חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 מתייחס לחובת הגילוי החלה על המבוטח, וקובע כי בכדי להפר חובה זו נדרש כי פעולתו של המבוטח תנבע מתוך כוונה להסתיר עניין מהותי ומתוך סברה של האחרון כי אם לא יעשה כן, חברת הביטוח לא תכרות עמו פוליסה.
יש לכם שאלה?
בספרות ובפסיקה עלתה השאלה מה דינו של מקרה בו הוסתר מידע אך מסיבה אחרת שאינה כוונת מרמה.יש הטוענים כי היעדר כוונת המרמה נוטל את ה"עוקץ" מהוראות החוק. לעומתם, יש הסוברים כי רכיב ההסתרה נושא מטען נפרד מרכיב כוונת המרמה, ועל כן אין צורך להפריד בין המקרים. להלן דוגמא אשר זהו עניינו.
התובע במקרה דנן עלה לארץ בשנות ה-80. מדובר באדם אשר היה בהכשרתו אמן באומנויות לחימה מזרחיות. כמו כן, הוא למד גם אלקטרוניקה. כאשר התובע עלה לארץ, הוא החל לעבוד כמאבטח בחברת אבטחה וכמדריך אומנויות לחימה. כשבע שנים לאחר עלייתו לארץ, הוא עבר תאונת דרכים. לאחר מכן, הוא עבר ניתוח בעקבות מחלת הספונדיליליטיס אשר התגלתה אצלו, ובאה לידי ביטוי בתופעה של גלישת חוליות הגב.
לאחר זמן מה, התובע עבר תאונת דרכים שנייה ונקבעה לו נכות צמיתה של 30% על ידי מומחה מטעם בית המשפט. התובע מילא שתי הצהרות בריאות של מועמד לרכישת ביטוח. בהצהרות אלה, למעט הצהרה בדבר ליקוי ראייה, הוא סימן בכל השאלות כי בריאותו תקינה. התובע טען כי מתחילת שנת 2006, חברת הביטוח, הנתבעת, חדלה מלשלם לו את פרמיית פוליסת הביטוח, ואף הפחיתה את שיעור הנכות שנקבע לו. כמו כן, התובע טען כי מאז קרות התאונה השנייה, הוא לא עבד, ועל כן התקיים מקצבת הנכות הכללית. בנוסף, הוא הגיש חוות דעת מטעמו בתחום השיקומי, ובה נקבע כי הבעיה האורטופדית אשר ממנה הוא סבל לא הייתה יכולה להיפתר על ידי טיפול שמרני או על ידי התערבות ניתוחית. על כן, המומחה ציין כי התובע לא היה יכול לעבוד בעבודתו הפיסית החל מאמצע שנת 2002. בחוות הדעת הומלץ לתובע לעבוד בעבודה בת ארבע שעות ביום מהבית.
האם הופרה חובת הגילוי?
השאלה הראשונה אשר עמדה בפני בית המשפט הייתה - האם התובע הפר את חובת הגילוי ביחס לתשובותיו בתצהיר הבריאות וביחס למצבו הרפואי. חברת הביטוח טענה כי הוצגו בפני התובע שאלות מהותיות, והוא לא השיב עליהן באופן מלא וכן. בנוסף, הנתבעת טענה כי השאלות עסקו בעניינים מהותיים והיה בהן בכדי להשפיע על שיקול דעתה כמבטחת באשר לכריתת הפוליסה ובנוגע לתנאים שהופיעו בה.
לאחר שהתובע ביקש מחברת הביטוח שתכיר בנכותו שחלקה נגרמה עקב כאבי הגב שמהם סבל, חברת הביטוח הודיעה לו כי היא מוסיפה לו חריג לפוליסת הביטוח. בית המשפט קבע לעניין זה כי התובע לא ענה תשובות מלאות וכנות בתצהירי הבריאות. טענת התובע לפיה הוא נמנע מדיווח כנה ומלא שכן היה סבור שאלו כאבים לא משמעותיים, לא התקבלה על ידי בית המשפט. בפסיקה נדרש לעניין זה כי פעולת המבוטח תנבע מתוך כוונה להסתיר עניין מהותי. לעניין זה בית המשפט מצא כי לא היה ניתן להוכיח כוונת מרמה של התובע, ולכן יסודות הפרת חובת הגילוי לא הוכחו במלואם.
השאלה השנייה שעמדה בפני בית המשפט הייתה - האם התובע איבד את כושר העבודה על פי הפוליסה. בית המשפט בחן את חוות הדעת שעמדו בפניו, ומצא כי ניתן היה לראות בנכותו הרפואית של התובע כנכות תפקודית על פי הפוליסה, כלומר איבוד כושר עבודה בלפחות 75%. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי לא היה צריך להתחשב בשכר התובע כמפעיל חוגי ג'ודו, מכיוון שהדבר לא הוכח כנדרש. לבסוף, נפסקו לתובע פיצויים כספיים בגין אבדן כושר עבודה, בגין תשלום פרמיות שלא שולמו לו וכן פיצויים בגין עוגמת נפש.
.jpg)
