מצב של אי התאמה לפי חוק המכר הינו מצב בו ישנה שונות בין המוצר אשר הרוכש הסכים על רכישתו, לבין המוצר אשר סופק לו בפועל. כך לדוגמא אם סופק לו מוצר חליפי, או שנערכו שינויים או תיקונים במוצר אותו התכוון לרכוש. במקרה שלפנינו נידונה שאלת אי ההתאמה לגבי טבעת אשר התובע רכש מן הנתבעת.
יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית
התובע רכש לאשתו במתנה טבעת יהלומים יקרת ערך מחנות הנתבעת, בסכום של כ-39,980$ (179,030 ₪). דא עקא, כי מהטבעת נפל יהלום, ואף לאחר תיקון הטבעת, יהלום אחר נפל. כלומר, מהטבעת נפלו שני יהלומים, בשני אירועים שונים. לפיכך, התובע החזיר את הטבעת, וביקש לקבל בחזרה את כספו.
מנגד, הנתבעת הייתה נכונה לתקן את הטבעת, להעניק לתובע פיצוי וזיכוי, ואף להתחייב למתן אחריות לכל החיים, אולם התנגדה להשבת הכסף. בתגובה, התובע הגיש תביעה בסך 253,908 ₪. התובע טען כי נגרמה לו ולאשתו עוגמת נפש רבה ומבוכה, שכן שני האירועים של איבוד היהלומים התרחשו בעת אירועים חברתיים.
התובע טען לאי התאמה לפי חוק המכר, ולהפרה יסודית של ההסכם בינו לבין הנתבעת לפי חוק החוזים. התובע טען כי לא היה מתקשר עם הנתבעת אילו היה רואה מראש את ההפרה ותוצאותיה, ולכן היה זכאי לביטול ההסכם, ולקבלת החזר כספי על הטבעת.
הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח "אי התאמה", שכן הטבעת נבדקה במועד מכירתה, אף על ידי התובע, ולא נמצא בה כל פגם. בנוסף, הנתבעת טענה כי הטבעת קיבלה מכה אשר כתוצאה ממנה היהלומים נפלו, כלומר לא היה מדובר באי התאמה. שנית, הנתבע טענה כי היא הייתה זכאית לבצע תיקונים בטבעת, ואף ביקשה לעשות כן ללא דרישה לתמורה. מכיוון שכך, גם לא היה מדובר בהפרה יסודית של ההסכם.
הכרעת בית המשפט
לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות, השופט החליט כי דין התביעה היה להתקבל, שכן הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע הפרה יסודית. השופט ראה בשני אירועי הנפילה כמקימים חזקה שכמעט לא ניתן היה לסתור, בדבר אי התאמה. השופט קבע כי טבעת אשר עשו בה שימוש בשני אירועים בלבד, דינה היה שונה מדין רכב משומש. הסיבה הייתה שערכה לא ירד, והנתבעת אף לא טענה זאת.
השופט סבר כי התובע, אשר רכש טבעת משובצת יהלומים, לא היה צריך להניח כי היהלומים יכולים ליפול ממנה, אף אם יקבלו מכה, אלא כי הוא יהיה מסוגל לעשות שימוש סביר במוצר שרכש. יתרה מכך, הנתבעת כלל לא הוכיחה כי היהלומים נפלו עקב מכה אשר קיבלה אשת התובע.
השופט ציין כי הצעת הנתבעת למתן אחריות לא הייתה ברורה, שכן התובע חפץ במוצר סביר, ולא בתיקונו הנשנה. כמו כן, הצעת הנתבעת לתובע לקבל טבעת שונה, שכן לאחר ביצוע התיקונים עיצובה של הטבעת השתנה, הייתה תמוהה. גם עובדה זו חיזקה לדעת השופט את הקביעה כי היה מדובר באי התאמה של המוצר.
לפיכך, ביטול העסקה על ידי התובע, בהתאם לסעיף 7 לחוק התרופות, ולאחר הנפילה השנייה של היהלום, היה סביר בנסיבות העניין. כל שכן כאשר התובע הודיע על כך לנתבעת בהזדמנות הראשונה שעמדה לרשותו.
לסיכום, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת להשיב לתובע את הכספים אשר שילם עבור הטבעת. כמו כן, בית המשפט פסק פיצוי לתובע על עוגמת הנפש אשר נגרמה לו, וסך הכול חייב את הנתבעת בתשלום 203,908 ₪, בתוספת 44,676 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
