עבירה של גרימת מוות ברשלנות קבועה בסעיף 304 לחוק העונשין ודינה עונש מאסר של שלוש שנים. כאשר גוזר ביהמ"ש את דינו של מי שהורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות, הוא מביא בחשבון שיקולים שונים. מחד, ישנו קורבן העבירה ומשפחתו. מאידך, נסיבותיו האישיות של הנאשם. לצד אלה, עומדים שיקולי הרתעה והכוונת התנהגות.
יש לכם שאלה?
שיקולי ההרתעה של ביהמ"ש תופסים מקום נכבד בעיקר מקום שמדובר בעבירה הנוגעת לתופעה נרחבת. כך למשל, בנושא תאונות הדרכים. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה הבא. דובר על נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 304 לחוק העונשין, סעיף 68(1)(2) לפקודת התעבורה, ותקנות 26(1)(4), תקנה 33(א) ותקנה 168 לתקנות התעבורה. העבירה העיקרית והחמורה בה הורשע הנאשם הייתה עבירת גרימת מוות ברשלנות.
בכתב האישום נטען כי הנאשם הועסק כנהג משאית בחברות הובלות. האחרון החל את עבודתו בשעה 03:39 בנסיעה במשאית וגרור. בשעות אחה"צ, לאחר כ-14 שעות עבודה ונהיגה, סטה רכבו של הנאשם, נסע כברת דרך בשול הדרך והתנגש ברכב מסחרי שעמד בשולי הכביש ובו 6 נוסעים. מעוצמת הפגיעה נהדף הרכב לפנים והתנגש בשני עמודי תמרורים המוצבים על שול הדרך. כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוחה חבלות שהביאו למותה המידי. כמו כן, נפצעו ונחבלו בתאונה הנאשם עצמו ונוסע הרכב. עוד צוין בכתב אישום, כי התאונה על כל תוצאותיה כמתואר לעיל, נגרמה כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנאשם שבאה לידי ביטוי בכך שנהג ברכבו כשהוא עייף ולאחר שעות נהיגה העולות על המותר בחוק, ללא שעות מנוחה מספיקות. הוסכם על ידי הנאשם כי רשלנותו היא רשלנות חמורה מאוד.
לבקשת ב"כ הנאשם הוגש לביהמ"ש תסקיר שירות המבחן בעניינו. קצינת המבחן פירטה בהרחבה את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם. בתסקיר צוין כי הנאשם, נשוי ואב לארבע ילדים מעל גיל 18, אינו עובד מאז התאונה וכתוצאה מכך משפחתו נמצאת על סף עוני. מהתסקיר עלה כי על פי התרשמותה של קצינת המבחן, הנאשם סובל מתסמינים פוסט-טראומתיים כתוצאה מגרימת מוות ברשלנות.
כמו כן, קצינת המבחן ציינה בתסקיר כי הנאשם הביא צער ויגון וציין בפניה כי הוא מתקשה להתמודד עם אירוע התאונה וכי יש לו מחשבות אובדניות. בתסקיר נוסף שנערך לנאשם, קצינת המבחן ציינה כי מביקור בית שקיימה בביתו, התרשמה כי בני המשפחה שרויים במצב של עוני קשה. עוד ציינה כי מערכת היחסים שלו עם אשתו רעועה והם על סף גירושין, מה שמעצים את מצוקתו הנפשית. להגדרתה של קצינת המבחן, הנאשם נמצא ב"מצב מצוקה אקוטי". בסופו של התסקיר ביקשה קצינת המבחן להפנות את הנאשם לבדיקה במסגרת בריאות הנפש עוד לפני תום ההליך המשפטי, על מנת שהערכה שלו תובא בפני ביהמ"ש בטרם מתן גזר הדין. ביהמ"ש נעתר לבקשה על אף התנגדותה של המשיבה, אך הערכה זו לא בוצעה בשל חוסר נכונותו של הנאשם.
טיעוני הצדדים לעונש
בטיעוניה של המאשימה לעונש, הפנתה האחרונה להסכמת הנאשם לפיה מדובר ברשלנות חמורה. לטענת המאשימה, עובדות כתב האישום מדברות בעד עצמן. זאת ועוד, המאשימה הדגישה את תוצאותיה החמורות של הרשלנות במקרה דנן – מותה של המנוחה ופציעתם של חמישה אנשים נוספים. כמו כן, ציינה המאשימה את הפגיעה הקשה במשפחה שנפגעה. המנוחה, אם לארבעה ילדים צעירים. אחד מילדיה מרותק לכיסא גלגלים ואחר סובל מפיגור שכלי קשה. המנוחה פרנסה את המשפחה כולה ובשל מותה נותרה המשפחה ללא מקור פרנסה. זאת ועוד, הפנתה המאשימה את ביהמ"ש לעברו התעבורתי של הנאשם, הכולל 61 עבירות תעבורה. בנסיבות העניין, נטען על ידי המאשימה כי מדובר ברשלנות ברף גבוה המחייבת ענישה מכבידה של מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה לתקופה ארוכה בניכוי הפסילה המנהלית, פסילה על תנאי וקנס.
ב"כ הנאשם הדגיש את מצוקתו הרגשית של הנאשם ואת הבעת הצער על תוצאות התאונה. לשיטתו, היה מקום לגלות סלחנות כלפי הנאשם, לא למצות עימו את הדין מתוך התחשבות במצוקתו הנפשית, במערכת היחסים הרעועה עם רעייתו והמצוקה הכלכלית הקשה בה שרויה משפחתו. כמו כן, ב"כ הנאשם ציין לזכותו של הנאשם את ההודאה שמסר האחרון מיד בחקירתו. בכך, לדבריו יש קבלת אחריות מלאה של הנאשם לנסיבות התאונה ולתוצאותיה. ביהמ"ש מציין בפסק הדין כי הנאשם הביא את צערו על התאונה ותוצאותיה.
בגזר דינו,השופט קבע כי אין חולק על חומרת התנהלות הנאשם אשר גרמה למותה של המנוחה ולפציעת אחרים מבני משפחתה. עוד הדגיש השופט כי יש לראות חומרה מיוחדת במעשיו של הנאשם מעצם היותו נהג מקצועי ומיומן, אשר כללי הזהירות ידועים לו ומן הראוי היה שינהג לפיהם. השופט ציין כי לא התעלם ממכלול נסיבותיו הקשות של הנאשם כפי שהובאו בתסקיר, אולם מנגד בחן את נסיבותיה של המשפחה הנפגעת. השופט קבע כי במקרה הנדון, מדובר ברשלנות ברף הגבוה כפי שעלה מהודאתו של הנאשם, ולפיכך יש לנקוט במדיניות של ענישה מחמירה. בנוסף, השופט הדגיש את הרשעותיו הקודמות של הנאשם כשיקול שיש להתחשב בו בקביעת גזר הדין.
לאחר שביהמ"ש שקל את טענות הצדדים, הן לקולא והן לחומרא, החליט לגזור על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 שנים ופסילה על תנאי. ביהמ"ש החליט שלא להשית על הנאשם קנס כספי וזאת בשל מצבו הכלכלי הקשה.
עודכן ב: 11/10/2012