לא פעם, רשויות מקומיות דורשות מבעלי נכסים לשלם "היטל סלילה". הכוונה היא לסכום כסף שעל בעל הנכס לשלם בתמורה לסלילת כביש סמוך לביתו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט עתירה מנהלית בעניין תשלום היטלי סלילת כבישים. על פי הנטען בעתירה, העותרת התגוררה בחדרה במשך שנים רבות. בשנת 1998, היא ביקשה לחלק את החלקה בבעלותה, על מנת שבנה יוכל לבנות את ביתו בסמוך. במהלך שנת 1999 ניתן היתר בנייה על ידי המשיבה ובנה של העותרת החל לבנות את ביתו בחלקה הסמוכה. כתוצאה מחלוקת השטח, נוצר מצב בו הגישה לביתה של העותרת הייתה דרך רחוב אחד, בעוד שחזית ביתו של בנה והגישה אליו הייתה דרך רחוב אחר.
ברחוב זה היה צורך לפרוץ דרך גישה. העותרת טענה שפריצת דרך הגישה נעשתה רק בשנת 2004, לאחר שהסתיימה בניית ביתו של הבן. עד אז, העותרת ובנה סידרו שביל גישה בין ביתה לביתו, על מנת שהאחרון יוכל להגיע. ביולי 2005, העותרת חויבה על ידי המשיבה לשלם היטל סלילת כביש ברחוב בו נפרצה הדרך. גובה ההיטל עמד על 38,895 ₪. העותרת סירבה לשלם וטענה שהיה מדובר בשתי חלקות מגורים נפרדות, שבנייתם אושרה על ידי המשיבה.
אולם, המשיבה טענה בתגובה שחלקת המגורים החדשה לא הייתה רשומה כיחידת דיור נפרדת ולכן העותרת חויבה בתשלום ההיטל. בנוסף, נטען שהייתה לעותרת גישה לרחוב החדש דרך חלקתו של הבן והשביל שחיבר ביניהם. אי לכך, על פי ההגדרות החוק, גם ביתה של העותרת היה "נכס גובל". מאחר שהעותרת סירבה לשלם, הוטל על חשבון הבנק שלה עיקול על ידי המשיבה בגובה 44,950 ₪. עם זאת, בעקבות הגשת העתירה דנן, המשיבה החליטה על עיכוב הליכי העיקול עד לאחר ההכרעה המשפטית.
טענות הצדדים
העותרת טענה שדרישת המשיבה לא הייתה כחוק. שכן, על פי הוראות חוק עזר לחדרה (סלילת כבישים), התשנ"ה – 1994, יש להטיל את היטל סלילת הכביש על בעל הנכס הגובל ברחוב הנסלל. לדידה, מאחר שהחלקה חולקה לשתי יחידות נפרדות וניתן לכך היתר כדין, היה על המשיבה להפריד בין ביתה לביתו של בנה. מאחר שהיה מדובר בשני נכסים שונים, הרי שהלכה למעשה, ביתה של העותרת כלל לא גבל ברחוב הנסלל. משכך, נטען שלא היה מקום לחייבה בתשלום ההיטל.
מנגד, המשיבה טענה שבין ביתה של העותרת לביתו של בנה נפתח פתח בגדר שאפשר מעבר. לטענת המשיבה, גם אם הפתח נפתח שלא על מנת לאפשר לעותרת גישה לביתה מהרחוב שנסלל, הרי שהוא נותר פתוח זמן רב לאחר סלילת הכביש החדש. לכן, בנסיבות אלו היה ניתן לראות בביתה של העותרת כנכס שיש אליו גישה מהרחוב שנסלל. זאת על פי מבחני הפסיקה.
הגדרת "נכס גובל"
בפתח הדיון, השופט הגדיר מהו נכס גובל, לפי חוק העזר לחדרה. על פי הגדרה זו, נכס ייחשב כגובל ברחוב שנסלל אם יש אליו גישה מאותו רחוב. זאת גם אם הגישה היא דרך נכס אחר. לכן, השופט קבע שבמקרה זה, גם אם נכסה של העותרת היה נפרד לבית בנה וגם אם לא, הרי שהיה לאחרונה גישה לנכס מהרחוב החדש שנסלל, דרך הבית החדש שנבנה. דהיינו, השופט הדגיש שגם אם נכסה של העותרת ונכסה של בנה היו נפרדים, הרי שלא היה בכך להשפיע על הגדרת חלקתה כ"נכס גובל". שכן, במועד סלילת הכביש ואף לאחר מכן, הייתה לה גישה עקיפה לרחוב החדש. כלומר, קיומו של נכס שהפריד בין הכביש לבית העותרת לא שלל את הזיקה הממשית בין נכסה לרחוב החדש.
בסופו של דבר, השופט דחה את העתירה וקבע שהיטל הסלילה הוטל כדין על העותרת משום שנכסה היה "נכס גובל" בכביש שנסלל, על פי ההגדרה בחוק העזר.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
