צדדים לחוזה יכולים להסכים על בית משפט אשר יטפל בסכסוך משפטי ביניהם, ככל שסכסוך כזה יתגלה בעתיד. במקרים אלו, מקום מושבם של הצדדים אינו משנה – וההסכם מעניק לבית המשפט המצוין בו סמכות מקומית לדון בתביעה. הפרשה הנדונה עוסקת בשאלת סמכות מקומית מעין זו.
יש לך שאלה?
העובדות
המבקש טען בבקשת הרשות להתגונן כי לבית משפט זה, הממוקם בתל אביב, לא הייתה סמכות מקומית לדון בתביעה שהוגשה כנגדו על ידי המשיבה, חברת האשראי כ.א.ל.
המבקש גר בקריות, המקום בו גם התנהלו כל המגעים לגבי ההלוואה. לפיכך הוא טען כי הסמכות המקומית לדיון בתובענה הייתה נתונה לבית המשפט המצוי בקריות. התובעת, היא המשיבה בהליך זה, לא הציגה מסמך בו נקבעה תניית שיפוט כלשהי בין הצדדים. לפיכך, ובצירוף לכך שלמשיבה נציגות גם בקריות, ביקש המבקש להעביר את הדין למקום מגוריו.
המשיבה, מנגד, טענה כי לא הצליחה למצוא את המסמך בו הוסכם עם המבקש על כך שהסמכות המקומית תהיה של בית המשפט בתל אביב, אך צירפה מסמך אחיד עליו חתמה עם לקוח אחר על מנת להוכיח טענתה.
ההכרעה
השופט קבע כי "לאחר שעברתי שוב על טענות הצדדים ועל המסמכים המצויים בתיק מצאתי לנכון לקבל את הבקשה ולהעביר את הדיון לבית משפט השלום המוסמך, הוא בית משפט השלום בקריות", בציינו כי "תניית השיפוט עליה הסכים הנתבע לא הוצגה בפני עם חתימתו של המבקש ואף יתרה מזו, התובעת לא השכילה לשמור את המסמך המקורי דרכו הוסדרה ההלוואה. גם ממעבר על תניית השיפוט ניתן לראות שאין היא ייחודית כפי שמצופה, אלא מציינת שני מחוזות בהן יכולה התובעת להגיש את תביעתה – וזאת בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי. אם כך נראה כי תניית השיפוט הייחודית איננה "ייחודית" במיוחד, ונראית יותר כתנאי מקפח בחוזה אחיד בהתאם לחזקה שצויינה בסעיף 4(9) לחוק חוזים אחידים תשמ"ג - 1983 אך אינני נדרש לכך כלל שעה שלא הוכח שנחתם הסכם כזה".
השופט הדגיש כי הוא לא קיבל את טענתה של המשיבה לגבי כך שהיה לה סניף מרכזי אחד בגבעתיים. זאת משום שהתובעת עבדה עם מספר בנקים בצורה סימביוזית שילוחית, שם נחתמו ההסכמים, הוסדר האשראי והתקבלו כרטיסי האשראי שהונפקו על ידי הראשונה. משכך, השופט ראה את סניפי הבנק כסניפי התובעת ששימשו כ"ידה הארוכה".
לסיכום, בית המשפט קיבל את בקשת המבקש להעביר את הדיון המשפטי לבית המשפט השלום הממוקם בקריות, וחייב את המשיבה בהוצאותיו.
.jpg)
