בעסקאות רבות בשוק הנדל"ן מעורב מתווך. הכוונה היא לאדם שקיבל רישיון תיווך כחוק ומסייע ללקוח למכור או לרכוש דירה. בגין כל עסקת מכר, המתווך זכאי לתשלום דמי תיווך. אולם, עמלה זו משולמת רק במידה שהמתווך היה הגורם היעיל שסייע לצדדים להתקשר בהסכם המכירה. עם זאת, לא פעם, לקוחות מסרבים לשלם את דמי התיווך בטענות שונות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לחיוב הנתבע בתשלום דמי תיווך. על פי עובדות כתב התביעה, התובע היה מתווך מורשה במקצועו. במהלך שנת 2006, הוא חתם עם הנתבע הסכם במסגרתו האחרון הזמין ממנו שירותי תיווך. הנתבע התחייב לשלם 5,000 דולר בגין שירותים אלו, במידה שדירתו בבת ים תימכר לקונה שיופנה על ידי התובע. כלומר, הנתבע התחייב לשלם לתובע דמי תיווך. לאחר חתימת ההסכם, הנתבע הוסיף לחוזה תנאי בכתב יד, לפיו הוא הסכים למכור את הדירה כל עוד יישאר בידו סך של 95 אלף דולר. לאחר מכן, התובע הציג את הדירה לזוג קונים, וחתם עמם על זיכרון דברים. אז, הנתבע חתם עם התובע על התחייבות נוספת. במסגרתה, הנתבע התחייב לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 2% במידה שירכוש את אחת מהדירות שפורטו בהסכם.
במהלך מרץ 2006, הנתבע נתן הסכמתו לרכישת אחת מהדירות שהוצגו על ידי התובע, וחתם לצד פרטיה. לטענת התובע, מחיר הדירה בעת רכישתה היה 180 אלף דולר. אולם, זמן מה לאחר מכן, כאשר התובע יצר קשר עם הנתבע, האחרון נקט ביחס עוין כלפיו וסירב להמשיך לעבוד עמו. לטענת התובע, הוא הבהיר לנתבע שבמידה וירכוש את הדירה, הוא יחויב בתשלום דמי התיווך. חודש מאוחר יותר, התובע גילה שהנתבע התכוון לרכוש את הדירה שהוצגה לו על ידי הראשון, דרך משרד תיווך אחר ובמחיר נמוך יותר. אז, התובע פנה לנתבע והציע לו את הדירה במחיר הנמוך. אולם, הנתבע סירב להצעה והסכים לשלם דמי תיווך רק בגין עסקת המכר הראשונה ובכפוף לויתור על תביעות לקבלת תשלום בגין רכישת הדירה השנייה. התובע סירב להצעה זו.
טיעוני הצדדים
לטענת התובע, הוא היה הגורם שהביא לחתימת חוזה מכר הדירה בעסקה הראשונה והוא שהציג לנתבע את הנכס השני, שנרכש על ידו לבסוף. לפיכך, היה על הנתבע להסתייע בשירותי התובע בקשירת שתי העסקאות, מכוח החוזה שנחתם. מאחר שהנתבע לא עשה כן בעסקה השנייה, הוא שלל מהתובע שלא כדין את ההזדמנות לתווך במכירה. משכך, התובע עתר לחיוב הנתבע בתשלום דמי התיווך שהגיעו לו הן מהעסקה הראשונה והן מהעסקה השנייה. בנוסף, התובע ביקש לחייב את הנתבע בפיצוי מוסכם בסך 17,907 ₪ עקב הפרת החוזה.
מנגד, הנתבע טען שבעת מכירת הדירה הראשונה, התובע רימה אותו והסתיר ממנו את המחיר הגבוה שהקונים הפוטנציאלים היו מוכנים לשלם. לטענת הנתבע, התובע יצר בפניו מצג כאילו הדירה נמכרה בסכום של 95 אלף דולר, ולא 100 אלף דולר וכתוצאה מכך, האחרון גרף לכיסו 5,000 דולר דמי תיווך. בנוסף, נטען שמעולם לא הובטחו לתובע דמי תיווך בגין העסקה השנייה או שהאחרון ניסה להוריד עבורו את מחיר הדירה. לשיטת הנתבע, הגורם היעיל שתווך בסגירת עסקת המכר השנייה היה המתווך מחברה אחרת, שהצליח להפחית את המחיר.
הכרעה
לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת קיבלה את התביעה בחלקה. לפסיקתה, התובע הוא שהיה הגורם היעיל במכירת הדירה השנייה. שכן, הוא הראה לנתבע את הדירה לראשונה. אולם, הנתבע בחר לפנות לחברת תיווך אחרת שהציגה מחיר נמוך יותר לדירה. השופטת קבעה שבנסיבות אלו היה על הנתבע לשוב ולפנות לתובע ולדרוש ממנו לנסות לפעול להפחתת מחיר הדירה. אולם הנתבע בחר שלא לעשות זאת. השופטת הדגישה שלו התובע היה נכשל במשימה, הנתבע יכול היה לשכור את שירותיו של משרד תיווך אחר.
אולם, במקרה דנן, הנתבע כלל לא אפשר לתובע לנסות לפעול להפחתת מחיר הדירה ובכך, הוא הפר את חובת תום הלב שחלה עליו מכוח חוק החוזים וההתחייבות לעסקת התיווך ברכישת הנכס. לאור האמור לעיל, נקבע שלמרות שהתובע לא פעל לסיום פעולת המכר, קמה לו זכאות לתשלום דמי תיווך, מכוח התחייבות הנתבע כלפיו. זאת ועוד, השופטת דחתה את טענת הנתבע באשר להצגת מצג שקרי בעת מכירת הדירה הראשונה והכירה בזכות התובע לקבל דמי תיווך גם בגין עסקה זו.
בד בבד, השופטת דחתה את בקשת התובע לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי מוסכם. לשיטתה, הסעיף בחוזה ההתקשרות שקבע את תשלום הפיצויים היה בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד. שכן, סכום הפיצוי שנקבע היה גבוה והוענק באופן חד צדדי לספק השירות. לכן, השופטת ראתה בסעיף זה כקיפוח ממשי של הלקוחות והורתה על ביטולו. בסופו של דבר, הנתבע חויב בתשלום דמי תיווך עבור שתי עסקאות המכר מכוח התחייבותו כלפי התובע.
.JPG)
.jpg)
