על פי חוק עובדים זרים, אסור להעסיק עובדים שאינם תושבי המדינה או אזרחיה. כלומר, עובדים זרים. עם זאת, ישנם ענפים מסוימים כגון הסיעוד והבנייה, בהם הדבר מותר בכפוף למגבלות שונות. ראשית, על המעביד לקבל היתר להעסקת העובד הזר מידי הממונה. שנית, עליו לרשום אותו ברשויות העבודה. כמו כן, המעביד נדרש לוודא שלעובד הזר יש אשרת עבודה תקפה בענף בו הוא מועסק. כאשר מעביד מפר חובות אלו, ומעסיק עובד זר בעסקו ללא ההיתרים והאישורים הנדרשים, הוא עלול להיות מואשם בגין העסקה שלא כדין. דוגמא להכרעת דין בעבירה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוכרע דינו של חשוד בביצוע עבירה של העסקה שלא כדין. על פי טענות כתב האישום, החשוד העסיק ביום 06.01.04 שני עובדים זרים שעסקו בעבודת תפסנות בבית עסקו בבאר שבע. נטען שעובדים אלו לא היו רשאים לעבוד אצל החשוד במועד בו הדבר התגלה, ושהם לא היו אזרחי הארץ או תושביה. כלומר, שהעסקתם הייתה בניגוד לחוק ומבלי שניתנו לכך היתרים. מנגד, החשוד כפר באישומים נגדו הן בשלב הקראת כתב האישום, הן בשלב ההוכחות והן בעדותו.
זיכוי החשוד
לאחר שמיעת גרסאות הצדדים, השופט החליט לזכות את החשוד מהעבירה שיוחסה לו. לפסיקתו, בהתנהלות המאשימה נפלו פגמים שונים שירדו לשורש העניין ופגעו בניסיונה להוכיח את יסודות העבירה. כלומר, את ביצועה על ידי החשוד. השופט קבע שהפגם הראשון שנפל היה בעובדה שהחשוד נחקר על ידי המאשימה רק כעשרה חודשים לאחר קרות האירוע. נקבע שפרק זמן זה היה בלתי סביר ועלה לכדי שיהוי, מבלי שניתן לכך הסבר מוצדק. לכן, לקביעת השופט, האיחור בחקירה גרם לפגיעה בסיכויי הגנתו של החשוד.
הפגם השני שנפל בחקירה היה בעובדה ששני מפקחים מטעם המאשימה ייחסו לבעל הנכס, ששימש כעד מרכזי, אמירה שלא נאמרה על ידו מעולם. השופט הדגיש שלו העד היה אומר אמירה זו, החשוד היה עתיד להיות מורשע בעבירה. אולם, כאמור, האמירה לא נאמרה. יתרה מזאת, לאחר שהשופט עיין בעדותם של מפקחיה המאשימה, הוא קבע שהם לא גבו עדות מעובדיו של החשוד. לעומת זאת, בתיאור המקרה, כפי שנכתב על ידי מפקח המאשימה, נאמר שנלקחה עדות מאחד מהעובדים. אולם, עדות זו לא הוצגה בבית המשפט ולא צורפה לתיק המוצגים. בנוסף, המאשימה לא זימנה עובדים נוספים של החשוד לתת עדותם.
לא זו אף זו, השופט הדגיש שהמאשימה נמנעה מזימון עדים מצוות המשטרה שהתלווה לפקחיה בעת תפיסת העובדים שהועסקו שלא כדין, לכאורה. משכך, נקבע שאי הבאת עדים אלו, אשר היו יכולים לחזק את טיעוניה של המאשימה, פעלה לרעת האחרונה והחלישה את גרסתה.
לאור האמור לעיל, השופט קבע שמחדליה של המאשימה פגעו בניסיונה להוכיח את יסודות כתב האישום ולקשור את החשוד לביצוע העבירה. בנוסף, לאור הסתירות שהיו בעדותם של מפקחי המאשימה, השופט פסק שלא היה ניתן לקבלן, גם אם היה בהן על מנת לקשור את החשוד לביצוע העבירה. מצד שני, השופט קבע שעדות החשוד, לפיה הוא לא העסיק את העובדים נשוא כתב האישום, הייתה מהימנה ואמינה. אי לכך, הוא קיבל אותה ובסופו של דבר, החליט לזכות אותו מהעבירה שיוחסה לו.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
