חוקי העזר של רשויות ועיריות מקנים לגופים אלו סמכויות שונות. אחת מהן היא הסמכות להרוס מבנה מסוכן שנמצא בתחומי הרשות המקומית או העירייה. עם זאת, כמו כל סמכות שמוקנית בדין, יש להפעילה באופן מידתי ועל פי התנאים שנקבעו בהוראות החוק. כאשר אדם נפגע כתוצאה מהפעלה בניגוד להוראות החוק, קמה לו עילת תביעה נגד הרשות או המועצה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובע עקב הריסת מבנה בבעלותו. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע היה בעלים של מגרש בירושלים אשר עד ליום 23.2.03 עמד עליו מבנה. באותו יום, מהנדס המחלקה למבנים מסוכנים בעירייה הורה לקבלן משנה להרוס את המבנה. זאת לאחר שהעירייה קיבלה תלונה על קריסת גג המבנה יום קודם לכן.
לטענת התובע, הריסת המבנה הייתה שלא כדין ונעשתה ברשלנות. לכן, הוא דרש פיצוי מהעירייה הנתבעת, שהורתה על הפעולה. מנגד, נטען שההריסה בוצעה כדין ולא הסבה לתובע נזקים.
הריסת מבנה שלא כדין
בפתח הדיון, השופטת קבעה שמהראיות השונות ניתן היה להסיק שהמבנה שעמד על הקרקע בבעלות התובע היה מוזנח והרוס. עם זאת, על סמך הראיות, השופטת קבעה שלא הייתה עדות לקריסה טרייה של הבניין ביום 22.02.03, כאשר פקחים הוזעקו למקום והחליטו על הריסתו המיידית, מבלי להודיע לתובע. לא זו אף זו, השופטת ציינה שהמבנה היה מוכר למחלקה למבנים מסוכנים במשך שנים רבות והוגדר כחורבה. למרות זאת, המחלקה הסתפקה בהריסה חלקית של המבנה ובחיזוקים, שמטרתם הייתה להפיג את הסכנה. כלומר, המחלקה לא הורתה על הריסה מיידית של המבנה בשל מסוכנותו. השופטת פסקה שלאור עברו של הנכס והחלטות המחלקה למבנים מסוכנים במרוצת השנים, לא היה די במצבו של הבניין בעת ביקור הפקחים ביום 22.02.03 על מנת להחליט על הריסתו מכוח חוק העזר העירוני שקובע שניתן לבצע הריסה של מבנה מבלי להודיע לבעל הנכס כאשר קיימת סכנה של התמוטטות מיידית. לעומת זאת, כאשר אין חשש להתמוטטות מיידית של הנכס, יש להודיע לבעליו על כוונת העירייה לבצע הריסה. כאמור, במקרה זה הפקחים לא פנו לתובע טרם ההריסה. השופטת הדגישה שלו הפקחים היו פונים לתובע טרם החלטת ההריסה, הם היו מגלים את העובדה שהנכס עבר בדיקות שונות על ידי מהנדס נוסף במחלקת המבנים המסוכנים, שקבע שאין צורך בהריסה מיידית. הלכה למעשה, הפקחים לא פנו לתובע ואף לא הוציאו צו שהורה על הריסת המבנה, כנדרש בחוק העזר. משכך, די היה בעובדה זו על מנת לקבל את טענת התובע שהריסת המבנה נעשתה שלא כדין.
לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שהריסת המבנה נעשתה שלא כדין, בניגוד להוראות חוק העזר ותוך כדי התרשלות הנתבעת. לכן, האחרונה חויבה בפיצויי התובע בגין הנזק שנגרם לו עקב התנהלות זו. בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצוי בסך 648,620 ₪ בגין החזרת המצב לקדמותו ונזקים נוספים שנגרמו לאחרון.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
