על פי דוקטרינת "ההגנה מן הצדק", שיובאה למשפט הישראלי מהדין האנגלי, לבית המשפט סמכות לבטל או לעכב הליך פלילי נגד נאשם, כאשר הוכח שניהולו אינו צודק ועלול לגרום לעיוות דין או לפגיעה בזכות להליך הוגן. דוגמא לטענה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום כתב אישום

פורום פלילי

פורום זכויות וחובות מעסיקים


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה להורות על ביטול הליך האישום שהוגש נגד הנאשם. זאת מכוח סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982. ראשית הדברים ביום 31.07.02, כאשר הוגש כתב האישום נשוא הבקשה. על פי כתב האישום, הנאשם העסיק במספר מקרים שונים עובדים זרים ששהו בישראל, בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין), התשנ"א – 1991. במועד בו נערך הדיון בעניין כתב האישום, הנאשם ובא כוחו לא התייצבו. באותו מועד, בא כוח המאשימה הודיע שהצדדים הגיעו להסדר טיעון ומשכך, בית המשפט התבקש לדחות את מועד הקראת כתב האישום. אולם, גם במועד החדש שנקבע, הנאשם ובא כוחו לא התייצבו. לאחר מכן, המאשימה הגישה בשנית בקשה לדחיית מועד הדיון במטרה לאפשר לה לקבל את מלוא חומרי החקירה ולמסורם לנאשם. בית המשפט אישר זאת ובמועד החדש שנקבע, המאשימה הודיע על מחיקת חלק מסעיפי האישום. בתגובה, הנאשם הודה רק בחלק מהמעשים שיוחסו לו ובעבירה של ההעסקה של כדין של עובד זר שלא היה אזרח או תושב ישראל. באשר ליתר סעיפי האישום, הנאשם כפר בנטען בהם.


לגופו של עניין, ההליכים המקדמיים שהתנהלו בעניינו של הנאשם נמשכו לאורך מספר שנים, בשל עיכובים שונים כגון שביתת הפרקליטים, אילוצים של עדי התביעה וההגנה והחלטות ביניים שונות. משכך, רק ביום 27.06.07, כשלוש שנים לאחר שהוגש כתב האישום הראשון, הסתיים הליך שמיעת ההוכחות. במהלך פרק זמן זה, הנאשם העלה טענה בדבר הגנה מן הצדק ודרש את ביטול כתב האישום נגדו. משכך, נערך הדיון דנן.


המסגרת הנורמטיבית


דוקטרינת ההגנה מן הצדק עוגנה בחוק במהלך מאי 2007, חודש טרם סיום הליכי ההוכחות במשפטו של הנאשם. על פי הדוקטרינה, נאשם רשאי לטעון שכתב האישום או ניהול ההליך הפלילי נגדו עומדים בסתירה לעקרונות של הגינות משפטית וצדק. על פי ההלכה המשפטית שנקבעה, היה ניתן ליישם תיקון זה גם על הליכים עומדים ותלויים. עם זאת, על מנת להחיל את הדוקטרינה, בית המשפט נדרש לבחון מה היו הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ואת עוצמתם. לאחר מכן, הוא נדרש לבחון האם קיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, הביא לפגיעה חריפה בתחושות הצדק וההגינות. זאת לאור מהות העבירה בכל מקרה ומקרה, עוצמת הראיות, מידת הפגיעה בזכויות הנאשם, יכולתו להתגונן ועוד. רק מששוכנע בית המשפט שקיומו של ההליך עורר תחושה חריפה של פגיעה בצדק, ניתן לבחון האם אפשר לרפא את הפגמים שנפלו באמצעים מידתיים ומתונים יותר, ולא על ידי ביטול כתב האישום.


דיון והכרעה


לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת קבעה שלא הייתה תחולה לדוקטרינת ההגנה מן הצדק במקרה זה. לקביעתה, התיק לא הוגש בניגוד למדיניות המאשימה בעניין העסקת עובדים זרים או תוך אפליית הנאשם לעומת אחרים והתרשלות של המדינה. כלומר, נקבע שלא נפלו פגמים בעת הגשת כתב האישום. השופטת הדגישה שדי היה בכך על מנת לדחות את טענת ההגנה מן הצדק של הנאשם.


לטענת הנאשם, הוא עבר עינוי דין מאחר שהמאשימה הגישה נגדו כתבי אישום על מעשים שבוצעו זמן רב קודם לכן ולאחר מכן, הוחלט על ביטול שניים מהם. כלומר, ביטול שניים מכתבי האישום. לטענת הנאשם, בהתנהלות זו היה די על מנת להחיל את ההגנה מן הצדק. אולם, השופטת דחתה טענה זו וקבעה שמחיקת חלק מכתבי האישום הייתה הכרחית. זאת לאור שינוי המצב הפסיקתי ביחס לעבירות אלו. קרי, לא היה מדובר בהתנהגות פגומה של המדינה. לבסוף, השופטת קבעה שגם אם היה נקבע שלנאשם נגרם עינוי דין עקב התנהגות המאשימה, לא היה בכך על מנת להצדיק את ביטול כתב האישום מהטעם של הגנה מן הצדק. זאת מאחר שלא הוכח שעינוי הדין הביא לפגיעה בהגנתו של הנאשם. בסופו של יום, הבקשה נדחתה וכתב האישום נותר על כנו.