לפי סעיף 65 לפקודת התעבורה, נהג המתקרב למפגש מסילת ברזל והוא אינו פועל על פי הנסיבות המפורטות בסעיף, יהיה דינו מאסר שלוש שנים, ולא פחות מחודש, או מאסר וקנס מאה אלף לירות. הנסיבות המצוינות בסעיף נוגעות למספר מצבים:
1. נשמע אות אזהרה, הבא לביטוי בדגל, עדשה אדומה מהבהבת או כל דרך אחרת, על התקרבות רכבת והנהג לא עצר את רכבו.
2. המחסום החוסם את הדרך או חלק ממנה נע לקראת חסימת הדרך או פתיחתה והנהג לא עצר את רכבו.
3. רכבת מתקרבת נראית, נשמעת או משמיעה אות אזהרה כלשהו והנהג לא עצר את רכבו.
הפרשה הנדונה עסקה בכתב אישום שהוגש על פי סעיף זה.
יש לך שאלה?
במקרה דנו, הנאשמת הואשמה בכך שהמשיכה לנסוע כאשר מחסום מסילת הברזל נע לקראת חסימת הדרך, עבירה לפי סעיף 65(א)(2) לפקודת התעבורה. בבית המשפט השוטר אשר תפס את הנאשמת העיד ותיאר כיצד ניסתה לעבור את המחסום, וכאשר לא הצליחה לעשות כן רכבה נתקע בין פסי הרכבת. השוטר גם תיאר כיצד האיץ למקום, הדריך את הנאשמת בנסיעה לאחור – וכאשר עם התערבותו בסופו של דבר הרכבת חלפה ואיש לא נפגע. הנאשמת אישרה את גרסת השוטר, אך טענה כי הרמזור האדום מכיוון נסיעתה נדלק רק לאחר שחלפה את המחסום הראשון וכבר הייתה בדרכה אל המחסום השני.
הכרעת הדין
השופט קבע שסלע המחלוקת היה האם הנאשמת נכנסה אל מתחם המחסומים לאחר שניתנו אותות אזהרה (צפירה ו/או אורות) או שמא החלו האותות להזהיר בהיותה כבר בתוך המתחם עצמו. השופט פסק שעדותו של השוטר הייתה מהימנה, וכי הרמזורים שלפני מפגש המסילה הבהבו עוד בטרם התקרבה הנאשמת עם רכבה אל המחסום.
כמו כן, נקבע שגירסתה של הנאשמת לא הייתה אמינה. שכן, דבריה של הנאשמת במעמד רישום הדו"ח קשרו אותה לעבירה. לעומת זאת, בביהמ"ש היא התכחשה לגירסתה וטענה שכלל לא הבחינה באור המהבהב בטרם חלפה על פני המחסום. השופט ציין שבסתירה בין הגירסאות היה בכדי לחזק את גירסתו של השוטר.
עם זאת, השופט קבע כי לא הוכח שבעת שהנאשמת עברה את המחסום הוא החל לנוע לקראת חסימה. לפיכך, השופט עשה שימוש בזכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ושינה את סעיף האישום לסעיף 65 (א)(1) לפקודת התעבורה. לאור האמור, הוא הרשיע את הנאשמת בסעיף 65(א)(1) לפקודת התעבורה.