקיר שירות המבחן למבוגרים, מוצג בימ"ש/1, בו פירוט של קורות הנאשם ומשפחתו מאז התאונה, הטראומה בה נתון הנאשם בעקבות התאונה, לרבות הטיפול הפסיכולוגי במסגרת בית החולים תל השומר והמלצות שירות המבחן שלא להטיל עליו מאסר, שירוצה בבית סוהר, לנוכח החשש מתוצאות המאסר.

5. ב"כ המאשימה ביקשה למצות הדין עם הנאשם בהדגישה את רמת רשלנותו הגבוהה אשר גרמה לתאונה הקטלנית, תוך התיחסות לגילו הצעיר, ותק הנהיגה, חוסר המיומנות שלו בנהיגה והפרות החוק שביצע, כמפורטות בהכרעת דיני. היא הגישה תצהיר, מוצג עת/1, מטעם משפחת המנוח כדי להוכיח רמת הכאב, הסבל והאבל הגבוהים שנגרמו למשפחה ממותו הטראגי של המנוח ואף העידה את סבתו לענין זה. בהמשך שללה המלצות בימ"ש/1 ותוך הסתמכה על שלושה פסקי דין, ביקשה להחמיר עם הנאשם בהטלת עונש מאסר שירוצה מאחורי סורג ובריח ולא בעבודות שירות, פסילתו מלקבל רשיון נהיגה לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי ואחרים שיהלמו חומרת נסיבות האירוע ורמת רשלנותו הגבוהה של הנאשם.

ב"כ הנאשם הגיש שורה ארוכה של מכתבי המלצה במוצג ענ/1 שהתיחסו לעבר ולהווה של הנאשם ואף הביא אל דוכן העדים חלק מאלו החתומים עליהם, כדי להוכיח אופיו החיובי של הנאשם, היותו מקובל בין חבריו, מנהיג מלידה, מוכן לעזור לחבריו ומאמציו לגבור על הדיסלקציה שלו. אשר לעונש ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בבימ"ש/1 ולא להטיל על הנאשם מאסר אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח. לענין זה הסתמך על מקבץ פסקי דין כדי להראות כי בשנים האחרונות קיימת נטיה בבתי משפט לא להעניש במאסר מאחורי סורג ובריח בתאונות דרכים קטלניות, אשר נגרמו עקב רשלנות הנהגים.

הנאשם אמר המילה האחרונה – לדבריו חייו השתנו, אין לו חיים, בקושי ישן, בקושי מצליח להרדם, סובל מסיוטים כך שאינו מסוגל לתאר הכאב והסבל שלו.

6. לאחר שמיעת הראיות לעונש, עיון בתסקיר בימ"ש/1, עיון במוצגים עת/1 וענ/1 ובאסמכתאות שהוצגו לפני, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן:

א. עבירות תעבורה הגורמות לתאונות קטלניות נעברות במרבית המקרים על ידי נהגים שהם אנשים נורמטיביים בחיי היום יום, אשר סטייתם החד פעמית מהנורמה באה לביטוי בעת נהיגתם ברכב מנועי באופן רשלני וללא תשומת לב למתרחש בדרך לפניהם, אולם יחד עם זאת כל מקרה נדון על פי נסיבותיו.

ב. אין ולא יכלה להיות מחלוקת כי המקרה לפני שונה במהותו מכל המקרים שנדונו בפסקי הדין שהציגו ב"כ הצדדים.

מדובר בנאשם יליד 16.3.1987 אשר קיבל רשיון נהיגה בתאריך 18.11.04, חייב בנהיגה בנוכחות מלווה על פי סעיף 12א'1(ב) לפקודת התעבורה ושוחרר מחובתו זו רק ב – 18.2.05 וכשמונה ימים לאחר מכן נטל רכב המשפחה והעז להסיע בו מספר נוסעים מעבר למותר לו על פי חוק וזאת בלא לודא תחילה תקינות צמיגי רכבו ובלא שיהא מיומן בנהיגה, כאשר אופן נהיגתו אינה תואמת נתוני הדרך והצפוי בדרכו ומהירותו אינה מהירות סבירה המתאימה למיקום נהיגתו, כמפורט בהכרעת דיני. מבחינה זו קשה לומר כי מדובר בנהג נורמטיבי. לנאשם במעמדו, "כנהג חדש" לא היה כל נסיון מעשי לאורך זמן ומיומנותו בנהיגה היתה מזערית ביותר, באופן שנדרשה ממנו רמת זהירות גבוהה יותר מאשר מכל נהג בעל ותק. הנאשם לא גילה רמת זהירות מינימלית, עת נכנס לכיכר או יצא ממנה ולא התאים מהירותו לנתוני המקום, הזמן, מטרת נסיעתו והמכשולים האפשריים והצפויים בדרכו.

ג. מבחינת רמת הרשלנות שהופגנה על ידי הנאשם כגורם לתאונה הקטלנית, הרי מסקנותי בהכרעת דיני מייחסות לו רמת רשלנות גבוהה ביותר, תוך העדר צפי לסיכונים מקובלים צפויים וסבירים, הפרת חוקי התעבורה ותגובות בלתי סבירות, הנובעות גם מחוסר מיומנות במלאכת הנהיגה, כל זאת תוך הפרה בוטה של כללי הזהירות הנדרשים מנהג במעמדו וויתקו של הנאשם.

ד. ריבוי תאונות דרכים הקטלניות ועצם קיומה של תופעה זו, מחייבת בתי המשפט לתרום חלקם למלחמה בתופעה, עד למיגורה המקסימלי, תוך שהם מחמירים בעונש המוטל על הנהגים, אשר עקב נהיגתם הרשלנית גורמים לאובדן חיי אדם ובכך להרתיע, לא רק את הנהג הרשלן והקטלן, אלא את כלל הנוהגים ברכב מנועי. המטרה היא להגיע למצב, בו הנהיגה הזהירה יותר, תהיה אקט מופנם המאומץ על ידי הנהג מתוך רצון שלא להקלע לנסיבות בהן ישלל רשיון הנהיגה שלו לתקופה ארוכה או ישלח למאסר על התנהגות בלתי מתחשבת ביתר המשתמשים בכביש.

עמדה זו באה לביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין בבית המשפט העליון – ע.פ. 7158/98, ד"ע נ"ו, ע"פ 5873/96, ע"פ 8382/03 חילף נ' מ"י פד"י נ"ח (2) 139, ע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מ"י מפי השופטת פרוקצ'יה:
"בית משפט זה היתווה מזה שנים מדיניות ענישה חמורה ביחס לעבירות נהיגה הכרוכות בתאונות קטלניות, בין בגדר הריגה ובין בגדר גרם מוות ברשלנות. הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד עונשית קשה ומחמירה ישנה השפעה מחמירה על הנהגים בכביש".
על גישה זו חזרה השופטת פרוקצ'יה , גם בע"פ 5167/05 מגידוב נ' מ"י, וראה גם ע"פ 3013/06 צבי לוין נ' מ"י וכן בת.פ. (ת"א) 40064/04 מ"י נ' שרעבי.

גישה זו אומצה גם ע"י בית משפט מחוזי, בת"א, בת.פ. 40262/04 יוסף שלום נ' מ"י – תאונת צומת כפר יונה.

ה. בקביעת העונש הראוי, על פי חומרת הנסיבות בהן הנאשם גרם למותו של המנוח, כנזכר בהכרעת דיני ולחבלות של ממש לאחרים, על בית המשפט למצוא שביל הזהב, בין תרומתו למלחמה בתאונות הדרכים הקטלניות ואחרות, לבין מידת רשלנות הנאשם ונסיבותיו האישיות, כאשר העדיפות ומשקל היתר יהיו נתונים תמיד לצורך בשמירת שלומם, בטחונם, וערך קדושת חיי יתר ציבור המשתמשים בדרכים, כדעת כב' השופטת גב' בייניש בע"פ 674/99 טויטו נ' מ"י, תקדין עליון כרך 99 (2) התשנ"ט, וכדעת בית משפט עליון בע"פ 8382/03 חילף לעיל, וכדעת כב' השופטת ע. ארבל בע"פ 6064/05 שרעבי נ' מ"י ובמיוחד דברי כב' השופט חשין בע"פ 11786/04 טריף נ' מ"י: "הגיעה עת שבתי המשפט יעלו תרומתם לעצירת המגיפה, להשמדת חיידק המוות. תרומה זו פירושה הוא הטלת עונשים חמורים על מי שנמצאו מדביקים אחרים בחיידק המוות... עונשים מירביים שנקבוע בחוק למי שהורשע בעבירות תעבורה אלו ואחרות, לא לתפארת המליצה נוצרו...". ראוי לציין גם דברי השופט דב לוין בע"פ 2580/93 פלוני נ' מ"י, פד"י מ"ז (3) בעמ' 516 "דרך חייו הנורמטיבית של נהג קטלן, אינה יכולה לשמש גורם מכריע לענין הענישה" וגישה זו אומצה גם בפס"ד מאירה לוין, לעיל, למרות שהתחשבו בנסביותיה המיוחדות כחריג.

מכאן, נהג מן הישוב האוחז בהגה רכב מנועי, חייב להיות מודע שעליו ליתן מלוא תשומת ליבו לדרך לפניו ולהתאים מהירותו ואופן נהיגתו למצוי או הצפוי בה, כי אם לא יעשה כן ויגרום ברשלנותו למותו של משתמש אחר בדרך, יהא צפוי לא רק לפסילת רשיון הנהיגה לתקופה ארוכה, אלא אף לאובדן חירותו.

העונש שיש לגזור על הנאשם לפני, הנו שיקלול של חומרת נסיבות התאונה הנובעת ממידת רשלנות הנאשם, תוצאותיה - אשר הסתכמו במותו של המנוח, גרימת חבלות של ממש, גרם חבלות קלות, נזקי רכוש לרכב המעורב, הכאב, הסבל והצער שנגרמו למשפחת המנוח, תוך מתן ביטוי הולם לערך העליון של קדושת החיים וזאת גם תוך התחשבות מידתית בנסיבות האישיות של הנאשם, כאשר המטרה הסופית הנה – הורדת הקטל בדרכים.

בע.פ. (חיפה) 256/05 גאנם נ. מ"י, בית משפט מחוזי קבע הנורמה לפיה בתאונות קטלניות יש להלחם על ידי הטלת עונשים חמורים – מאסר משמעותי ורק במקרים של "רשלנות מזערית" ניתן להטיל מאסר לריצוי בעבודות שירות. המקרה לפני אינו מבטא "רשלנות מזערית" אלא "רשלנות רבתי" המחייבת עונש מאסר אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח.

ו. תוכן בימ"ש/1 מציג לפני צעיר בשירות צבאי, הסובל מלחץ פוסט טראומתי הנובע מהתאונה ותוצאותיה, מקבל סיוע בטיפול נפשי, לוקח אחריות לתוצאות התאונה אך מתכחש לאחריותו לאירוע על אף ממצאי הכרעת הדין, הפרות החוק מצידו ובניגוד להלכה ברע"פ 5984/00 יואב אוירסקי נ. מ"י.

מאידך, ממוצגי ענ/1 אני למד כי הנאשם ממשיך בסדר חייו הרגיל, משתתף במשחקי כדורסל כחלק מנבחרת גבעתיים ואף משמש מדריך בבית הספר לכדורסל וזאת בנוסף לתיפקודו הנורמטיבי והאחראי, כאפסנאי בשירותו הצבאי, הממונה על צוות של 3 עובדים, ללא עקבות לאותו מצב נפשי, הנזכר בתיעוד של הפסיכולוגים.

יתר על כך, ברור לי כי לו אכן הנאשם היה מגלה תופעות אובדניות במהלך שירותו הצבאי, היה מופנה לקב"ן לקבלת טיפול ואין כל ראיה על כך.

התרשמותי האישית מהנאשם היתה, כי לפני בחור בעל אופי חזק, מגובה בבני משפחה תומכים, בעל בטחון עצמי, רחוק מכל מחשבה אובדנית, השולל כל הודאה ברשלנותו שגרמה לתאונה. נהיגתו של הנאשם המיטה אסון על משפחת המנוח ואין ספק שגם הוא כואב אותו. כאב זה אינו מהווה תחליף לענישה ההולמת שהיא תשובת בית משפט למרחץ הדמים שגובה הנהיגה הפרועה והמסוכנת. כאבו של הנאשם על מות המנוח, הנו כאין וכאפס לעומת הכאב, הצער והסבל אשר נגרמו למשפחת המנוח.

ז. ב"כ המאשימה הציגה לפני שלושה פסקי דין בהם נדונו הנאשמים לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח ויש בהם כדי לתמוך בדרישתה להחמיר בעונש גם במקרה לפני, אפילו שפסק דינה של השופטת וישקין כלל הרשעה על פי "הודאה". יתר על כך, בע"פ 6064/05 לירון שרעבי נ' מ"י, למרות שהנאשם הודה בגרם מוות ברשלנות, בית משפט מחוזי גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל אשר אושרו בערעור הנ"ל, תוך התחשבות בגילו הצעיר של הנאשם והנורמטיביות שלו, לרבות התחשבות בתגובות הפוסטראומטיות הקשות מהן סבל.

מאידך, ב"כ הנאשם הסתמך על שורת פסקי דין בהם לא מצאתי כל התאמה לנסיבות לפני, שכן בחלקם העונש נקבע כאשר ההרשעה התבססה על הודיה כגורם מקל ובחלקם – על "הסדרי טיעון" ואלו שלא הושגו בהם הודיות או הסדרי טיעון – לא תואמים הנסיבות המיוחדות לחומרא, במקרה לפני. גם בפסקי דין המבילים: מאירה לוין, יעקב פארין וענת סורפין – אמנם בית משפט עליון חרג מכלל ההחמרה הנדרשת בתאונות קטלניות וזאת ב"נסיבות מיוחדות", אך לא מצאתי לנסיבות כאלו אח ורע, במקרה לפני.

ח. התרשמתי מדברי הסבתא וממוצגי טע/1 כי המנוח היה בחור מוכשר, בעל השגים במקצועות הראליים, מקובל ואהוד על חבריו, בעל עתיד, נכד בכור שגודל על ידי סבתא וסבא, אשר ראו בו בנם לכל דבר וענין ומותו בטרם עת גרם למשפחה כאב, סבל ואבל כבדים, אשר למרות פרק הזמן שחלף, עדין עומדים בעוצמתם ואין לי ספק שילוו אותם שנים רבות. עם כל זאת, שמעתי ושקלתי דברי הסבתא בסיפא דבריה לפני, שם הכריזה כי "אינה מעוניינת בדמו של הנאשם" אלא במניעת כל סיכון עתידי מצידו לציבור המשתמשים בדרכים, והרתעת כל נהג צעיר במעמדו.

ט. בקביעת העונש הראוי בתאונת דרכים קטלנית הנגרמת תוך שימוש ברכב מנועי, שלושה הם הכללים המנחים:

(1) הצורך להלחם בקטל בדרכים.
(2) דרגת הרשלנות אשר גרמה לתאונה.
(3) נסיבותיו האישיות של הנאשם, המתגמדות בפני עקרון קדושת החיים, עד כדי הפחתה ממשקלן.

במקרה לפני קיים כלל נוסף והוא - הרתעת קבוצת גיל הנאשם, המקבל רשיון נהיגה ומיד לאחר תום תקופת החונכות על ידי "מלווה" כחוק, נוהג בשאננות בניגוד לכללי הזהירות הבסיסיים, תוך הפרת הוראות החוק והפגנת בטחון וידע בנהיגה, ללא כל בסיס.

נהג חדש שאך זה סיים תקופת החונכות עם מלווהו, חייב לנהוג במשנה זהירות ובמהירות מופתחתת בהרבה מהמותרת, כדי לצבור נסיון מעשי בנהיגה בטוחה, תוך התיחסות וערנות למפגעים בדרכים, אלו הגלויים ואלו הסמויים, אך צפויים, אפילו התנהגותו זו תפגע במעמדו החברתי בעיני בני גילו.

אדגיש כי לא הובאה לפני כל ראיה לגבי זהות "המלווה" של הנאשם, משך שעות הליווי ומועדי הליווי וסבורני כי הגיע העת לחייב מלווה כאמור, למלא דו"ח ליווי שיאמת עובדת קיום הליך זה בפועל ופרקי זמן הליווי, יעדי הנהיגה ומועדיו.

מכאן, במקרה לפני ועל אף עדויות האופי, המלצות בימ"ש/1, המבוססות בחלקן על תיעוד שירות פסיכולוגי המתיחס להשפעות על הנאשם מיד לאחר התאונה, אני סבור שיש לגזור עונש מאסר אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח ובכך להרתיע קבוצת גיל וותק הנהיגה של הנאשם בנהיגה, כדי להפנים רמת זהירות גבוהה בנהיגה אשר תמנע מהם גרימת תאונות דרכים קטלניות ואחרות. להחלטה זו הגעתי תוך התחשבות בגילו של הנאשם ובהשפעות העלולות להגרם לו משהיה במאסר בפועל.

7. סוף דבר – לנוכח האמור לעיל ולאחר ששקלתי נסיבותיו האישיות של הנאשם עפ"י בימ"ש/1 וענ/1, גילו, ותק הנהיגה במועד הרלונטי, נסיבות התאונה עפ"י הכרעת הדין, תוצאותיה הטרגיות מבחינת משפחת המנוח, החבלות לפי מוצג ת/19, לבן דוד, אשר גרמו לפגיעה בכושרו ולדחית מועד תחילת שירותו הצבאי, הצורך בשמירת בטחון ושלום ציבור המשתמשים בדרכים ובמיוחד – הצורך להרתיע לא רק כל נהג נורמטיבי מן הישוב, אלא כל נהג צעיר וחדש, במעמד הנאשם, ולאחר ששקלתי כל שיקול אפשרי אחר, לקולא ולחומרא, גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. דן הנאשם למאסר לתקופה של 20 חודש, מתוכם 8 חודשים מאסר בפועל אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח והיתרה – על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, הנובעת מנהיגה ברכב מנועי.

אם הנאשם יהא זקוק לטיפול פסיכולוגי, עליו להעזר בפסיכולוגים של שירות בתי הסהור.

ב. דן הנאשם למאסר לתקופה של שנה וזאת על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור בתקופה זו עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה (נהיגה בזמן פסילה).

ג. דן הנאשם לפסילה מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 18 שנה, בניכוי כל פסילה מינהלית ושיפוטית שריצה בקשר לתאונה הנדונה.

ד. דן הנאשם לפסילה מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים מיום חידוש רשיון נהיגה או קבלת רשיון נהיגה, בתום ריצוי הפסילה לעיל.

ה. דן הנאשם לתשלום קנס בסך 4000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתם, בנוסף לכל מאסר אחר שהושת עליו. הקנס ישולם בתשלומים חודשיים, שוים ורצופים בסך של 400 ₪ לחודש החל מ – 7.2.07 ובכל 7 לחודש אחריו. אי תשלום שיעור מהשיעורים במועדו, יעמיד את מלוא היתרה לפרעון מיידי בצירוף דמי פיגורים וריבית כחוק.

ו. ניתן בזה צו עיכוב יציאתו מהארץ של הנאשם, אשר יעמוד בתוקפו עד לריצוי מלוא תקופת המאסר בפועל על פי גזר דין זה והוא יתחדש מעת לעת, אלא אם הנאשם יוכיח כי סיים ריצוי המאסר בפועל.

להבטחת עיכוב היציאה מהארץ כאמור, הנאשם יפקיד על אתר דרכונו בבית משפט זה ואם אין לו דרכון – ימנע מהוצאת דרכון מכל סוג, עד לסיום ריצוי המאסר בפועל עפ"י גזר דין זה והודעה מתאימה על כך תשלח אל משרד הפנים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום י"ז בטבת, תשס"ז (7 בינואר 2007) במעמד הצדדים.
גרטי יצחק – שופט
סגן נשיא
שלומית