אחת לכמה זמן, מתפרסם בתקשורת מעשה תרמית והונאה שבוצע במסגרת מערכת יחסים זוגית. קרי, הונאת אחד מבני הזוג על ידי השני, במטרה לגנוב כסף או רכוש אחר. תרמית זו פוגעת הן בכיסו של בן הזוג והן בנפשו, לאחר שהאמון שהוא נתן בצד השני הופר. דוגמא למעשה תרמית זה ניתן לראות בפסק הדין הבא.


יש לך שאלה?
פורום גביית חובות
פורום תביעה אזרחית
פורום פלילי


במקרה זה, הונחה בפני בית המשפט תביעה להשבת סכומי הלוואה שניתנו לנתבע על ידי התובעת בשנת 1996. עובדות המקרה כדלקמן: התובעת והנתבע ניהלו מערכת יחסים. לטענת התובעת, היחסים הזוגיים נמשכו כ-4 שנים, בעוד שהנתבע טען שהיה מדובר בשני מפגשים אינטימיים ולא יותר. כך או כך, במהלך שנת 1996, התובעת נתנה לנתבע הלוואה, בעקבות בקשתו על רקע קשייו הכלכלים. הנתבע מעולם לא השיב את הסכום, ולכן הוגשה נגדו התביעה דנן.


טיעוני הצדדים


התובעת טענה שהנתבע התחייב להשיב את כספי ההלוואה תוך חודשיים מיום קבלתם. אולם, בחלוף מועד ההשבה, הכספים לא הוחזרו. על כן, התובעת פנתה לנתבע בדרישות חוזרות ונשנות להשבת הסכום אך לא נענתה. לטענתה, הנתבע הבטיח לה שישיב את הכספים לאחר שישתפר מצבו הכלכלי. אך גם בהתחייבות זו הנתבע לא עמד.


בנוסף, לטענת התובעת, בחודש אוגוסט 2003 הנתבע הזמין אותה להיפגש בבית מלון ולדון בהשבת הכספים. אז, הנתבע הציע לסלק את חובו והיא נענתה להצעתו, בתנאי שהחוב יסולק תוך שבוע. אולם, לאחר הפגישה, הנתבע החליף את מספר הטלפון שלו ונעלם. כתוצאה מכך, לתובעת לא הייתה אפשרות לאתרו ולדרוש את קיום ההבטחה.


מנגד, הנתבע טען לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. לדידו, ההלוואה ניתנה בחודש אוגוסט 1996 והיה עליו לשלם את הסכום תוך חודשיים, ולכל המאוחר באוקטובר 1996. אולם, כתב התביעה הוגש רק במאי 2004. כלומר, למעלה משבע וחצי שנים מיום שנולדה עילת התביעה של התובעת. על כן, הנתבע טען שהתביעה התיישנה.


אופי מערכת היחסים בין הצדדים


בתחילה, השופטת קבעה שבין הצדדים התנהלה מערכת יחסים אינטימית לאורך ארבע שנים. היא קיבלה את גרסתה של התובעת לעניין, לאחר שהאחרונה הציגה עמדה אחידה וברורה בשאלה. בנוסף, התובעת תמכה גרסתה בתמונות שונות מאירועים שונים, לאורך תקופת זמן של שנתיים לכל הפחות. לעומתה, הנתבע הציג גרסה לא אמינה ושינה טענותיו לאורך ההליך המשפטי.


גם בעניין מתן ההלוואה, התובעת הציגה בפני בית המשפט ראיות והוכחות שתמכו בגרסתה, לרבות תדפיס חשבון בנק. נקבע שגרסתה הייתה מהימנה, הגיונית ועלתה בקנה אחד עם מערכת היחסים בין הצדדים. מאידך גיסא, הנתבע הכחיש את האמור וגרסתו הייתה בלתי משכנעת. על כן, השופטת העדיפה את גרסתה של התובעת.


התיישנות התביעה


באשר לטענת הנתבע לעניין התיישנות התביעה, השופטת קבעה שלכאורה, טענתו הייתה נכונה. זאת מאחר וההלוואה ניתנה בשנת 1996 והנתבע התחייב להשיבה לכל המאוחר כעבור חודשיים. כלומר, עילת התביעה נולדה באוקטובר 1996. אולם, התביעה הוגשה במאי 2004, לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות כפי שנקבעה בחוק.


לטענת התובעת, עילת התביעה נולדה במהלך פגישת הצדדים בשנת 2003 בה הנתבע הודה בקיום החוב, הבטיח את השבתו ולאחר מכן ניתק את מספר הטלפון שלו ונעלם. התובעת טענה שרק לאחר הפגישה היא הבינה שנפלה קורבן למעשה תרמית ומשכך, נולדה לה עילת תביעה לפי סעיפים 7 ו-9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958.


אולם, השופטת דחתה את טענת התובעת לפיה רק לאחר קיום הפגישה בבית המלון היא הבינה שנפלה קורבן למעשי תרמית. שכן, התובעת הייתה מודעת לכך שהיה על הנתבע להשיב לה את סכום ההלוואה טרם הפגישה, ואף פנתה אליו מספר פעמים לשם כך. למעשה, נקבע שטענת התרמית, כפי שנטענה על ידי התובעת, לא פורטה כראוי ונטענה רק לשם התמודדות עם טענת ההתיישנות של הנתבע, ולא כעילה עצמאית.


עם זאת, העובדה שהנתבע הודה בקיום החוב כלפי התובעת עמדה לזכותה. זאת מאחר והשופטת קבעה שבהודאה זו היה בכדי לדחות את טענת ההתיישנות. שכן, על פי חוק ההתיישנות, היום בו הנתבע הודה בקיומו של החוב הוכר כיום בו נולדה עילת התביעה. מאחר והודאה זו ניתנה בשנת 2003, הרי שטרם חלפו שבע שנים – מניין תקופת ההתיישנות. קרי, התביעה לא התיישנה. בסופו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבע לשלם לתובעת את סכום ההלוואה.