ערר על החלטת ועדת ערר בנושא גובה ארנונה

על שומת הארנונה המתקבלת עם סיום שנת המס ניתן לערער לועדת ערר עירונית, ועל החלטתה ניתן לערער לבית המשפט. ערר על שומת הארנונה יכול להיות פעמים רבות בעל חשיבות, וזאת בייחוד עבור עסקים המחזיקים שטחים נרחבים. בפרשה הנדונה נדון ערר מעין זה.

יש לך שאלה?

פורום ארנונה

פורום מיסוי מקרקעין

העוררת, מכללה פרטית שעסקה במתן קורסים מקצועיים ובהכשרת עובדים, הגישה תביעה בבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד מנהל הארנונה בחדרה. מנהל העוררת היה מנכ"ל ישיבה הנמצאת מול בית החולים 'הלל יפה' בחדרה, והעוררת עשתה שימוש לעתים בחדרי הלימוד שבתחומי הישיבה – על בסיס מקום פנוי ותוך התאמת פעילותה לתוכנית הלימוד של הישיבה.
 

בשומת הארנונה שקיבלה העוררת בגין שנת 2006, היא נדרשה לשלם גם עבור חלק משטחי הישיבה, אשר סווגו כשטחים מסחריים. העוררת הגישו ערר על דרישת תשלום זו והערר שלה נדחה. ועדת הערר קבעה שהעוררת קיימה פעילות עסקית עניפה בתחומי הישיבה, זאת בהסתמך על הסכם השכירות שבין העוררת לישיבה אשר על פיו שכרה העוררת מושכר מאת הישיבה: ארבעה חדרי כיתות לימוד, חדר מעבדה, חדרון לצורך משרד וחדר כיתה נוסף ומעבדה נוספת לפי הצורך. חדרים אלו נשכרו לצורך ניהול וקיום בית ספר לקורסים ומעבדות ללימוד מקצועות חשמל ואלקטרוניקה.

בהליך זה העוררת טענה כי החלטת ועדת הערר היא מוטעית, כי אינה החזיקה כלל בנכס וכי מלכתחילה לא היה צריך לסווגו כמסחרי. כמו כן, העוררת טענה כי היא קיימה פעילות מצומצמת בשטחי הישיבה בלבד.

ההכרעה

השופט ציין כי "אדם המשתמש בנכס הוא המחזיק בו ולפיכך הוא הנישום בארנונה. הפסיקה פירשה את המונח "מחזיק" כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. המשתמש בנכס עונה על הגדרה זו". היות והעוררת החזיקה בנכס המושכר על פי חוזה השכירות שנערך בינה לבין הישיבה, והיות והעוררת לא הייתה מוסד חינוך ציבורי, ולכן היא לא הייתה זכאית לפטור מהארנונה, היא חויבה בארנונה בגין הנכס המושכר.

בית המשפט קבע כי העוררת לא הוכיחה טענתה כי היא השתמשה בחלק מסוים בנכס, אשר אינו החלק בגינו חויבה בארנונה. כמו כן, בית המשפט פסק שהעוררת הייתה יכולה לפנות אל הרשות הרלוונטית ולבקש לראות בה ובישיבה כמחזיקות בנכס במשותף. לו הייתה עושה כן, הייתה יכולה לבקש את פיצול יחידות השומה בנכס.

לבסוף, וטרם שבית המשפט הכריז על דחיית הערר, הודגש כי "אין לאפשר מצב בו בעל נכס מקרקעין שהוא פטור מחובת תשלום ארנונה ישכיר נכס לגוף החב בארנונה וזה ייהנה מהפטור שניתן למשכיר. מתן היתר לתופעה זו חותר תחת שיטת החיוב בארנונה ויש בו כדי להוות ניצול ליתרון מסחרי של מי שקיבל פטור מהטעם שאינו פועל לצרכי מסחר, אלא למטרות ציבוריות. לא לכך התכוון המחוקק ואין עילה לאפשר תופעה זו. ההחלטה לחייב את העוררת בתשלום ארנונה תואמת, גם מטעם זה, את הוראות החוק והפרשנות הראויה".