תכליתו המרכזית של חוק ביטוח בריאות ממלכתי היא להבטיח את מתן שירותי הבריאות לתושבי המדינה על ידי קופות החולים, במסגרת יכולות התקציב. למעשה, המדינה היא שאחראית למימון שירותי הבריאות ועל קופות החולים לספק אותם, כאשר המבוטחים נדרשים לשלם "תשלומי השתתפות". אולם, חשוב לציין שמי שאינו תושב או אזרח המדינה, אינו זכאי לשירותי הבריאות מכוח החוק. קרי, עליו לממן את מלוא עלות הטיפול הרפואי אותו הוא מבקש לקבל מכיסו הפרטי. עיקרון זה יוצר קשיים לא מבוטלים ודוגמא לכך, ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום מימוש זכויות רפואיות
פורום אבהות
פורום בית הדין לעבודה


במקרה זה, הוגשה לבית הדין לעבודה תובענה, במסגרתה התבקש צו עשה נגד הנתבעים. במסגרת הצו, התובעים ביקשו להורות לנתבעים לממן את עלויות טיפולי הפוריות שנדרשו לתובע לצורך מימוש זכותו להורות. יש לציין שהטיפולים היו עתידיים להתבצע באשת התובע, שלא הייתה בעלת אזרחות ישראלית או תושבת המדינה ואף לא בוטחה בקופת חולים כלשהי. התביעה הוגשה נגד קופת החולים של התובע, שר הבריאות והמדינה.


טיעוני הצדדים


לטענת התובע, הוא היה המקור לבעיית הפוריות. מאחר והוא היה תושב ואזרח ישראל, היה על קופת החולים לממן לו את טיפולי הפוריות הן עבורו והן עבור אשתו, על מנת שתוכל להרות לו. למעשה, התובע טען שהחלטת הנתבעים למנוע את מימון הטיפול רפואי שנדרש לו ולאשתו בכדי להקים משפחה הייתה פגומה, פסולה ומפלה. כמו כן, ההחלטה הייתה נגועה בפגמים מנהליים רבים. יתרה מזאת, נטען שהחלטת הקופה פגעה בזכויות של היסוד של התובע, ובפרט בזכותו להורות.


מנגד, קופת החולים טענה שהתובע, כמבוטחה, היה זכאי למלוא שירותי סל הבריאות כפי שנקבעו בחוק, לרבות טיפולי הפריון שבוצעו בגופו. אולם, אשתו לא הייתה מבוטחת בקופה ולכן לא הייתה זכאית לשירות רפואי כלשהו, ללא קשר לשאלת "האשם" באי הפריון. נטען שהחלטה לא פגעה בכבוד האדם, בזכות לבריאות או הפרה את הזכות להורות. אלא, מנעה הטבה כספית לה היו זכאים מבוטחי הקופה, ששילמו את מס הבריאות כדין. בנוסף, הרי שאשת התובע הייתה זכאית לשירותי רפואה מטעם מקום מגוריה.


המדינה ושר הבריאות טענו שעל הקופה היה לשאת בהוצאות טיפולי ההפריה במסגרת ביטוח התובע, גם אם הם היו עתידיים להתבצע בגופה של אשתו. זאת בשל הנסיבות המיוחדות בהן התובע היה בעל בעיית הפריון ואשתו לא הייתה מבוטחת כלל.


מימון הטיפולים – רק לתובע


לאחר בחינת טענות הצדדים, השופט הגיע למסקנה שדין התובענה להידחות. כלומר, הוא קבע שהקופה לא נדרשה לשאת במימון טיפולי ההפריה בגופה של אשת התובע. שכן, במקרה זה, אשת התובע לא ענתה לקריטריונים שנקבעו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי לשם החלתו עליה. זאת מאחר והיא לא הייתה תושבת ישראל או חברה בקופת חולים.

 

חרף עובדה זו, הקופה הסכימה לבצע טיפולי הפריה באשת התובע. אולם, היא התנתה זאת במימון הטיפולים על ידי האישה. על כן, השופט דחה את טענת התובע בדבר מניעת הזכות להורות על ידי קופת החולים. שכן, הלכה למעשה, הקופה לא מנעה מהתובע את מימוש זכותו להפוך לאב, אלא רק את ההטבה הכספית של הטיפול שנדרש לשם כך.


בנוסף, השופט דחה את טענת התובע והמדינה לפיה היה על הקופה לשאת בעלות הטיפולים, לאור העובדה שבעיית הפריון הייתה קשורה לגופו של המבוטח. הודגש שככלל, מבוטח זכאי לקבל את מלוא השירותים הרפואיים מהקופה, ללא כל קשר לשאלה האם הוא גרם לנזקו במעשיו או במחדליו. לחלופין, לא ניתן להעניק טיפול רפואי למי שלא היה מבוטח בקופה, רק עקב נזק שנגרם לו על ידי מבוטח בקופת החולים. לפיכך, נקבע שלא היה מקום לחייב את קופת החולים לממן את טיפולי הפוריות לאשת התובע, אשר לא בוטחה בקופה, ללא קשר לסיבת אי הפריון. על בסיס נימוקים אלו, השופט דחה את התביעה וקבע שקופת החולים פעלה כדין.