לבית הדין לענייני עבודה מגיעות תביעות רבות של עובדים שתובעים את מעסיקיהם בגין אי תשלום זכויות סוציאליות שונות, בגמר יחסי העבודה. כלומר, לאחר שהעובד פוטר או התפטר, הוא מגיש לבית הדין תביעה על מנת לקבל את הסכומים המגיעים לו על פי חוק, בטענה שאלה לא שולמו לו על ידי מעבידו במשך כל תקופת העבודה. עם זאת, נטל הוכחת הזכאות לתשלום מוטל על כתפי העובד. לעיתים, העובד לא מצליח להרים נטל זה ועקב זאת, נשללת זכאותו לפיצוי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, נסיעות ופיצוי בגין הלנה ואי הפרשה לפנסיה. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת הועסקה כעובדת ניקיון בבית ספר על ידי הנתבעת, חברת שמירה ואבטחה שעסקה גם בתחום הניקיון. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.2.05 והוחתמה על חוזה עבודה אישי. היא עבדה במשך שישה ימים בשבוע. כל יום שלוש שעות. לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה ללא הודעה מראש ומבלי ששולמו לה פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות להן הייתה זכאית. לכן, היא הגישה את התביעה דנן.
מנגד, הנתבעת טענה ששכרה של התובעת שולם לה בהתאם למספר הימים בהם עבדה ולתנאי חוזה העבודה. בנוסף, נטען כי הפסקת העבודה נעשתה ביוזמת התובעת. כלומר, האחרונה לא פוטרה אלא עזבה מרצונה ומשך, לא הייתה זכאית לפיצוי פיטורים. הנתבעת הוסיפה וטענה שמקום עבודתה של התובעת היה קרוב לביתה ולכן היא לא נזקקה לשירותי תחבורה על מנת להגיע. משכך, היא לא הייתה זכאית להחזרי נסיעות. כמו כן, הנתבעת טענה לקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, במידה שתחויב בתשלום פיצויים.
התפטרות אינה מזכה בפיצויי פיטורים
השופטת חילקה את הדיון למספר חלקים ודנה בכל אחד מרכיבי תביעתה של התובעת בנפרד. באשר לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת, הלה טענה שהיא פוטרה באוגוסט 2006, עת שבה מחופשה ללא תשלום אליה יצאה בהוראת מנהל העבודה. לטענתה, הודעת הפיטורין נמסרה לה על ידי אב בית הספר בו עבדה. הלכה למעשה, אדם זה כלל לא היה עובד של הנתבעת ולכן לא היה מוסמך לפטר את התובעת, לקביעת השופטת. מנגד, הנתבעת טענה שהתובעת פנתה אליה עם שובה מהחופשה וטענה שאינה מוכנה להמשיך לעבוד כעובדת ניקיון בבית הספר בו הוצבה. משכך, הנתבעת הציעה לה מקום עבודה חלופי, מבלי לפגוע בזכויותיה, אך התובעת סירבה.
לאחר שמיעת גרסאות הצדדים, השופטת קבעה שהתובעת לא הוכיחה את טענתה כי פוטרה. שכן, הודעת הפיטורים נמסרה לה על ידי אדם שלא היה מוסמך לפטרה. בנוסף, הנתבעת לא הודיעה לה על הפיטורים באופן רשמי ומפורש ולא מסרה לידה מכתב בעניין. לכן, השופטת קבעה שהתובעת לא הוכיחה כי פוטרה ומשכך, לא קמה לה זכאות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
תביעת זכויות העובדת
באשר לתביעה להוצאות הנסיעה, השופטת דחתה את טענות התובעת בעניין. כלומר, לא נפסק פיצוי בגין החזר הוצאות נסיעה. זאת מאחר שנקבע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה לכך שהיא נדרשה להגיע למקום העבודה באמצעות אוטובוס, כטענתה. מנגד, הנתבעת טענה שמקום העבודה היה סמוך לביתה של התובעת ועל מנת להגיע, נדרשה הליכה רגלית של חמש דקות. כאמור, התובעת לא הוכיחה בבית המשפט שאכן נדרשה לשלם לאוטובוס מידי יום על מנת להגיע למקום העבודה ולכן השופטת העדיפה את גרסת הנתבעת בעניין. עם זאת, השופטת קיבלה את התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה והפרשי שכר.
בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת סך של 3,697 ₪ בגין הפרשי שכר ו-2,112 ₪ בגין אי הפרשות לקרן פנסיה. מאחר שנסיבות עזיבתה של התובעת את מקום העבודה נותרו מעורפלות, השופטת דחתה את בקשת הנתבעת לקיזוז הסכום שהגיע לה בגין אי מתן הודעה מוקדמת, מסך הפיצוי אותו היא חויבה לשלם.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
