משקם הוא אדם אשר מונה לפי חוק הסדרים במגזר החקלאי משפחתי לצורך הסדרה כלכלית. מעמדו של פסק משקם הינו כשל פסק בוררות, כלומר ניתן לערער עליו לבית המשפט המחוזי. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא לערעור על פסק משקם כאמור.
יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית
המבקשים נמנו על החברים בכפר אוריה, שהיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן: "האגודה"). האגודה והחברים בה נערכו להסדר חובות, במסגרת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי.
בשנת 1996, המבקשים הופיעו בפני המשקמת, והאחרונה קבעה להם הסדר תשלומים, בו עמדו לאורך תקופה ארוכה. עם זאת, בשנת 1997 התקבל פסק דין בבית המשפט המחוזי לפיו בוטלה החלטת המשקמת לאשר חיוב של חשבונות החברים בגירעונות האגודה, וכי לצורך חיוב כאמור נדרשה הסכמה פוזיטיבית של החברים ליטול חלק יחסי בחובות האגודה.
כפועל יוצא מפסק הדין, בוטלו חיובי חברים אשר היו חלק מההליך המשפטי, בגין גירעונות האגודה. כלומר, התבצעה הפרדה בין מי שהיו כפופים לפסיקת בית המשפט המחוזי, ולכן היו זכאים לביטול חיובם, לבין מיעוט חברים שלא היה צד להליך.
המבקשים לא נמנו על קבוצת הזכאים, ולכן נדרשו על ידי האגודה לסלק את החוב שהיה לה. בקשתם מהמשקם להחיל עליהם את האמור בפסק הדין נדחתה, ונקבע כי לא היה מקום לסטות מהחלטות האסיפה הכללית אלא לגבי החברים אשר היו חלק מההליך המשפטי.
המבקשים טענו כי החלטה זו של המשקם הייתה שגויה, שכן המשקם התעלם מעיקרון השוויון. מנגד, המשיבים טענו כי כל שינוי בסטאטוס קוו עלול היה להביא להפרת ההסדר אשר נכרת במאמץ רב עם הנושים של האגודה. לטענת המשיבים, הסכמתם של המבקשים לשלם את הסכומים לפי ההחלטה הראשונה של המשקמת השתיקה אותם מכפירה בחוב.
הכרעת בית המשפט
נקודת המוצא לדיון המשפטי הייתה כי דין פסק המשקם היה כדין פסק בוררות, ולכן הבקשה הייתה כפופה לחוק הבוררות. אחת מהעילות לביטול פסק בוררות לפי חוק זה היא "טעות גלויה על פני הפסק".
השופטת קיבלה את טענת המבקשים, וקבעה כי נפלה טעות גלויה בפסק המשקם, שכן לא היה מקום להפליה בין קבוצת החברים שעתרה לבית המשפט לבין יתר החברים, כאשר אותו דין חל על כל חברי האגודה.
כלומר, על אף שפסק הדין של בית המשפט המחוזי נגע באופן ישיר רק לעותרים חברי האגודה אשר לקחו חלק בהליך המשפטי, בבואה של האגודה ליישם את פסק הדין היא לא הייתה מוסמכת לעשות זאת תוך פגיעה בעיקרון השוויון.
השופטת הדגישה כי מוסדות האגודה השיתופית היו כפופים לעיקרי המשפט המנהלי ולחובת תום הלב. לפיכך, האכיפה באמצעות האגודה הייתה חייבת להיות שוויונית, ולא היה מקום להשלים עם טענת האגודה ועמדת הנושים בדבר קושי כלכלי במידה והבקשה תאושר.
בנוסף, השופטת קבעה כי האגודה לא הייתה רשאית להסתמך על הסכומים אשר גבתה ביתר מהמבקשים, לאחר שבית המשפט הורה על ביטולם. לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קיבל את הבקשה, ופסק כי חיוב המבקשים בגירעונות האגודה נעשה שלא כדין, והיה לבטלו.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
