תביעות קטנות - בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות

תביעה קטנה הינה הליך משפטי קצר אשר במהלכו אדם מבקש סעד בסכום מוגבל מבית המשפט. על פי רוב, תביעות קטנות עוסקות בעיקר בנושאים צרכניים והן מוגשות על סך סכומים נמוכים (אשר הגשת תביעה רגילה לא תהיה כדאית עבורם). כללי הדיון במסגרת תביעות קטנות הינם שונים לעומת הליך רגיל. כללים אלה נועדו לאפשר דיון מהיר, יעיל ופשוט ולהפוך את התביעה נגישה לאנשים שאינם בעלי השכלה משפטית. כללי התדיינות בהליכים של תביעות קטנות הם קצרים ובלתי פורמאליים וברוב המקרים התביעה מתמצה בדיון אחד ופסק הדין ניתן בו במקום. הצדדים בתביעה קטנה אינם רשאים להיות מיוצגים בדרך כלל. כמו כן, פסק הדין מחייב בתי משפט אחרים, וניתן להביאו להוצאה לפועל. בנוסף, בית המשפט לתביעות קטנות איננו כפוף לדיני הראיות.

הליך תביעות קטנות הינו הליך מקוצר ולכן היעילות מחייבת שלא יהיה כפוף לדיני הראיות אשר מאריכים ומסרבלים את ההליך. אולם, ביהמ"ש לתביעות קטנות הינו חלק ממערכת המשפט ולכן יהיה כפוף לנורמות מסוימות. כך ניתן לראות במקרה הבא. מדובר על בקשה של עירייה לבטל פסק דין שניתן לטובת אדם בהעדר נציג מטעמה. בית המשפט דחה את הבקשה לבטל את פסק הדין.

בית המשפט לתביעות קטנות נהנה מסדרי דין גמישים, אך לא באופן מוחלט

ביהמ"ש ציין כי לא הוגש כתב הגנה מטעם העירייה וכי פסק הדין ניתן לאחר שהוכחה מסירה כדין. כמו כן, השופט ציין כי בקשת העירייה לא נתמכה בתצהיר. אי לכך, נקבע כי אמנם סדרי הדין בבתי המשפט אחרים אינן חלים בבימ"ש לתביעות קטנות (סעיף 62 לחוק בית המשפט), אולם אין להתעלם לחלוטין מנורמה השומרת על זכויות הצדדים ל"הליך ראוי".

השופט קבע בהחלטתו כי במקרה הנדון בולטים פערי הכוחות בין הצדדים - אזרח מול רשויות השלטון המקומי. התובע הינו אדם מהיישוב ואילו הנתבעת, עיריית ת"א, נעזרה במחלקה של ייעוץ משפטי. משכך, לדידו של השופט, לא היה ניתן לוותר לעירייה על סדרי דין ראויים. בפסק הדין נקבע כי על העירייה חלה האחריות להיצמד לכללים יסודיים כגון מעקב אחר מועדי הדיון והגשת כתב הגנה במועדו. השופט ציין כי בעניין הנדון הייתה מסירה כדין. עוד נקבע כי לא הובאה בפני בית המשפט ראיה התומכת בטענה כי מועד הדיון הושמט מיומנה של העירייה. השופט קבע כי ניתן לצפות מהעירייה המחזיקה מספר רב של עובדים בביהמ"ש, לנהוג כראוי בהתנהלותה מול בית המשפט.

ביהמ"ש ציין כי מדבריו של התובע עלה שלאחר שהגיש את הבקשה לביטול פסה"ד, קיבלה העירייה לידיה את תשלום החוב הנותר לפי פסה"ד. השופט פירש את קבלת התשלום כהשלמה עם פסק הדין. כמו כן, השופט פסק כי אינו יכול לקבל את עמדת העירייה לפיה דובר בתקלה משרדית. לא זו אף זו, בהיעדר תצהיר התומך בכך, סרב לקבל את טענת העירייה לקיום מעשה שגגה. השופט נעתר לבקשת הביטול, לדבריו, בשל החשיבות במתן "יומו" של כל צד בביהמ"ש ומטעמי צדק בלבד. עם זאת, חייב את התובע בהוצאות שנפסקו בהליך הקודם. על הנתבעת פסק השופט תשלום הוצאות בגין הבקשה לביטול פסק הדין.