לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, תביעה כספית יש להגיש בתוך 7 שנים ממועד היווצרות העילה. בסעיף 9 לחוק זה נקבע חריג לכלל האמור, לפיו על מנת להתחיל מחדש את מירוץ ההתיישנות, גם לאחר תום 7 השנים, צריכה להתקיים הודאה של הנתבע בקיום זכותו של התובע. כלומר, הודאת אדם באחריותו לליקוי כלשהו תגרום לפתיחת מירוץ ההתיישנות של 7 השנים מחדש. בפרשה זו נידונה סוגיית ההתיישנות והחריג לה.
יש לך שאלה?
פורום מקרקעין
פורום תביעה אזרחית
המערערים בהליך זה הגישו תביעה כנגד המשיבים לבית משפט קמא, לתשלום 1,500,000 שקלים בגין ליקויים שהתגלו החל משנת 1994 בהדבקת פסיפס בפרויקט בנייה אשר בוצע בנתניה. המערערים טענו בבית משפט קמא כי הליקויים שנתגלו בציפוי הפסיפס בפרויקט נבעו מכך שהדבק שסיפקו המשיבים לא התאים להדבקה הנדרשת בפרויקט. המשיבים, מנגד, טענו כי לקחו על עצמם את האחריות לתיקון הליקויים, וכי אף עשו זאת עד שנת 1999.
טיעוני הצדדים
המשיבים ביקשו בכתב הגנתם לדחות את התביעה על הסף בטענה כי התיישנה. כפי שנטען, ההתיישנות נבעה מכך שחלפו יותר משבע שנים מעת שהתגלו הליקויים (למען הפירוט: המערערים גילו את הליקויים עוד בשנת 1994 ותביעה זו הוגשה רק בשנת 2004).
מנגד, המערערים טענו בתגובה כי תקופות ההתיישנות טרם חלפה, שכן מירוץ ההתיישנות החל באמצע שנת 1997, עת שהמערערים שילמו למשיבים כספים עבור תיקון הליקויים, מועד בו האחרונים הודו באחריותם לליקויים האמורים. משכך, ועל פי הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, תקופת ההתיישנות לא תמה. בעניין זה, בית משפט קמא קבע כי מהמכתב שסיפקו התובעים לא עלה כי המערערים הודו באופן כלשהו בדבר אחריותם לליקויים שהציגו. אי לכך, בית משפט קמא קבע כי חריג סעיף 9 לחוק ההתיישנות לא התקיים ותביעתם של המערערים נדחה. בית משפט קמא אף חייב אותם בתשלום הוצאות המשפט של המשיבים.
על הכרעה זו הוגש הערעור הנדון בהליך זה. המשיבים, מצידם, הגישו ערעור שכנגד על כך שבית משפט קמא לא פסק להם את מלוא ההוצאות ואת מלוא עלות שכר הטרחה ששילמו.
ההכרעה
בית המשפט תמך בפסיקתו של בית משפט קמא, בקובעו כי "כמו בית משפט קמא גם אנו סבורים כי נוכח האמירה המפורשת בכתב, שהמשיבים מוכנים להשתתף בעלויות התיקון כ'מחווה של רצון טוב', אין לקבל את הטענה שהכוונה העומדת מאחורי התשלום היא אחרת". כלומר, המחווה והרצון הטוב לאו דווקא העידו על כך שהמשיבים בהליך זה לקחו על עצמם האחריות, ובהיעדר ראיות אחרות בית המשפט דחה את הערעור שנגע לסוגיית ההתיישנות.
כמו כן, שופטי המותב ציינו: "אנו סבורים כי אכן ראוי היה להגדיל את שיעור ההוצאות שפסק בית משפט קמא למשיבים בהחלטתו בבקשה. משנמצא כי הבקשה התקבלה והתביעה נדחתה, לאחר שהמשיבים כבר הגישו כתב הגנה, הרי שהם זכאים להוצאותיהם בגין התביעה, ולא רק בגין הבקשה". לפיכך, בית המשפט חייב את המערערים בתשלום שכר הטרחה המלא ששילמו המשיבים לבא כוחם בסך 20,000 שקלים.
.jpg)
