מכר משקאות אלכוהוליים לקטינים מהווה עבירה פלילית לפי החוק, אשר בעקבותיה קנויה למשטרה הסמכות לסגור את בית העסק בו התבצעה המכירה. במקרה דנן נידונה השאלה האם ענישה מסוג זה הינה מידתית, והאם קיימת חלופה ראויה שהינה סבירה יותר.

 

יש לך שאלה?
פורום פלילי

 

בעקבות מכירת משקה אלכוהולי לקטין על ידי עובדו של המבקש, המשטרה הוציאה צו סגירה לבית העסק שהיה בבעלות המבקש, ובמסגרתו נמכר המשקה האלכוהולי, לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). לפי סעיף 23(א) לחוק, כאשר שלום הציבור מצריך סגירת עסק אשר עוסק במכירת משקאות אלכוהוליים, למשטרה נתונה הסמכות לעשות כן.

 

בנסיבות המקרה, המשטרה סברה כי מכירת המשקה האלכוהולי לקטין היוותה פגיעה בשלום הציבור, אשר הצדיקה סגירה של בית העסק לתקופה בת 10 ימים. המבקש הגיש בתגובה בקשה לעיכוב ביצועו של הצו, לה נעתר בית המשפט.

 

בנוסף, המבקש היה סבור כי הנסיבות הייחודיות של המקרה לא הצדיקו סגירה של בית העסק לתקופה זו, שכן היה בכך פגיעה בלתי מידתית בו כבעל העסק. המבקש הדגיש כי הוא הבין את חומרת המעשה של עובדו, והתחייב לעשות כל שביכולתו כי מעשה דומה לא יתרחש בעתיד.

הכרעת בית המשפט

 

השופט הדגיש כי מכירת המשקה האלכוהולי לא התבצעה על ידי המבקש, אלא על ידי עובדו. בהקשר זה השופט הסתייע במאמר אשר דן בסוגיה של הרשעת חפים מפשע ביודעין, כאשר כל חטאם הוא שלא היו מודעים לביצוע העבירה על ידי אחר.

 

במקרה זה, השופט ציין כי סנקציה של סגירת עסקו של המבקש הינה סנקציה בעלת גוון פלילי עונשי, אשר מופעלת על ידי קצין משטרה טרם הרשעה. סנקציה זו עתידה הייתה להיות מופעלת כנגד המבקש, אשר כלל לא חטא, אלא העסיק את החוטא, והתייחסה למקרה ספציפי של עבירה, ולא לעבירה חוזרת ונשנית.

 

השופט הדגיש כי המבקש הודה בחקירתו כי לא התקין שלט אשר אסר על מכירת משקאות חריפים לקטינים, כיוון שלא היה מודע לחובה זו. מנגד, הוא טען כי הבהיר לעובדיו כי אסור למכור משקאות חריפים לקטינים. עם זאת, השופט הדגיש כי גם אם לא הייתה ידיעה של המבקש בפועל לחובה, אי הידיעה לא פטרה אותו מעונש. בנוסף, מעצם הידיעה כי קיים איסור על מכירת אלכוהול לקטינים, ניתן היה להסיק גם על ידיעה בנודע לחובה להציב שלט כאמור.

 

השופט נעזר במקרה קודם, במסגרתו בית המשפט פסק כי בית העסק אשר במסגרתו נמכר משקה אלכוהולי לקטינים לא ייסגר, אולם ייאסר עליו למכור משקאות חריפים למשך תקופת הזמן אשר נקבעה בצו המשטרה. השופט אימץ פסיקה זו, והחיל אותה גם על המקרה דנן,שכן גם בעסקו של המבקש ממכר המשקאות החריפים היה משני בלבד.

 

לסיכום, בית המשפט עשה שימוש בסמכותו והורה על ביטולו של צו הסגירה, בכפוף לתנאי אשר אסר על המבקש למכור כל משקאות חריפים בעסקו למשך כ-30 ימים.