ככלל, כאשר מתרחשת עבירה מסוימת, המדינה היא שתובעת את מבצעיה במסגרת הליך פלילי. אולם, לעיתים, ניתן לתבוע בהליך אזרחי את הגורם שהוביל לקרות האירוע הפלילי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא. במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה כספית בשל הפרת הסכם. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת, חברה קבלנית לעבודות עפר, התקשרה בחוזה עם הנתבעת, חברה למתן שירותי שמירה, אבטחה וניקיון.

 

במסגרת החוזה, התובעת שכרה שירותי שמירה מהנתבעת לאחד מאתרי עבודתה. תנאי ההסכם חלו על אתרים נוספים בהם התובעת ביצעה עבודות עפר. באתר נשוא ההסכם, הוחזקו כלי עבודה שונים לרבות מחפר. מספר חודשים לאחר תחילת ההסכם, נעשה ניסיון לגנוב את הכלים וכתוצאה מכך, נגרם למחפר נזק. בעת ניסיון הגניבה, נקלט בחברת "איתורן" שידור מהמחפר. חברת "איתורן" פנתה לתובעת על מנת להזהירה. מנהל העבודה בחברה התובעת פנה לנתבעת שטענה כי לא מתבצעת גניבה במקום והמצב תקין. לאחר מכן, מנהל התובעת הגיע לאתר וגילה אודות ניסיון הגניבה. משכך, הוגשה התביעה דנן.


טיעוני הצדדים


לטענת התובעת, הנתבעת נשכרה לשמש כשומר שכר באתר ומכוח סעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז – 1967, היא הייתה אחראית לנזק שנגרם למחפר. בנוסף, נטען כי גם ההסכם שנכרת בין הצדדים הקים לנתבעת אחריות. התובעת טענה כי הנתבעת התרשלה בשמירה וזאת משום שהיא לא גילתה על דבר הגניבה מראש וגם לאחר העברת הודעת חברת "איתורן", לא נעשו בירורים ולא התגלה דבר. משכך, התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 20 אלף ₪ בגין הנזק שנגרם למחפר, עלות תיקונו ושכר טרחה.


מנגד, הנתבעת הכירה בכך שבין הצדדים היה הסכם שמירה במסגרתו היה עליה לספק שירותי אבטחה לאתר העבודה. לדידה, ניסיון הגניבה נעשה במסגרת שוד, במהלכו השודדים נכנסו לאתר, כלאו את השומר במבנה תוך הפעלת כוח ואלימות וניסו לגנוב את הכלים. אולם, השומר הזעיק למקום את מפקח הנתבעת שזימן משטרה. בעקבות זאת, השודדים נסו ונמנעו מגניבת המחפר. לטענת הנתבעת, בכך היא מילאה את חובותיה על פי דין והחוזה.


דיון והכרעה


לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופט החליט לקבל את התביעה. מהעדויות השונות עלה ששיחת הטלפון מהשומר במקום התקבלה מספר דקות לאחר שנציג התובעת פנה לנתבעת בעניין אירוע גניבה, כפי דווח על ידי איתורן. אולם, לאחר קבלת השיחה מהשומר, נציג הנתבעת לא שב ופנה לתובעת. למרות שיחת טלפון זו, נציג הנתבעת הגיע לאתר זמן רב לאחר הגעת מנהל העבודה מטעם התובעת.


לפסיקת השופט, עדותו של מנהל העבודה מטעם התובעת הייתה מהימנה ואמינה והתיישבה עם לוח זמני האירוע. מנגד, עדותו של המפקח מטעם הנתבעת לא הייתה בהירה. בנוסף, הלה לא הצליח להסביר מדוע לאחר קבלת שיחת הטלפון מהשומר במקום, הוא לא דיווח על כך לתובעת, למרות השיחה שהתקבלה כמה דקות קודם לכן מאיתורן. לדעת השופט, בכך היה על מנת לחזק את טענת התובעת בעניין הפרת חוזה השמירה.


כמו כן, השופט קבע כי הנתבעת לא פעלה על פי תנאי ההסכם מאחר שלא סיפרה שומרים מיומנים ומתודרכים. שכן, נקבע כי השומר באתר התובעת זנח את משמרתו ולא עמד בתנאים שנקבעו בהסכם. בשל הזניחה, הצליחו גנבים לחדור למקום וגרמו נזק לציוד. לדעת השופט, טענת הנתבעת בדבר מעשה שוד נולדה לאחר שהשומר במקום גילה אודות ניסיון זה וניסה להסוות את עזיבתו.

 

לסיכום, השופט קבע שהנתבעת הפרה את החוזה עת סיפקה שומרים לא מיומנים ונמנעה מלבדוק את טענת חברת "איתורן" אודות ניסיון הגניבה במועד הראוי. משכך, התרחש ניסיון לגניבת רכוש מאתר העבודה, אשר הופסק עם הגעתו של מפקח מטעם התובעת למקום. לכן, התביעה התקבלה והנתבעת חויבה התשלום פיצויים לתובעת.