ישנם מקרים לא מעטים בהם נחתמים חוזים עם אנשים המצויים במצוקה. כאשר תנאי החוזה הם בלתי סבירים וגרועים ביחס למקובל, יהיה ניתן להעלות את טענת ה'עושק' על מנת להביא לביטול החוזה. בפרשה המדוברת הועלתה טענת העושק בחוזה אשר נכרת בין בית אבות לבין אלמנה בת כ-90.
יש לך שאלה?
על פי עובדות המקרה, המערערים היו יורשיה של המנוחה, ילידת 1910. בשנת 1995 עברה המנוחה עם בעלה להתגורר בבית האבות. תחילה שילמו בני הזוג לבית האבות בכל חודש מראש, ולאחר מכן עברו לשלם בתשלום תקופתי כל מספר חודשים. במהלך השנים בעלה של המנוחה נפטר, ולאחר כחודשיים מעת שנפטר החליטה המנוחה לחתום עם המשיבה 1 על חוזה, לפיו היא תשלם לאחרונה תשלום חד פעמי על סך 530,000 שקלים בתמורה לכך שיתאפשר לה לחיות בבית האבות עד שתעבור אל העולם הבא. חודש לאחר כריתת החוזה והעברת סכום זה אל המשיבה 1, המנוחה נפטרה.
בהליך זה, המערערים ביקשו לקבל בחזרה את הכסף שהועבר למשיבה 1. שכן, כריתת החוזה עם המנוחה הייתה נגועה בעושק, בהשפעה בלתי הוגנת ובעשיית עושר ולא במשפט. בית משפט השלום דחה את התביעה, וזאת לאחר שהכריע כי המנוחה הייתה בדעת צלולה, וכי הבינה את משמעות החוזה עליו חתמה למרות גילה המופלג. על החלטה זו הוגש ערעור זה.
ההכרעה
בית המשפט, ברוב דעות, קבע כי החוזה שנחתם בין המנוחה לבין המשיבים נחתם בנסיבות של עושק, ובנסיבות אלו רשאית המנוחה ויורשיה היו רשאים לבטלו. דעת הרוב התייחסה לכך שבית משפט קמא בחן את יסוד המצוקה לעניין עילת העושק על פי מצבה הנפשי וכושרה השכלי של המנוחה, ובהסתמך על עדויות הפסיכיאטר המטפל ועורך הדין אשר ערך את החוזה. בית המשפט קבע כי הערכאה הדיונית שגתה. שכן, בעלה של המנוחה נפטר חודשיים לפני שערכה את החוזה וכי הוא היה זה אשר טיפל בחוזה שבינם לבין המשיבים במהלך השנים. כמו כן, בית המשפט הזכיר את גילה המופלג של המנוחה עת שחתמה על החוזה, בת 90 שנים, וקבע כי יש לראות במנוחה ככזו אשר הייתה במצוקה מכורח הנסיבות. מצוקתה של המנוחה אף התעצם היות ובית האבות היה מקום מגוריה היחיד וכי משום כך חששה שתיוותר ללא מקום מגורים.
לאור האמור, בית המשפט קבע את בטלותו של החוזה וחייב את המשיבים להשיב למערערים את הסכום של 510,000 שקלים, בניכוי השכר הראוי עבור התקופה בה שהתה המנוחה בבית האבות מהעת בה חתמה על החוזה ועד למועד הפטירה. בית המשפט קבע כי השכר הראוי היה 20,000 שקלים.