על פי תקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט יש סמכות להורות על צירוף אדם, חברה, רשות או כל בעל דין אחר כנתבע או תובע לתביעה שנדונה, כל עוד יש בכך צורך. כלומר, כל עוד צירוף בעל הדין נחוץ על מנת להכריע בתביעה ובשאלות הנובעות ממנה בצורה היעילה והצודקת ביותר. דוגמא לבקשת צירוף ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה לצרף את המדינה כנתבעת נוספת בתביעה העיקרית. במסגרת תביעה זו, נידונה שאלת הבעלות על נכס מקרקעין שעוקל בעקבות חוב מס של המשיב, ומונה לו כונס נכסים לצורך מכירתו. זאת בהתאם לבקשת המדינה. המשיב לא התנגד לבקשת הצירוף. לעומת זאת, התובעים התנגדו לבקשה. לשיטתם, הבקשה הוגשה בשלב מאוחר מידי, למרות שלמדינה ניתנה הזדמנות להצטרף כצד בתחילת ההליך. בנוסף, נטען שדרך הגשת הבקשה הייתה לא ראויה ועלולה הייתה להוביל לבזבוז שיפוטי במידה שבית המשפט יקבל אותה.
בתגובה, המדינה טענה לעקרונות כללים של גילוי האמת והצדק ולכך שהייתה חשיבות להגנה על אינטרס הציבור וכספיו. יתרה מזאת, נטען שלא היה ראוי למנוע מבעל דין את זכותו החוקתית לקבל את יומו בבית המשפט. כנגד טענות התובעים לבזבוז זמן שיפוטי, המדינה השיבה שלא היה בכוונתה להשמיע בשנית עדויות שכבר נשמעו, אלא רק פרטים חדשים בעלי חשיבות בסכסוך דנן, שלא הובאו בפני בית המשפט.
צירוף המדינה כבעל דין
לאחר שהשופט עיין בבקשה ובתגובות לה, הוא הורה על צירוף המדינה כנתבעת בתיק. כלומר, על קבלת הבקשה. הוראה זו ניתנה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 שמעניקות לבית המשפט סמכות לצרף בעל דין לתובענה. השופט הדגיש שההחלטה שיקפה איזון ראוי בין האינטרסים הלגיטימיים שצוינו על ידי המדינה, לרבות החתירה לאמת ולצדק, לבין החשש מפני התארכות ההליכים השיפוטיים. עם זאת, מאחר שהשתהות המדינה בבקשת הצירוף הייתה עלולה לגרום להתארכות ההליכים השיפוטיים, הוחלט לחייב את האחרונה בהוצאות שיהיו, במידה שאכן יגרם עיכוב.
.jpg)
-min(2).jpg)
