כאשר אדם או חברה ניצבים לפני פשיטת רגל, באפשרותם להגיע להסדר עם כלל הנושים באשר לאופן השבת החובות. זהו הסדר נושים. על מנת להוציא לפועל את ההסדר, יש לקבל את הסכמת רוב מניין נושי החברה או האדם ואת אישור בית המשפט. עם זאת, ישנם מקרים בהם בית המשפט לא מאשר את ההסדר מסיבות שונות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, בית המשפט נדרש לאשר את הסדר הנושים במועצה המקומית עראבה. מועצה זו היא אחד מהמקרים היחידים בהם רשות מקומית נכנסה להקפאת הליכים על מנת להביא להבראתה. בשנת 2006 בית המשפט הורה על קבלת הבקשה להקפאת הליכים ברשות על מנת להגיע להסדר עם נושיה ולהביא לשיפור המצב הכלכלי.
במסגרת הסדר הקפאת ההליכים, בית המשפט מינה שני נאמנים לנכסי הרשות. אלו פעלו לגיבוש הסדר חוב, יחד עם נציגי המועצה. במסגרת ההסדר, הנושים המובטחים היו עתידים לקבל את מלוא חובם. בנוסף, העובדים היו עתידים לקבל את קרן החוב שחבה להם המועצה, בתוספת 13%. כמו כן, הנושים הלא מובטחים היו עתידים לקבל חזרה 22% מסכום החוב אותו חבה להם המועצה. על מנת להוציא את ההסדר לפועל, משרד הפנים הסכים להגדיל את תקציב הרשות באופן חד פעמי ולהעמידו על 70 מיליון ₪. לאחר שהסדר החוב אושר על ידי הנושים, הנאמנים פנו לבית המשפט במטרה לאשרו, כנדרש בחוק החברות.
ההליכים המקדמיים
אולם, בשנת 2007, השופטת שדנה בבקשה סירבה לאשר את ההסדר. היא דרשה מהנאמנים הבהרות שונות באשר לסעיפי ההסכם וקבעה שלא היה די באישור הנושים על מנת לאשר את ההסכם כולו. זאת מאחר והיה על בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי שבאישור ההסכם ואת השפעתו העתידית על רשויות מקומיות אחרות בארץ, שהיו מצויות בקשיים. השופטת הדגישה שבעת הגשת הבקשה להקפאת ההליכים, חובות המועצה הוערכו ב- 129 מיליון ₪. אולם, הנאמנים טענו שחוב המועצה עמד על 320 מיליון ₪, מתוכם אושרו 230 מיליון ₪. מכך היה ניתן ללמוד, לדעת השופטת, על תפיחת חובות המועצה ועל טיבו של ההסדר, כפי שהוצע על ידי הנאמנים. לבסוף, השופטת העלתה את השאלה האם המדינה מיצתה את יכולת תרומתה הכספית לביצוע ההסדר, או שמא היה באפשרותה להעביר כספים נוספים לרשות. לפיכך, הנאמנים הגישו הבהרות ונערך דיון חוזר בנושא.
לטענת הנאמנים, סכום תביעת החוב שאושר על ידם היה 197 מיליון ₪. הפער בין סכום זה לסך שצוין בהסדר נבע מטעויות שונות שנעשו בספרי המועצה במשך שנים רבות. הנאמנים הוסיפו שהוכנה תוכנית פעולה למועצה המקומית לתקופה שלאחר אישור הסדר הנושים, במטרה להשיג איזון תקציבי. כמו כן, נטען שמשרד הפנים הסכים להגדיל את התקציב שניתן לרשות לצורך ביצוע ההסדר, כך שהנושים הרגילים היו יכולים לקבל 24% מהחוב שחבה להם המועצה. זאת בניגוד ל- 22% כפי שהוצע בהסדר המקורי.
באי כוח המדינה טענו שהיה מקום לתמוך בהסדר ולקבלו. זאת משום שהיקף חובות המועצה היה גדול יותר ממה שסברו בתחילה ולא הייתה כל דרך אחרת להתמודד עם הבעיה, פרט להסדר נושים. נטען שהסדר זה היה רק פן אחד מתוכנית שיקום כללית שהמדינה הגתה עבור המועצה המקומית, במסגרתה מונה חשב וצומצם חופש פעולת הרשות. זאת ועוד, היה חשש שאי אישור ההסדר עתיד היה לגרום לקריסת המועצה ולחוסר יכולת של הנושים לפרוע את חובם. מנגד, המתנגדים לאישור הסדר הנושים טענו שהחזר החוב שהוצע לנושים הרגילים היה נמוך מידי. כמו כן, נטען שתרומתה הכספית של המדינה לביצוע ההסדר לא הייתה מספקת.
החלטה
לאחר שמיעת הבהרות הנאמנים ואת יתר טענות הצדדים, השופטת החליטה לאשר את ההסדר בין המועצה המקומית עראבה לנושיה. לפסיקתה, הבהרות הנאמנים תרמו בהבנת ההסדר, אשר שיקף איזון בין האינטרסים השונים בנסיבות המקרה. לבסוף, השופטת הדגישה שעל פי הסדר החוב, הנושים היו עתידים לקבל את כספם תוך 60 ימים.
