פיצוי לעקיבא נוף בגין הפרת זכויות יוצרים בפרק הסדרה "מדינת היהודים"

לכל יוצר ואמן, יש זכות יוצרים על יצירתו. לזכות זו היבט חומרי והיבט מוסרי. המקור לפן המוסרי הוא בקשר שבין היצירה ליוצרה. למעשה, הזכות המוסרית כוללת את שלמות היצירה ואזכור שם האמן. קרי, הכוונה היא לכך שיש לאזכר את שמו של האמן בכל מקום בו מופיעה יצירתו ולשמור על שלמותה. מקום בו מתרחשת הפרה של זכות זו, קמה לאמן עילת תביעה נגד המפר. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לך שאלה?

פורום קניין רוחני

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע, מחבר ומלחין מוכר בישראל, חיבר יצירות רבות עליהן הייתה לו זכות יוצרים מוסרית, מכוח סעיף 4א לפקודת זכויות היוצרים. לטענתו, אחת מיצירותיו נכללה מספר פעמים בפרק בסדרת טלוויזיה שצולם בארץ, אך לא ניתן לו קרדיט כמחברה ובכך הופרה זכותו. כלומר, הנתבעות לא טרחו לציין את שם התובע בגוף הפרק וברשימת הקרדיטים שהוקרנה בסופו כמי שיצר את היצירה. אז, התובע פנה לנתבעות וביקש את תיקון הטעות בפרק הבא. משכך, רשות השידור פנתה לחברת ההפקות וביקשה לתקן את ההפרה. חודש וחצי לאחר מכן, שודר פרק הסדרה בשנית, וגם הפעם לא ניתן לתובע קרדיט על יצירתו. אז, התובע הגיש תביעה להפרת זכויות יוצרים. לדידו, מיד לאחר מכן התקבל מכתב מחברת ההפקות בו נטען שבפרקי הסדרה הוכנס הקרדיט לתובע. בנוסף, נטען ששמו של התובע לא הופיע בקרדיטים עקב טעות אנוש ותו לא.

טיעוני הצדדים

לטענת התובע, מכוח סעיף 4א לפקודת היוצרים, יש לתת למחבר קרדיט על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים. התובע טען שמטרת הוראה זו היא לאפשר לציבור לדעת מיהו היוצר שמזוהה עם היצירה, כל עוד ניתן לעשות זאת בנסיבות העניין. לשיטתו, רשות השידור הייתה מודעת לחובה לתת קרדיט ואף הסכימה לה בכך שחתמה על הסכם עם אקו"ם במסגרתו נקבע שבעת שידור יצירה של חבר האגודה, יוכרז שם המחבר. התובע הדגיש שהוא עצמו היה חבר אקו"ם ולכן היה על הרשות להעניק לו קרדיט, בפרט לאור העובדה שלכל יתר היוצרים שיצירותיהם הופיעו בפרק הסדרה, ניתן קרדיט. לדידו, הנתבעות לא עשו כל מאמץ לתיקון הפרת זכויות היוצרים עד לאחר הגשת התביעה וזאת למרות שהתובע התריע בהם על כך וביקש את תיקון הטעות.

מנגד, הנתבעות טענו שהזכות המוסרית ביצירה אינה מוחלטת והיא כפופה למגבלות של סבירות והגיון. אי לכך, לטענתן, לא כל שימוש ביצירה מחייב את ציון שם היוצר. הנתבעות הוסיפו שיש לבחון את ההיקף והמידה הראויים לפרסום הקרדיט על פי מבחן האדם הסביר ונסיבות כל מקרה ומקרה. בנסיבות מקרה זה, אי מתן הקרדיט לתובע נבע מטעמים עניינים ולכל היותר, מטעות אנוש ותו לא. לא זו אף זו, נטען שלאחר פניית התובע, ניתן לו קרדיט על יצירתו בסוף הפרק ולא היה מקום להרחיב זאת לגוף הסרט עצמו. חברת ההפקה טענה שבפרק הסדרה שולבו יצירות רבות להן לא ניתן קרדיט, והתובע לא היה היחידי. עם זאת, לאחר שהובהר לחברת ההפקה שהתובע נפגע עקב אי מתן הקרדיט, היא העניקה לו אותו בסוף הפרק ואזכרה את יצירתו במפורש. לדידה, פעולה זו נעשתה לפנים משורת הדין מאחר שלא הייתה כל חובה חוקית לפרסם את שם התובע במהלך הפרק.

הפרת זכויות יוצרים

לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט קבע שלתובע עמדה הזכות המוסרית כפי שנקבעה בסעיף 4א לפקודת זכויות היוצרים. כלומר, התובע היה זכאי ששמו יצוין בכל מקום בו הוזכרה או שודרה יצירה שלו, בכפוף להיקף ולמידה המקובלים. השופט הדגיש שאמת המידה חייבה את ציון שמו של התובע בפרק של סדרת הטלוויזיה בה שודרה יצירתו. זאת גם אם חלקו של התובע בפרק היה שולי וקטן. שכן, השופט קבע שיצירתו של התובע זוהתה עם ההופעה המרכזית ששודרה בסדרה. לא זו אף זו, השופט פסק שהתעלמות הנתבעות מפנייתו של התובע לתיקון ההפרה הייתה לא ראויה והיה ניתן לתקן את הטעות מראש. עם זאת, השופט ציין שבסופו של דבר, ההפרה תוקנה והתובע הגיש תביעתו למרות התיקון. לשיטתו, בכך התובע העצים את הפגיעה בו, מבלי שהייתה לכך סיבה סבירה. בסופו של יום, התביעה התקבלה והנתבעות חויבו בפיצוי התובע בגין ההפרה בסך 40 אלף ₪.