כיום, על מנת לקבל הלוואה מהבנק, על הלווה להפקיד ערבות. לעיתים, ניתן לערוב להלוואה על ידי משכון נכס המקרקעין של הלווה. עם זאת, ישנם מקרים בהם ללווה אין אפשרות להפקיד ערבות ולכן הוא נעזר באדם אחר. למשל, קרוב משפחה שמסכים למשכן את ביתו על מנת לסייע ללווה. במקרים אלו, כאשר הלווה לא עומד בפירעון חובו לבנק, נותן הערבות עלול למצוא עצמו ללא קורת גג, למרות שהוא עצמו לא הפר את חובותיו לבנק. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו משכון הזכויות שנעשה ביום 31.10.97 במקרקעין התובעים בטל. על פי עובדות כתב התביעה, התובעים משכנו את זכויותיהם בביתם לטובת הנתבע כבטוחה לשתי הלוואות שהאחרון העניק. ההלוואה הראשונה, בגובה 600 אלף ₪ ניתנה לחברת שיווק מוצרי מזון. ההלוואה השנייה הייתה בסך של 150 אלף ₪, והיא ניתנה לאחד משני מנהלי חברת השיווק ובעליה. הלה היה בן זוגה של בתם של התובעים ואבי נכדיהם.
כלומר, קרוב משפחתם. ההלוואות ניתנו ביום 02.11.97. יש לציין שהתובעים חתמו על שטר משכון המקרקעין. לאחר כחודש ממתן ההלוואה, הלווה התקשה בפירעונה והחל לאחר בתשלומים. אולם, רק בשנת 2001 הנתבע החליט לממש את המשכון. טרם לכך, הנתבע לא נקט בהליכים נגד התובעים או הלווה. ביום 27.03.01, הנתבע שלח לתובעים מכתב התראה לפני מימוש המשכון. זאת עקב אי תשלום ההלוואות כנדרש. לאחר זמן מה, הנתבע הגיש בקשה בלשכת ההוצאה לפועל למימוש המשכון. כעבור שנה, בפברואר 2002, ניתן צו עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל, כפי שהתבקש על ידי התובעים.
תביעות בעלי הדין
לטענת התובעים, הבנק הפר את חובת הגילוי כלפיהם מאחר שלא הוסבר להם מה הייתה מהות תוכנו של שטר המשכון ואת המשמעויות המשפטיות והעובדתיות שנבעו ממנו. בנוסף, נטען שהבנק לא גילה לתובעים את מצבם הכלכלי של הלווים בעת החתימה על שטר המשכון. לשיטתם, לו הם היו יודעים שהלווים היו במצב כלכלי קשה, הם לא היו חותמים על שטר המשכון מלכתחילה. כמו כן, נטען שהנתבע לא חשף בפני התובעים את העובדה שהלווים לא עמדו בנטל תשלום ההלוואה ולו הוא היה עושה זאת, האחרונים היו פועלים להקטנת החוב.
התובעים הוסיפו וטענו שהבנק לא הסביר להם את משמעות הויתור על זכויותיהם מכוח חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל. יתרה מזאת, הנתבע נמנע מנקיטת הליכים נגד הלווים ולא מימש בטחונות אחרים שהיו כנגד ההלוואה. משכך, התובעים ביקשו להצהיר שהם היו זכאים להגנות סעיפי חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל ולכן לא היה ניתן לפנותם. זאת בנוסף לבקשתם לביטול משכון זכויותיהם במקרקעין.
מנגד, הנתבע טען שהתובעים ידעו אודות מצבם הכלכלי של הלווים והבינו את תוכנו של שטר המשכון. כלומר, את התנאים, לרבות ויתורם על ההגנות שהוקנו להם מכוח חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל. לא זו אף זו, נטען ששטר המשכון נחתם בעת שהתובעים יוצגו על ידי עורך דין שאף הכניס שינויים בסעיפים השונים.
בית המשפט - חובת הגילוי לא הופרה
לאחר שמיעת עדויות הצדדים וטענותיהם, השופט החליט לדחות את התביעה. לפסיקתו, טענת התובעים לפיה הוחתמו על שטר המשכון על ידי הנתבע, מבלי שהוסבר להם תוכנו ומשמעותו, לא הייתה נכונה. זאת משום שהתובעים חתמו על השטר בנוכחות עורך דין מטעמם, שניהל משא ומתן על תנאיו וחזקה שהסביר להם אותם. לשיטת השופט, גם לו היה ניתן לקבל את טענת התובעים שלא קראו את שטר המשכון, הרי שהם חתמו עליו. על פי ההלכה המשפטית, חזקה על אדם שחותם על מסמך משפטי שקרא את תוכנו והבין אותו. כלומר, נטל סתירת החזקה הוטל על כתפי התובעים והשופט קבע שהם נכשלו בהרמתו.
באשר לטענת התובעים לפיה הבנק לא ידע אותם אודות מצבם הכלכלי של הלווים, לא הייתה מחלוקת שכך היה הדבר. עם זאת, השופט הדגיש שלא הייתה כל ראיה לכך שמצבם הכלכלי של הלווים במעמד חתימת שטר המשכון היה קשה והעמיד בסיכון את התובעים. יתרה מזאת, השופט ציין שהלווה היה בן משפחתם של התובעים. כלומר, ניתן היה להניח שהחתימה על שטר המשכון נעשתה על מנת לסייע לבן המשפחה ומצבו הכלכלי היה ידוע לתובעים.
מעובדות המקרה עלה שלאחר החתימה על שטר המשכון, התובעים גילו בעצמם על מצבם הכלכלי של הלווים, שהגיעו למצב של פשיטת רגל. כלומר, לא הייתה להם אפשרות לשלם את ההלוואות. לכן, השופט ציין שהבנק לא נדרש לדווח על כך לתובעים, אשר לא היו יכולים לפעול להקטנת החוב לאור הנסיבות. לאור האמור לעיל, נקבע שהבנק לא הפר את חובת הגילוי כלפי התובעים ולא היה מקום לבטל את שטר המשכון. לבסוף, השופט קבע שהתובעים היו מודעים לכך שההגנות בחוק ההוצאה לפועל וחוק הגנת הדייר לא חלו במקרה זה. זאת משום שהדבר צוין במפורש ובברור בתנאי שטר המשכון. בסופו של יום, תביעתם נדחתה.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
