על פי תקנה 223 לתקנות סדר הדין האזרחי, צו גודר הינו צו שנועד לחסום את זכות התביעה העתידית של טוען שנכשל בהליך טען ביניים נגד הנתבע בעל החוב. למעשה, הנתבע הוא שיוזם את הליך טען הביניים ובמסגרתו, בית המשפט קובע למי מהטוענים עליו להעביר נכסים או כספים בעקבות חוב קיים. הצו הגודר חוסם את זכות הטוענים, להם בית משפט הורה שלא להעביר את הכסף, מלתבוע את החייב בגין חובו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום גביית חובות

פורום זכויות עובדים

פורום זכויות וחובות מעסיקים


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה למתן צו גודר לתשלום כספים לטוענים בגין עבודתם עבור החייב. הבקשה הוגשה במסגרת הליך טען ביניים. על פי עובדות הבקשה, על נכסי החייב, קבלן שירותים, הוצא צו עיקול בידי המדינה, בגין חוב מס. הצו הוצא על כספים בסך 1,126,308 ₪ אשר היו בחזקת צד ג', מזמין השירותים. הטוענים במקרה זה היו עובדיו של החייב, שטענו שלא שולמה להם משכורת חודש אוקטובר 2007, לרבות שעות נוספות. הלכה למעשה, עובדים אלו הועסקו אצל המזמין במסגרת הסכם ההתקשרות עם החייב. בהסכם זה נקבע שקבלן השירותים הוא שנדרש לשלם לעובדים את שכרם במהלך שלושת חודשי ההעסקה הראשונים ורק לאחר מכן, הם עברו להיות עובדיו הישירים של המזמין. מאחר שההסכם נחתם באוגוסט 2007, הרי ששכר אוקטובר היה צריך להיות משולם על ידי החייב. במהלך נובמבר 2007, המזמין הודיע לחייב על ביטול ההסכם בין הצדדים. אולם, הלכה למעשה, הוא ביקש להמשיך להעסיק את עובדי החייב והיה מעוניין בתשלום משכורתם העתידית. גם העובדים עצמם ביקשו לאפשר את המשך עבודתם עבור המזמין.

 

החלטה


לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה על ידי כל המעורבים בפרשה, השופטת החליטה לקבלה ולהעניק את הצו המורה למזמין לשלם לטוענים משכורת עבור חודש אוקטובר 2007 מהכספים שהוחזקו אצלו. כלומר, השופטת קבעה שכספים אלו לא היו עתידים לכסות את חובו של קבלן השירותים במס הכנסה, אלא לשמש כמשכורת לעובדיו. הודגש שבמידה שתיוותר יתרה לאחר תשלום המשכורת, היא תיכנס לגדר צו העיקול ותעבור לידי רשויות המס.


יש לציין שטרם הדיון בבקשה, רשויות המס הביעו נכונות לשלם לטוענים את משכורתם מהכספים עליהם הוטל עיקול, אך בחלקה. השופטת דחתה טענה זו. היא קבעה שבנסיבות העניין, לטוענים לא קמה חבות כלפי שלטונות המס. אי לכך, לא היה ראוי להענישם במסגרת חוב קבלן השירותים על ידי ניכוי סכומים משכרם.


לבסוף, נקבע שבנסיבות העניין, חלה על המזמין חובה לשלם את שכר הטוענים. שכן, הוא היה המעסיק בפועל של הטוענים אשר עבדו יום יום במפעלו. המזמין הוא שקבע את אופי העבודה, היקפה, גובה השכר והשעות ולכן, כאמור הוא נדרש לשלם את המשכורת. משכך, צו העיקול שהוטל על הכספים שהיו מצויים אצלו לא חל ולמזמין לא הייתה חובה להעבירם לרשויות המס. לא זו אף זו, נקבע שלרשות זו לא הייתה זכות לקבלם. השופטת הדגישה שקביעה זו הייתה חלק מהמדיניות הראויה ביחס לחובות המזמין במערכת היחסים בינו לבין קבלן השירותים והעובד. בסופו של יום, הבקשה התקבלה וניתן צו גודר לתשלום הכספים לטוענים, בגין שכר עבודתם.