פקקי התנועה, מחירו הגבוה של הדלק, זיהום האויר, חסכון באנרגיה, כולם שיקולים אשר מובילים אזרחים רבים לבחור בתחבורה הציבורית על מנת להתנייד. זאת לצד אותם אזרחים אשר נכפה עליהם להתנייד בתחבורה הציבורית, משום שידם אינה משגת רכישת רכב פרטי. בכדי שהתחבורה הציבורית תוכל להציג אלטרנטיבה אטרקטיבית לרכב הפרטי עליה להיות מדויקת, אמינה, בטוחה ולא יקרה יתר על המידה. לצורך הבטחת הדברים, קבעה מדינת ישראל רשיון להפעלת תחבורה ציבורית המפרט את חובותיו של המפעיל. בין החובות דנן נמנים הגעה בזמן הנקוב, זמן נסיעה סביר, מסלול נסיעה קבוע ועוד.
יש לך שאלה?
להלן פרשה אשר נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות ובמסגרתה נבחנה אחריותה של אגד לנזקיו של התובע, אשר לטענתו סבל רבות מהפרות חוזרות ונשנות של תנאי הרשיון להפעלת תחבורה ציבורית שניתן לנתבעת על ידי המדינה.
טענות הצדדים
התובע, תושב אחת השכונות בירושלים, טען כי אירעו תקלות רבות בתפקוד קו השירות של אגד אשר עבר בשכונתו. במסגרת התקלות ניתן היה למצוא איחורים, שינויי מסלול נסיעה, אי הגעה ועוד. להוכחת טענותיו אלו, התובע הציג רישום מסודר של תלונותיו בנידון ואף צירף את מכתבי התגובה של אגד אשר הכילו תירוצים שונים ומשונים: פקקי תנועה, תקלות טכניות ועוד. התובע ציין כי אגד שלחה לו מספר כרטיסי נסיעה חינם, אך הדבר היה בבחינת ברכה לבטלה, וזאת משום שהחזיק בכרטיס חופשי חודשי. מנגד, הנתבעת טענה כי התקלות אשר צוינו בידי התובע אכן התרחשו, אך החברה עשתה ככל יכולתה בכדי למונען ואף פיצתה את התובע פעמים רבות ובנדיבות.
אגד חויבה לשלם פיצויים לתובע
בראשית הדברים, השופט סקר את הצורך בתחבורה ציבורית יעילה אשר תשרת את השכבות החלשות, אך בה בעת תסייע לחסוך במשאבים ואף למנוע זיהום אויר. צוין כי בהיעדר תחבורה ציבורית אמינה וטובה אזרחים רבים יבחרו לנסוע ברכבם הפרטי ואגב כך יזהמו את האויר ויפקקו את הדרכים. הודגש כי המדינה העניקה מונופולין אזורי לחברות מסוימות בתחום התחבורה הציבורית ובתמורה לכך היה על האחרונות לוודא כי שירותיהן ניתנו בהתאם לתנאי הרשיון.
לאחר מכן, השופט מצא כי התרחשו תקלות רבות בשירותי התחבורה הציבורית שאגד סיפקה לשכונה בה התגורר התובע. צוין כי דובר בעשרות רבות של מקרים, אשר על אף תלונותיו החוזרות ונשנות של התובע, לא פסקו עד מועד המשפט. אי לכך, נקבע כי היה על אגד לפצות את התובע בעבור נזקיו.
השופט ציין כי אמנם התובע לא הוכיח את נזקו הממוני, אך לא היה ספק שהנזק שנגרם לו היה חמור ביותר. נקבע שהתובע נאלץ להמתין חשוף לפגעי מזג האויר ובעודו שרוי באי ודאות אימתי יגיע האוטובוס ולאן ייסע הפעם. אי לכך, נפסק שלתובע נגרמו נזקים של עוגמת נפש ואף חסרון כיס שלא הוכח. למרות זאת, אגד נצטוותה לשלם לתובע סכום של 17,800 שהיה הסכום המקסימאלי אותה ניתן היה לפסוק בהליך של תביעות קטנות. השופט ציין כי לו התאפשר הדבר, לא היה מהסס לפסוק על פיצויים גבוהים אף יותר.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
